הרשע לוקח שוחד גם בלי שנותנים לו

קוד: ביאור:משלי יז23 בתנ"ך

סוג: תוכן1

מאת: אראל

אל: סגלות משלי

משלי יז23: "שֹׁחַד מֵחֵיק רָשָׁע יִקָּח, לְהַטּוֹת אָרְחוֹת מִשְׁפָּט"

התורה והחוק אוסרים על אדם בעל תפקיד ציבורי לקחת שוחד, כלומר לקבל טובת הנאה מאדם שעשוי להיות מושפע מהחלטה שלהם. אם חבר-כנסת, למשל, מקבל כסף מבעלים של מפעל שמזהם את האויר, הדבר עלול להטות את שיקול הדעת שלו ולגרום לו להצביע נגד חוק שאוסר על זיהום אויר.

אולם, לפעמים אנשים בעלי תפקיד ציבורי פועלים מתוך שיקול דעת מוטה גם מבלי שקיבלו שוחד, משום שהם מצפים לקבל טובת הנאה כלשהי בעתיד, אחרי שיעזבו את השירות הציבורי; לדוגמה, חבר-כנסת מצביע נגד חוק שאוסר על זיהום אויר, כי הוא מצפה לקבל משרה במפעל מזהם לאחר סיום כהונתו. בעיה זו נרמזת בפסוק שלנו:

חיק מציין מקום נסתר, האויר הסמוך לגוף האדם.

בדרך כלל, השופט המושחת לוקח את השוחד מתוך היד של הנשפט - הנשפט מציע לו כסף בידו והוא לוקח אותו; אבל השופט הרשע לוקח את השוחד מתוך החיק של הנשפט - עוד לפני שהנשפט הציע לו כסף, הוא כבר מזהה שיש לו שוחד בחיקו, כלומר יש טובת הנאה כלשהי שהוא עשוי לקבל ממנו, ולכן הוא מטה אורחות משפט ופוסק לטובתו.

"בתי המשפט בארץ מחכים שיראו להם הסכם בנוסח: "צד א', להלן המשחד, מעביר לצד ב', להלן המשוחד", וגו'. הסכם כזה אין ולא יהיה, כמובן" (איתמר כהן (אופנן) בשם אורי אורבך). בעיית השוחד היא מורכבת ומתוחכמת יותר.

אנשים בעלי ניסיון בשירות הציבורי כבר שמו לב לבעיה זו וניסו להציע פתרונות, למשל: "בתוכנית למלחמה בשחיתות שפרסמתי ביולי 2007, הצעתי כי על כל בעל תפקיד בכיר בשירות המדינה תחול חובת צינון שלא תפחת מתקופה של שנתיים לאחר סיום תפקידו, ביחסים שבינו לבין חברה ממשלתית או תאגיד סטאטוטורי הקשור למשרד בו כיהן. במקביל נקבע מנגנון המסדיר את התגמול שישולם בעת תקופת הצינון, בכדי שכל החייבים בחובה זו יוכלו לעמוד בה במלואה ללא חששות לפרנסתם" (ירון זליכה, החשב הכללי ה'תשס"ג-ה'תשס"ז, ריאיון בבלוג של אופנן); האם ניתן למצוא פתרונות טובים יותר? נשאיר זאת כשאלה לקוראים.