קוד: ביאור:משלי י11 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
משלי י11: "מְקוֹר חַיִּים פִּי צַדִּיק, וּפִי רְשָׁעִים יְכַסֶּה חָמָס
"
החיים מזמנים לנו הזדמנויות רבות להגיד דברים טובים, דברים צודקים. האם נדע לנצל את ההזדמנות?
מקור חיים
= מעיין מים טריים ונקיים, ש"כל השותה מנוזליו יחיה
"
(ר' יונה גירונדי);
צדיק
= העושה צדק, הנותן לכל אחד את המגיע לו;
מקור חיים פי צדיק = פה המדבר דברי צדק ואמת הוא כמו מעיין נובע, הנותן חיים לכל השומעים: "כי שפתי צדיק אינם פוסקות מדברי מוסרים ודברי צדיקים, וחיים הם לשומעיהם המקשיבים לדבריהם
"
(רבנו יונה).
הנה כמה דוגמאות המבוססות על מקרים אמיתיים:
...וְעַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה" (פירוט)).
חמס
= קלקול והשחתה;
יכסה חמס = החמס שוטף ומכסה את העולם;
פי רשעים יכסה חמס = דיבורם של הרשעים מכסה את העולם בקלקול והשחתה:
שִׂנְאָה תְּעוֹרֵר מְדָנִים...").
הניגוד בפסוק זה הוא בין מקור מים חיים, לבין חמס, שגם הוא נמשל למשקה:
כִּי לָחֲמוּ לֶחֶם רֶשַׁע, וְיֵין חֲמָסִים יִשְׁתּוּ" (פירוט)
מְקַצֶּה רַגְלַיִם, חָמָס שֹׁתֶה, שֹׁלֵחַ דְּבָרִים בְּיַד כְּסִיל" (פירוט)
בְּרָכוֹת לְרֹאשׁ צַדִּיק; וּפִי רְשָׁעִים יְכַסֶּה חָמָס" (פירוט)
משמעות הביטוי "פי רשעים יכסה חמס" בשני הפסוקים היא שונה - בפסוק שלנו
פיהם של רשעים מכסה בחמס את העולם, ובפסוק הקודם פיהם של רשעים מכסה בחמס
אותם עצמם: "ואין פתרון מקרא זה דומה לפתרון העליון, והענין יורה עליהם
"
(רש"י, וכן דעת מקרא).
ראו גם
משלי י31: "פִּי צַדִּיק יָנוּב חָכְמָה, וּלְשׁוֹן תַּהְפֻּכוֹת תִּכָּרֵת
" (פירוט)
(יא) מקור חיים פי צדיק: הקב"ה אמר לאבימלך, שפיו של אברהם הצדיק הוא "מקור חיים": (כ ז) וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ כִּי נָבִיא הוּא וְיִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ וֶחְיֵה.
אברהם הצדיק אכן התפלל על אבימלך: (שם יז) וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱ-לֹהִים וַיִּרְפָּא אֱ-לֹהִים אֶת אֲבִימֶלֶךְ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאַמְהֹתָיו וַיֵּלֵדוּ:
ופי רשעים יכסה חמס: ואילו אבימלך הרשע כיסה על חמיסת שרה בדברי הצטדקות מיתממים, הן בדבריו לקב"ה והן בדבריו לאברהם אבינו, וגם בדבריו לשרה אמנו, נראה כמברך ובאמת קילל.
"רמז".
מ קו ר ח יי ם – ר"ת וס"ת מרח, גימטריא של אברהם מר"ח (248). ר' פסוק יז.
( תנחומא לך לך טז) אמר לו הקב"ה עד שלא תמול היה שמך אברם א' אחד ב' שנים ר' מאתים מ' ארבעים הרי מאתים וארבעים ושלשה ומנין אברים שבאדם רמ"ח מול והיה תמים כשמל א"ל הקב"ה לא יקרא עוד שמך אברם והיה שמך אברהם הוסיף לו ה' חמשה מנין רמ"ח אברים לפיכך והיה תמים.
צדיק – זה אברהם אבינו, ר' פסוק ג.
רשעים – זה אבימלך מלך גרר.
* גם בפסוקים כה, כז (פרוש ראשון), כתוב רשע/ים והכוונה לאבימלך
חמס
– לשון קללה
6.
אבימלך
קילל את שרה אמנו.
רמב"ן: (טז)...ואמר כי שרה לא נתפייסה לו, אבל עם כל זה היתה מתוכחת עמו בטענות, לאמר שלא תמחול לו, ובשבחה דבר הכתוב ואברהם נתפייס ויתפלל עליו, והוא כלשון ועם ישראל יתוכח (מיכה ו ב) אך דרכי אל פניו אוכיח (איוב יג טו) שם ישר נוכח עמו (שם כג ז).
