קוד: ביאור:משלי ח7 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
ספר משלי מתנגד לגישה זו. בפרק ח, פרק הפונה בעיקר למנהיגים, אומרות החכמה והתבונה:
6
שִׁמְעוּ, כִּי נְגִידִים אֲדַבֵּר; וּמִפְתַּח שְׂפָתַי מֵישָׁרִים.
7
כִּי אֱמֶת יֶהְגֶּה חִכִּי; וְתוֹעֲבַת שְׂפָתַי רֶשַׁע.
8
בְּצֶדֶק כָּל אִמְרֵי פִי: אֵין בָּהֶם נִפְתָּל וְעִקֵּשׁ.
9
כֻּלָּם נְכֹחִים לַמֵּבִין, וִישָׁרִים לְמֹצְאֵי דָעַת
.
שמעו, אומרת החכמה, כי נגידים אדבר = אני מדברת אל מנהיגי העם, ומפתח שפתיי מישרים = ודבריי נאמרים ביושר;
כי אמת יהגה חכי = חכמת ההנהגה אינה כרוכה בשקרים, מנהיג חכם צריך לדבר אמת, ותועבת שפתיי רשע;
בצדק כל אמרי פי = חכמת ההנהגה אינה כרוכה בעשיית עוול, מנהיג חכם צריך לדבר דברי צדק, אין בהם נפתל ועיקש;
כולם נכוחים למבין = חכמת ההנהגה אינה כרוכה בהסתרה והטעיה, מנהיג חכם צריך לפעול בצורה שקופה וגלויה לציבור, כך שמעשיו ומניעיו יהיו
נכוחים = ראויים, מול עיני הציבור-
המבין = המעוניין להתבונן ולהעמיק במעשיהם;
וישרים למוצאי דעת.
פסוקים רבים נוספים מקשרים בין חכמה ותבונה לבין צדק ומשפט, ראו
משלי ב9: "אָז תָּבִין
צֶדֶק
וּמִשְׁפָּט וּמֵישָׁרִים, כָּל מַעְגַּל טוֹב
" (פירוט), וראו גם בהמשך הפרק
משלי ח15: "בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ, וְרוֹזְנִים יְחֹקְקוּ
צֶדֶק
" (פירוט)
הפסוקים מתייחסים, כמובן, לא רק לחכמת ההנהגה אלא לכל חכמה, ובפרט לחכמת התורה: "הצורך במידת האמת אינו רק בענייני חול, אלא גם לגבי לימוד התורה וקיום מצוות. יש כאלו שלומדים לשם כבוד או לשם פרסום וכו', וזה לא טוב! כי אף על פי שהתורה נותנת גם כבוד וכו', אבל האדם מצדו צריך לעשות את כל המאמצים ללמוד לכבוד הקדוש ברוך הוא
"
(הרב רונן חזיזה, חמש דקות תורה ביום, כ' אב ה'תשס"ט). אסור לשקר למען לימוד תורה - אין כל ערך ללימוד המסתמך על שקר!
רב סעדיה גאון הוכיח מהפסוק "כי אמת יהגה חכי
", שהשכל מסוגל לשפוט ולהגיע אל האמת (האמונות
והדעות, מאמר שלישי, פרק א; ראו גם
הדרך
לשלמות במשנתו של רב סעדיה גאון / יהודה איזנברג).