לחשוב על האחרית

פירושים נוספים

1. פירשנו שהפסוק מדבר על העתיד הקרוב - כשהאדם עדיין בחיים - בימי זקנתו - כשבשרו הולך ומצטמק: "כי כאשר יגיע אחריתך, בכלות בשרך ושארך, כאשר הגוף הוא בירידה, ואז התאוות בטלים ויצר הרע פסק מן האדם, אז יתחרט האדם ויאמר איך שנאתי מוסר ותוכחת נאץ לבי, שהם מיסרים את האדם שלא ילך אחר תאוות הגוף" (נתיבות עולם, נתיב התורה, הקדמת המחבר).

2. אולם אפשר גם לפרש שהפסוק מדבר על העתיד הרחוק יותר - אחרי המוות - כשהבשר כלה לגמרי:

• "שלמה המלך מלמד, שהאדם יתאבל לאחר מותו על מעשיו (...באחריתך בכלות בשרך ושארך, כלומר לאחר שבשרך ירקב וגם ילדיך ימותו), ואז יאמר לעצמו האדם בעולם הבא, מדוע לא שמעתי לדברי המוסר של מורי ומלמדי אשר הדריכו אותי ללכת בדרך התורה והמצוות (איך שנאתי מוסר... ולא שמעתי בקול מורי)." (דניאל בלס, שיחה גורלית).
• "אחרי שהחיים באו אל קיצם, אחרי שבעים שנה של אהבה ותשוקה למילוי חפצי הגוף; ולאחר שבכל תקופת החיים הסיח האדם דעתו מעניני הנפש, או-אז בעת פרידת הנשמה מן הגוף יתבונן הנפטר ויווכח כי כל ימיו עלו בתוהו, ועוד מעט יובא לפני כסא הכבוד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים. כמה גדול היגון וכמה עמוק הוא הצער באותה שעה! מתוך תחושות ומועקות אלו, תתעורר באותה שעה הכמיהה אחר תחבולות ועצות כדי להנצל מכוחות הדין. היא תוליד את הביקוש אחר הדברים שאהבה נפשו - תורה ומצוות. אך כיון שמת אדם נעשה חפשי מן התורה ומן המצוות, לכן יבקשם ולא ימצאם. מי יוכל לשער גודל הצער והיגון שיפקדו את הנפש בעת ההיא. על זה נאמר: ונהמת באחריתך בכלות בשרך ושארך ואמרת איך שנאתי מוסר ותוכחת נאץ לבי.
  הגר"א לופיאן זצ"ל המשיל על פסוק זה משל לעני שרצה לקנות לבוש לכסות בשרו ולא היה בידו כסף לשלם עבורו. מה עשה? לווה בריבית וקנה את הבגד. מחמת עוניו לא הצליח לחסל את חובו. במשך שנים רבות שילם בכל חודש את הריבית שהצטברה, אך הקרן של ההלוואה נותר בעינו. חלפו שנים, הבגד נתבלה ונשחת וסופו שהושלך לאשפה, ועדיין נותר החוב של הקרן והריבית שולמה מידי חודש. וכך נמשך המצב עוד שנים ארוכות כאשר העני כבר שכח אפילו כיצד נראה הבגד. החוב בעינו עמד. כך גם בענינינו. העני הוא האדם; והלבוש הוא הגוף הבשרי. אמר שלמה: ונהמת באחריתך - כאשר תבוא לעולם הבא, בכלות בשרך ושארך - כשיגיעו שנים אשר הגוף כבר נרקב ונהרס ולא יוודע זכרו, ואתה עדיין משלם טבין ותקילין ריבית עבורו..." (הרב יהודה חיון, לקראת המעבר לעולם העליון).