בראשית רבה פרשה נב פסקה ו: בתם לבבי הדא אמרת משמוש ידים היה.
שמות
רבה פרשה כ פסקה א: זה
שאמר הכתוב (משלי
כו)
שוט
לסוס ומתג לחמור...ומתג
לחמור זה היה אבימלך אימתי (שם
כ)
כי
עצור עצר ה'
בעד
כל רחם לבית אבימלך התחיל משבח עצמו ואומר
(שם)
בתם
לבבי ובנקיון כפי ואחשוך גם אנכי אותך
מחטוא לי למה"ד
לחמור שהיה אדם רוכב עליו ראה את התינוק
בשוק קפץ עליו ולא הזיקו התחילו משבחין
לחמור שדלג על התינוק ולא הזיקו אמר להם
בעליו חייכם אילולי אני שהמשכתיו ברסן
של פיו היה מזיקו כך אמרו כשר היה אבימלך
שלא קירב אצל שרה אמר להם הקב"ה
הוא היה מבקש ואני לא הנחתיו ואני הוא
שמשכתיו שנאמר (תהי'
קמ)
אל
תתן ה'
מאויי
רשע לכך נאמר (משלי
כו)
ומתג
לחמור.
(יא) מקור חיים פי צדיק: פיו של אחימלך הצדיק היה מקור חיים לדוד, כששאל לו באורים ותומים.
ופי רשעים יכסה חמס: פיו של דואג הרשע היה מקור מוות לחמוס את חיי אחימלך. דואג סיפר לשאול, שאחימלך שאל לדוד באורים ותומים, ב"כיסוי"-בסתר, וזו הוכחה מובהקת לקשר של מרד.
חיים – נמצא בשמותיהם של א חימ לך הוא א חיה בן א חי טוב.
( ש"א יד ג)וַאֲחִיָּה בֶן אֲחִטוּב אֲחִי אִיכָבוֹד בֶּן פִּינְחָס בֶּן עֵלִי כֹּהֵן י-הוה בְּשִׁלוֹ נֹשֵׂא אֵפוֹד וגו'
( ש"א כב יא) וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ לִקְרֹא אֶת אֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֲחִיטוּב הַכֹּהֵן וְאֵת כָּל בֵּית אָבִיו הַכֹּהֲנִים וגו'
( מעם לועז ש"א כא א ב) יש אומרים שאחימלך זה אחיה בן אחיטוב שנזכר לעיל (יד ג)
רשעים – הוא דואג, ר' פסוק ג'.
יכסה – במספר קטן 14, דואג בגימטריא 14, ר' פסוק ו.
חמס – מחובר לדואג, ר' פסוק ו
שמואל א פרק כב
(טו) הַיּוֹם הַחִלֹּתִי לִשְׁאָול { לִשְׁאָל } לוֹ בֵא - לֹהִים חָלִילָה לִּי אַל יָשֵׂם הַמֶּלֶךְ בְּעַבְדּוֹ דָבָר בְּכָל בֵּית אָבִי כִּי לֹא יָדַע עַבְדְּךָ בְּכָל זֹאת דָּבָר קָטֹן אוֹ גָדוֹל:
רש"י
(טו) היום החלותי לשאל לו - בתמיה, זה ימים רבים שצורך הצבור בו, שמינהו מוציא ומביא את ישראל, ומאז אני שואל לו בא-להים. חלילה לי - מעשות דבר זה למרד ומעל.
מדרש תהלים נב
דבר אחר ויגד לשאול מה ויגד אגדי ליה. א"ל, עשה לדוד מלך בחייך, לפי שאין נשאלין בתומים ואורים אלא למלך ולבית דין ולמי שצורך צבור בו, ודוד נשאל באורים ותומים. וכיון שאמר לו את הדבר, נכנס בלבו רוח קנאה. ומנין, שכן הוא אומר, (שם כב, יג) בתתך לו לחם וחרב. ולא דייך, אלא, ושאול לו בא-להים. לפיכך, בשביל זה, (שם, טז) מות תמות אחימלך.
ילק"ש,שמואל א כב,רמז קלא
א"ר לוי דואג לא נטרד אלא שהיה ממרה ב"ד, אמר לשאול אין נשאלין אלא למלך בלבד, א"ל אבנר ועמשא אמרו רבותינו נשאלין למלך ולב"ד ולמי שצורך הצבור בו ודוד צורך הצבור היה בו, והיה ממרה ואומר אין נשאלין אלא למלך בלבד אמרו לו חזור על כל הסנהדראות וחזר ואמרו לו כשם שאמרו אבנר ועמשא ולא שמע אליהם.