קוד: ביאור:משלי כד15 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
משלי כד15-16: "אַל תֶּאֱרֹב רָשָׁע לִנְוֵה צַדִּיק, אַל תְּשַׁדֵּד רִבְצוֹ. כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם, ורָשָׁעים יִכָּשְׁלוּ בְרָעָה.
"
אל תארוב עם הרשע ליד נווהו (נחלתו) של הצדיק, לחכות שהוא ייפול; וגם אם נפל הצדיק, אל תשדוד את מקום מרבצו (מגוריו) -
- כי גם אם הצדיק ייפול שבע פעמים, בסופו של דבר הוא יקום וינקום ברשעים ששדדו את נחלתו, ואותם רשעים ייכשלו בגלל הרעה שעשו לצדיק.
כשאדם נופל ונפגע, ישנם אנשים שמנסים לנצל את המצב כדי להשתלט על ביתו או על רכושו. הפסוק שלנו מזהיר מפני מחשבה זו.
נוה צדיק, רבצו = מקום המגורים והעבודה של הצדיק, המקום שבו הצדיק "רובץ" או רועה את צאנו, כמו ב
בראשית כט2: "וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה וְהִנֵּה שָׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי צֹאן
רֹבְצִים עָלֶיהָ כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים
".
הפסוק מדבר על אדם שאורב, מחכה שהצדיק יעזוב את נוהו ואת רבצו, כדי לשדד אותו.
החכם קורא לאדם כזה רשע, ואומר לו, שלא ינסה להרוויח מנפילתו של הצדיק, כי הנפילה היא זמנית:
שבע = הרבה; כי שבע יפול צדיק וקם = גם אם הצדיק ייפול פעמים רבות, בסופו של דבר הוא יקום ויחזור אל נוהו ואל רבצו, ויגרש משם את הפולשים -
ורשעים יכשלו ברעה = וכשהצדיק יחזור, הרשעים שפלשו לנחלתו ייכשלו בגלל הרעה שעשו; והם ייכשלו ברעה אחת בלבד ולא יקומו.
הצדיק בפסוקנו יכול להיות אדם, כמו ב
תהלים לז32: "צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק, וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ
".
אולם מסתבר יותר שמדובר בעם, ובפרט, עם ישראל. רוב הפסוקים המדברים על רביצה ועל נוה מדברים על נוהו ועל רבצו של עם ישראל:
וְהָיָה הַשָּׁרָב לַאֲגַם וְצִמָּאוֹן לְמַבּוּעֵי מָיִם, בִּנְוֵה תַנִּים רִבְצָהּ חָצִיר לְקָנֶה וָגֹמֶא"
כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: עוֹד יִהְיֶה בַּמָּקוֹם הַזֶּה הֶחָרֵב מֵאֵין אָדָם וְעַד בְּהֵמָה וּבְכָל עָרָיו נְוֵה רֹעִים מַרְבִּצִים צֹאן"
בְּמִרְעֶה טּוֹב אֶרְעֶה אֹתָם וּבְהָרֵי מְרוֹם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה נְוֵהֶם, שָׁם תִּרְבַּצְנָה בְּנָוֶה טּוֹב וּמִרְעֶה שָׁמֵן תִּרְעֶינָה אֶל הָרֵי יִשְׂרָאֵל"
כשעם ישראל יצא לגלות, העמים השכנים ניסו לנצל את המצב כדי לגזול את ארצו, והנביאים הוכיחו אותם על כך, למשל:
בֶּן אָדָם! יַעַן אֲשֶׁר אָמְרָה צֹּר עַל יְרוּשָׁלִַם 'הֶאָח! נִשְׁבְּרָה דַּלְתוֹת הָעַמִּים, נָסֵבָּה אֵלָי, אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה'" - הצורים חשבו שיצליחו להתמלא ולהתעשר כתוצאה מהחרבתה של ירושלים.
אַל תָּבוֹא בְשַׁעַר עַמִּי בְּיוֹם אֵידָם, אַל תֵּרֶא גַם אַתָּה בְּרָעָתוֹ בְּיוֹם אֵידוֹ, וְאַל תִּשְׁלַחְנָה בְחֵילוֹ בְּיוֹם אֵידוֹ" - האדומים התבוננו באויבים המחריבים ומגלים את בני ישראל, וחיכו לרגע שהם יילכו כדי שיוכלו לקחת את רכושם.
הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם, וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא; לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף, וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה"
ואז, אותם גויים ייכשלו ברעה - ייכשלו בגלל המעשה הרע שעשו, להשתלט על אדמה של עם שנמצא בגלות.
ועם ישראל ישוב לרבוץ בנחת בנווהו:
גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ, כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ"
אתה, רשע, בראותך כי מטה יד הצדיק, אל תארוב על מדורו ואל תגזול מקום רבצו, בחושבך כאשר החל לנפול לא יוסיף לקום" (מצודת דוד).
