קוד: ביאור:משלי כט4 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
משלי כט4: "מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ, וְאִישׁ תְּרוּמוֹת יֶהֶרְסֶנָּה
"
המלך יצליח להעמיד, לייצב את שלטונו בארץ רק אם יפעל במשפט - בנוהל תקין וצודק; אולם איש התלוי ב תרומות של בעלי-הון, לא יוכל להנהיג במשפט, ויהרוס את הארץ.
/ איש המשפט יצליח להעמיד, לייצב את שלטון-החוק בארץ רק אם יהיה מלך - מנהיגותי ועצמאי לחלוטין; אולם איש התלוי ב תרומות לא יוכל לשפוט באופן עצמאי, ויהרוס את הארץ.
1. יש אנשים שאינם אוהבים לעבוד תמורת שכר - הם מעדיפים לעבוד בהתנדבות ולהתפרנס מתרומות. ההתנהלות הזאת מתאימה לאנשים פרטיים, אך אינה מתאימה להנהגה של ציבור.
מלך מייצג את הרשות המבצעת של המדינה, ו משפט מייצג את הרשות השופטת; שתי הרשויות הללו צריכות להתנהל על-פי כללים ברורים ומסודרים.
אולם איש תרומות, אדם המתפרנס מתרומות, פועל בהתנדבות וללא מחוייבות, הוא אינו מחוייב להגיע לפגישות בזמן ומרשה לעצמו לבטל פגישות ללא התראה, שהרי הוא "רק עושה טובה". אם אדם כזה ישמש בתפקיד ציבורי, הוא ייצור אוירה של חוסר אחריות וחוסר מחוייבות, שעלולה להרוס את הארץ.
מעבר לכך: איש תרומות מרגיש שהוא מחוייב לאותם בעלי-הון התורמים לו, ואינו יכול להנהיג את הארץ בצדק.
2. איש תרומות הוא גם אדם הנוהג לתת תרומות. אדם פרטי כמובן רשאי לתת תרומות למי שהוא רוצה, אולם המלך חייב לנצל את תקציב הממלכה במשפט, על-פי נהלים מסודרים וקבועים מראש. מלך הנותן תרומות לאנשים וארגונים שונים, לפי נדיבות ליבו וללא נהלים תקינים, עלול ליצור אוירה של קבצנות ו"שנור" שעלולה להרוס את הארץ.
1. הפסוק מתייחס
למלך, ויש לקרוא אותו: "מלך במשפט יעמיד ארץ,
ומלך
איש תרומות יהרסנה
":
המלך צריך להתנהג רק ע"פ
המשפט, ולא לעוות את המשפט כדי לקבל
תרומות מבעלי-עניין: "נוטל תרומה מכל אחד, ומחמת זה אינו עושה משפט, כי מתיירא שלא יתנו לו עוד חוקו ותרומתו
"
(הגאון מווילנה, וכן מצודות). בנוסף
המלך צריך להגביל את סמכויותיו - לקחת מיסים רק כדי לעשות
משפט, ולא מעבר לכך; כי אם יגבה יותר מדי
תרומות (מסים גבוהים מדי), הדבר יהרוס את הכלכלה
(ע"פ יעל). וראו גם:
מלך במשפט יעמיד ארץ - עמידה בלחצים אצל שאול ואצל דוד / הרב אליהו מאלי.
2. הפסוק מתייחס
לשופטים, ויש לקרוא אותו: "מלך במשפט יעמיד ארץ, ואיש תרומות
במשפט
יהרסנה
": השופט צריך להתנהג כמו
מלך בזמן
המשפט - שאינו תלוי באף אדם, ושופט רק על-פי הדין; ולא כמו
איש-תרומות - אדם התלוי בתרומותיהם של אחרים, ומושפע באופן לא
מודע מרצונותיהם של התורמים: "אם הדיין דומה
למלך, שאינו צריך לקנות
אוהבים וליקח שוחד, הוא
יעמיד ארץ; ואם דומה לכהן, השואל
תרומות על
הגרנות, הוא
יהרסנה
"
(רש"י, ע"פ תלמוד בבלי סנהדרין ז: כתובות קה:). וראו גם:
עצמאות הרשות השופטת / אביעד הכהן.
וכן נאמר ב
ישעיהו א27: "צִיּוֹן
בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה, וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה
"
תרומה היא דבר שאדם מרים למישהו נכבד יותר ממנו. איש תרומות הוא איש שדורש תרומות - איש נכבד שדורש מהעם שירימו ויתנו לו מרכושם; או איש שמתפרנס מתרומות - איש שפרנסתו תלויה במתנות שהציבור מרימים לו מרכושם.
