לא להשתחוות לרשעים

קוד: ביאור:משלי כה26 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל: סגלות משלי

משלי כה26: "מַעְיָן נִרְפָּשׂ, וּמָקוֹר מָשְׁחָת - צַדִּיק מָט לִפְנֵי רָשָׁע" 

כמו מעיין מלוכלך ברפש (בוץ ואבק), אשר המקור (מאגר מי-התהום) שלו מושחת (הרוס וסתום) - כך הוא הצדיק אשר מט (מתכופף ונכנע) לפני רשע: מעיין החכמה שלו מלוכלך בדעותיו של הרשע, ומקור הצדק שלו סתום כי לא יוכל לשפוט את הרשע בצדק.

עצות

יש אנשים שחושבים, שאם רק ניתן כבוד ומעמד לרשעים, הם יכבדו אותנו בחזרה, או לפחות יימנעו מלפגוע בנו. ספר משלי מתנגד לגישה זו.

נרפש = מלוכלך ברפש, בוץ ואבק;    מקור = מאגר מי תהום;    משחת = הרוס וסתום;

כשאדם רוצה לשתות ממעיין, הוא צריך למוט, כלומר להתכופף או לכרוע; אך:

• כאשר המעיין נרפש ומלוכלך ברפש - מסוכן לשתות ממנו,
• וכאשר מקור המים מושחת וסתום - אין מים לשתות;

כך גם כשהצדיק מט = מתכופף ומתרפס לפני הרשע:

• הדבר יגרום נזק רוחני לצדיק - כי הרשע ישפיע עליו לרעה;
• וזה לא יועיל לצדיק - כי הרשע לא יקיים את הבטחותיו, יזלזל בצדיק ויפגע בו עוד יותר.

ועוד: חכמתו של הצדיק נמשלת למעיין ולמקור (ראו מים כמשל):

• משלי ה16: "יָפוּצוּ מַעְיְנֹתֶיךָ חוּצָה, בָּרְחֹבוֹת פַּלְגֵי מָיִם" (פירוט);
• משלי י11: "מְקוֹר חַיִּים פִּי צַדִּיק וּפִי רְשָׁעִים יְכַסֶּה חָמָס";

וכאשר הצדיק משתחוה ומתכופף לפני הרשע, מעיינות החכמה שלו נסתמים, הציבור כבר לא מכבד אותו ולא מוכן ללמוד ממנו.

הקבלות

אחד הצדיקים שעברו על הנחיה זו היה יעקב אבינו. כשחזר מארם נהריים, הוא שלח שליחים אל עשו ואמר, בראשית לב5: "כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו, כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב" - הוא נתן כבוד לעשו הרשע בכך שקרא לו "אדוני", והשפיל את כבוד עצמו בכך שקרא לעצמו "עבדך", ולאחר מכן גם השתחוה לו, בראשית לג3: "וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים עַד גִּשְׁתּוֹ עַד אָחִיו"; ועל כך אמרו חז"ל: "כמעיין נרפס וכמקור משחת - כך צדיק ממיט עצמו לפני רשע" (רב יהודה בר רב סימון, בראשית רבה עה ב).