ביראת ה' מבטח עוז, ולבניו יהיה מחסה

קוד: ביאור:משלי יד26 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

משלי יד26: "בְּיִרְאַת ה' מִבְטַח עֹז, וּלְבָנָיו יִהְיֶה מַחְסֶה"

כשאדם מרגיש בטחון עז בחשיבותה של יראת ה', בטחון זה יהיה מחסה (מגן ומציל) גם לבניו, שגם הם יהיו יראי ה'.

עצות

יראת ה' היא חשש וזהירות מלעבור על מצוות ה', מתוך הכרה בגדולת ה' (פירוט).

מבטח = דבר שמאמינים בו שיעזור ויגן;   מבטח עז = דבר שמאמינים בו בעוז, בכל הכוח.

ביראת ה' מבטח עז... = במצב שבו הזהירות מלעבור על מצוות ה' היא הדבר שהאדם מאמין בו בכל הכוח שיעזור ויגן, התוצאה היא -

...ולבניו יהיה מחסה = ה' יהיה מחסה, כלומר מגן על צאצאיו של האדם.

כאשר האדם מאמין, שהזהירות מלעבור על מצוות ה' היא הדבר החשוב והקובע ביותר לגבי עתידו, הוא בוודאי יצליח להנחיל רגשות אלו גם לילדיו, ולכן ה' יתן לילדיו יחס מיוחד. 

גם הפסוק הבא מדגיש את חשיבות יראת ה', משלי יד27: "יִרְאַת ה' מְקוֹר חַיִּים, לָסוּר מִמֹּקְשֵׁי מָוֶת".

הקבלות

יש פסוקים בתנ"ך המתארים גמול שנמשך לדורות:

• שמות כ4-5: "לֹא תִשְׁתַּחְוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם, כִּי אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲו‍ֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי. וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְו‍ֹתָי", ודומה לזה בדברים ה8-9 (ראו פוקד עוון);
• דברים ז9-10: "וְיָדַעְתָּ כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ הוּא הָאֱלֹהִים, הָאֵל הַנֶּאֱמָן, שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מצותו[ [מִצְו‍ֹתָיו] לְאֶלֶף דּוֹר. וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו אֶל פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ, לֹא יְאַחֵר לְשֹׂנְאוֹ, אֶל פָּנָיו יְשַׁלֶּם לוֹ"
• תהלים כה12-13: "מִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא ה' יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר? נַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ"
• תהלים קיב1: "הַלְלוּ יָהּ, אַשְׁרֵי אִישׁ יָרֵא אֶת ה', בְּמִצְו‍ֹתָיו חָפֵץ מְאֹד. גִּבּוֹר בָּאָרֶץ יִהְיֶה זַרְעוֹ, דּוֹר יְשָׁרִים יְבֹרָךְ"
• משלי יד26: "בְּיִרְאַת ה' מִבְטַח עֹז, וּלְבָנָיו יִהְיֶה מַחְסֶה" (פירוט)
• ירמיהו ב5-9: ""כֹּה אָמַר ה': מַה מָּצְאוּ אֲבוֹתֵיכֶם בִּי עָוֶל כִּי רָחֲקוּ מֵעָלָי וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל וַיֶּהְבָּלוּ?... לָכֵן עֹד אָרִיב אִתְּכֶם, נְאֻם ה', וְאֶת בְּנֵי בְנֵיכֶם אָרִיב" (ראו מאבות עד בני בנים בספר ירמיהו).

• ירמיהו לא28-29: "בַּיָּמִים הָהֵם לֹא יֹאמְרוּ עוֹד 'אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה'. כִּי אִם אִישׁ בַּעֲו‍ֹנוֹ יָמוּת, כָּל הָאָדָם הָאֹכֵל הַבֹּסֶר תִּקְהֶינָה שִׁנָּיו".
  
• יחזקאל יח2-20: "מַה לָּכֶם אַתֶּם מֹשְׁלִים אֶת הַמָּשָׁל הַזֶּה עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר 'אָבוֹת יֹאכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי הַבָּנִים תִּקְהֶינָה'?   חַי אָנִי נְאֻם ד' ה' אִם יִהְיֶה לָכֶם עוֹד מְשֹׁל הַמָּשָׁל הַזֶּה בְּיִשְׂרָאֵל! הֵן כָּל הַנְּפָשׁוֹת לִי הֵנָּה, כְּנֶפֶשׁ הָאָב וּכְנֶפֶשׁ הַבֵּן לִי הֵנָּה, הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת... בֵּן לֹא יִשָּׂא בַּעֲו‍ֹן הָאָב וְאָב לֹא יִשָּׂא בַּעֲו‍ֹן, הַבֵּן צִדְקַת הַצַּדִּיק עָלָיו תִּהְיֶה וְרִשְׁעַת רשע[הָרָשָׁע] עָלָיו תִּהְיֶה".

אולי הסיבה להבדל היא, שהפסוקים הראשונים מתייחסים, לא רק למעשים, אלא גם לרגשות שנלוים אליהם:

• בשמות ובדברים - לשונאיי, לאוהביי;
• בתהלים ובמשלי - ירא ה';
• בירמיהו - מה מצאו אבותיכם בי עוול...

כאשר המעשים של ההורים אינם מעשים טכניים וחיצוניים בלבד אלא נובעים מרגשות עמוקים של אהבה ויראה כלפי ה', או להבדיל שנאה, הם משפיעים על נפשם של הילדים ומטביעים בהם את הרגשות הללו. כך גדל הסיכוי שהילדים ילכו בדרכם של הוריהם, ולכן ה' מביא בחשבון את מעשי ההורים כאשר הוא שופט את הילדים.

לעיון נוסף, ראו: איש בחטאו יומת; מצוות נחשבות לדור אחד, רגשות נחשבות גם לדורות הבאים.