בפה חנף ישחית רעהו, ובדעת צדיקים יחלצו

הקבלות

גם הפסוק הקודם מדבר על צדיק שנחלץ, משלי יא8: "צַדִּיק מִצָּרָה נֶחֱלָץ, וַיָּבֹא רָשָׁע תַּחְתָּיו" (פירוט). אם גם שם ה"צרה" קשורה לחנופה, הרי שברור מדוע "ויבוא רשע תחתיו" - הרשע הוא גאוותן, ומאמין בקלות לכל דבר-שבח שנותנים לו, ולכן נופל באותה מלכודת של חנופה שהצדיק ניצל ממנה.

פסוקנו מדבר על אדם שמייפה את המציאות, כלומר נותן מחמאות שקריות. אדם שנותן מחמאות אמיתיות אינו משחית את רעהו, אך הוא עדיין עלול לגרום לו נזק, משלי כט5: "גֶּבֶר מַחֲלִיק עַל רֵעֵהוּ - רֶשֶׁת פּוֹרֵשׂ עַל פְּעָמָיו" (פירוט).

דווקא אדם שמוכן למתוח ביקורת על רעהו כשצריך, בסופו של דבר ימצא חן בעיניו, משלי כח23: "מוֹכִיחַ אָדָם אַחֲרַי, חֵן יִמְצָא מִמַּחֲלִיק לָשׁוֹן" (פירוט).

דקויות

בפה חנף ישחית רעהו -

1. אדם חנף המנסה לייפות את רעהו החוטא ולהגיד עליו שהוא צדיק: "החנף משחית רעהו בפיו, כי ישבחנו ויאמין לדברים, ויקשה את רוחו, ויראה את נפשו ביקר, ולא יבין כי עפלה נפשו, והמכשלה הזאת תחת ידו, גם ירום לבבו ויפול במכמורת גאוותו, והנה כי השחת השחיתו בחלק שפתיו..." (הרב יונה גירונדי).

2. אדם חנף המנסה לייפות מעשה רע ולהגיד עליו שהוא טוב, כלומר, המסית: "המסית חבירו בדרך רע, משחיתו בפיו... והצדיק נחלץ ממנו בדעת התורה, שהזהירה עליו " לא תאבה לו "" (רש"י).

ובדעת צדיקים יחלצו -

1. הצדיקים יחלצו בעצמם (יֵחָלֵצוּ בבניין נפעל, כך הניקוד בספרים שלנו): "והצדיקים יֵחָלֵצוּ בדעתם מנזקי החנף, כי אם ישבחנו, לא ירום לבבו למען זאת, כמו שאמרו רבותינו (נדה ל:) 'אפילו כל העולם אומרים עליך צדיק אתה, הוי בעיני כרשע'. ואמרו: 'אם יש עליך רעים, מקצתם משבחים ומקצתם מוכיחים, אהב את המוכיחים ושנא את המשבחים, כי אלה לחיי עולם יביאוך, ואלה ברעתך ישמחוך כי ישבחוך'." (ר' יונה גירונדי).

2. הצדיקים יחלצו את הזולת (יְחַלְּצוּ בבניין פיעל, בשינוי ניקוד): "וייתכן גם לפרש, ובדעת צדיקים יְחַלְּצוּ רעיהם, כי לא יחניפו להם, אבל הוכח יוכיחום ויורו אותם בדרך, בתעותם בתהו לא דרך" (שם).