3. וייתכן, שהפניה אינה לרשע אלא לאדם בינוני, שמתלבט האם לשתף פעולה עם הרשע, או ליהנות ממעשיו של הרשע: "אל תאוה לרשע שיהא אורב לנוה צדיק. פירוש אחר: אל תארוב את [עם] הרשע לנוה הצדיק להרגו.
"
(אבן עזרא; ראוגם כדברי מהר"י אלשקר בספר
"מרכבת המשנה" על אבות ד).
שבע יפול צדיק וקם" - הצדיק המסוגל להתמודד עם שבע צרות: "
כי הצדיק ייפול פעמים רבות ויקום בכל פעם ופעם, להידבק השגחת השם יתברך בו" (רלב"ג, וכן אבן עזרא, מלבי"ם), לבין "
רשעים ייכשלו ברעה" - צרה אחת מפילה אותו והוא לא מצליח לקום ממנה: "
פורענות אחת מכלה אותם" (רשב"נ, ילקוט שמעוני על תהלים א תריח ועל ירמיהו י רפו, וכן מפרשים נוספים). כך כנראה פירש האמורא שמואל, שקישר את פסוקנו לפתגם ארמי: "
שב בירי לשלמנא, וחדא לעביד ביש" (תלמוד בבלי, סנהדרין ז.).
2. ויש שהוסיפו, שרעיון זה משקף לא רק את השגחת ה' על הצדיק, אלא גם את אופיו של הצדיק, שאף פעם אינו מתייאש: "כי
הצדיק, אף אם
יפול, לא יחשוב מאומה כי נופל הוא, כי אם הוא
קם ועומד על עמדו. ובאחת
יפול הרשע, כי למפלה יחשב, ולא יחשוב זאת לתקומה להיטיבו באחריתו.
"
(הרב חיים מוולוזין על אבות ה ג), "בלתי אפשרי להימנע לגמרי מטעויות. במבחן האמיתי שעומד בפני כל בן-אנוש, לא
בודקים האם הוא לא עשה כלל טעויות אלא מה הוא למד מכל טעות, וכיצד מתנהלים
חייו לאחר מכן.
"
(לורי פלטניק, אש התורה)
3. ולענ"ד, האדם נקרא רשע רק מפני שהוא אורב לנוה הצדיק, ו" הרעה " כאן היא המעשה הרע של המארב לצדיק.
ישנו דמיון בין הפסוקים שלנו לפסוקים בספר איוב. מכאן יש שפירשו, שהפסוקים מתייחסים לרעיו של איוב, שפגעו בו כשהיה בצרה (ע"פ ס'. שרייבר, ספר משלי על אישי התורה, עמ' 512-513):
אִם זַךְ וְיָשָׁר אָתָּה - כִּי עַתָּה יָעִיר עָלֶיךָ, וְשִׁלַּם נְוַת צִדְקֶךָ"
אִם אַתָּה הֲכִינוֹתָ לִבֶּךָ... וְרָבַצְתָּ
וְאֵין מַחֲרִיד, וְחִלּוּ פָנֶיךָ רַבִּים"
בְּשֵׁשׁ צָרוֹת יַצִּילֶךָּ, וּבְשֶׁבַע לֹא יִגַּע בְּךָ רָע"; וכן ורשעים ייכשלו ברעה, איוב ד4: "
כּוֹשֵׁל יְקִימוּן מִלֶּיךָ, וּבִרְכַּיִם כֹּרְעוֹת תְּאַמֵּץ".
עוד פסוקים דומים:
בּוֹטֵחַ בְּעָשְׁרוֹ הוּא יִפֹּל, וְכֶעָלֶה צַדִּיקִים יִפְרָחוּ" (פירוט).
מַעְיָן נִרְפָּשׂ וּמָקוֹר מָשְׁחָת, צַדִּיק מָט לִפְנֵי רָשָׁע" (לפי חלק מהפירושים)
הוֹלֵךְ תָּמִים יִוָּשֵׁעַ, וְנֶעְקַשׁ דְּרָכַיִם יִפּוֹל בְּאֶחָת" (לפי חלק מהפירושים).
וּבְאַחַת יִבְעֲרוּ וְיִכְסָלוּ, מוּסַר הֲבָלִים עֵץ הוּא" (רשב"נ, ילקוט שמעוני על תהלים א תריח ועל ירמיהו י רפו).
עַל כֵּן לֹא יָקֻמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט, וְחַטָּאִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים" (שם).
רַבּוֹת רָעוֹת צַדִּיק, וּמִכֻּלָּם יַצִּילֶנּוּ ה'... תְּמוֹתֵת רָשָׁע רָעָה, וְשֹׂנְאֵי צַדִּיק יֶאְשָׁמוּ"
צופה רשע לצדיק, ומבקש להמיתו"