התורה ציוותה
בכמה מקומות שהכהנים יתפרנסו מתרומות; אם כך, מדוע הפסוק אומר שזה רע להיות
איש תרומות? כמה תשובות:
1+2. הפסוק מתייחס לרשות המבצעת (מלך) ולרשות השופטת (משפט); הם צריכים להקפיד על כללים קבועים וברורים, להיות תקיפים ובלתי תלויים בעם שאותו הם אמורים להנהיג ולשפוט. אך הכהן מייצג את מערכת החינוך - המערכת שתפקידה ללמד את החוקים שנקבעו על-ידי "הרשות המחוקקת" (ה', שקבע את חוקי התורה). הכהן צריך להתפרנס מתרומות, כי לכהן יש תפקיד אחר - ללמד
תורה, ולכן זה דווקא חשוב ומועיל שהכהן יהיה תלוי בעם, כך יהיה נחמד
אליהם והם יקבלו את דבריו. אולם השופט צריך להיות חזק ובלתי-תלוי, כמו
מלך: "כהמחשה
לשיטות שונות אלה, אפשר להצביע על שתי שיטות החינוך, הנקראות 'מקל'
ו'סוכריה'. ה'סוכריה'=הכהן אינו יכול להיות שופט, וה'מקל'=הדיין אינו יכול
להיות מורה דרך שהכל יחפצו לעשות כמוהו
"
(הרב חנוך גבהרד, שיעורים באגדות חז"ל, סנהדרין שם).
3. ייתכן שהמילה
תרומות בפסוק זה אין משמעה "מתנות שמרימים לאיש נכבד", אלא "גאוה והתרוממות-הלב", כמו ב
דברים יז20: "לְבִלְתִּי
רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין
וּשְׂמֹאול, לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו
בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל
". לפי זה, "איש תרומות " הוא מלך המתנשא על הציבור וחושב שאינו מחוייב למצוות התורה, או שופט שחושב שהוא יכול לפסוק את הדין מהר ובלי להתעמק כי הוא "איש גאות - שאינו חש להיות מתון בדין
"
(רש"י).
ב"דעת מקרא" (בהערה) הציעו שהמשפט "איש תרומות יהרסנה
" רומז לבני עלי הכהנים, שלקחו
תרומות מהעם בכוח,
שמואל א ב13-14: "וּמִשְׁפַּט
הַכֹּהֲנִים אֶת הָעָם: כָּל
אִישׁ זֹבֵחַ זֶבַח, וּבָא נַעַר הַכֹּהֵן כְּבַשֵּׁל הַבָּשָׂר, וְהַמַּזְלֵג שְׁלֹשׁ הַשִּׁנַּיִם
בְּיָדוֹ, וְהִכָּה בַכִּיּוֹר אוֹ בַדּוּד אוֹ בַקַּלַּחַת אוֹ בַפָּרוּר, כֹּל אֲשֶׁר
יַעֲלֶה הַמַּזְלֵג יִקַּח הַכֹּהֵן; בּוֹ
כָּכָה יַעֲשׂוּ לְכָל יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים שָׁם בְּשִׁלֹה
". מעשיהם הרעים של בני עלי גרמו לחורבן הארץ והמקדש בשילה.
המלך לא צריך להיות
איש תרומות, כלומר לבסס את מנהיגותו על תרומות; אבל הוא כן צריך לעשות חסד מדי פעם, כמו שנאמר ב
משלי כ28: "חֶסֶד וֶאֱמֶת יִצְּרוּ מֶלֶךְ, וְסָעַד בַּחֶסֶד כִּסְאוֹ
" (פירוט).
"לא היו שבטי שמעון ולוי ראויים למלכות, כיוון שהיו כלי חמס מכרותיהם, ו
מלך במשפט יעמיד ארץ, ו(ישעיהו לב1):
הן
לצדק ימלוך מלך, ולא בחמס
"
(אברבנאל על בראשית מט ז).
"ועל ידי משה היו עם אחד לגמרי. כמו שאדם אף שאבריו וחלקיו
הם רבים, והם מתחברים כמו שהוא הגוף, לא נקרא שם אדם אחד עליו, רק על ידי
הנפש, שהוא צורה לאדם, כי הצורה היא אחת. ודברים אלו הם דברים ברורים מאוד,
למי שיבין דברי חכמה. ולכך היו ישראל על ידי משה לעם אחד. כי על ידי אהרן
נתקשרו ולא היה פירוד ביניהם, ומשה היה מלך להם והוא נחשב צורה לישראל, כמו
מלך שנחשב צורה לעם. ולפיכך היו[2] כל דבריו של משה במשפט, כמו
המלך אשר
נאמר עליו (משלי כט ד) "מלך במשפט יעמיד ארץ". והבן הדברים האלו מאוד.
"
(נצח ישראל נג).
"החפץ חסד המרחם על עמו ביום דין וחפץ להצדיקם אפילו ח"ו
הם מלאי עון, אבל אי אפשר לוותר בדבר שהוא שלא כתורה כי מלך במשפט יעמיד
ארץ (משלי כט, ד), מה עושה המלך המשפט ברצותו להמציא להם עזר ותרופה עפ"י
משפטי התורה שזה לא נקרא ויתור, הנה מבקש מהם בבקשה באומרו לכו נא (בבקשה
מכם בני) ונוכחה (היינו לא אהיה לכם לדיין רק לבעל דין עמכם, ונעמדה כביכול
יחד למשפט לפני הבי"ד של מעלה אז יהיה לי באפשר לעזור לכם עפ"י משפטי
התורה) אם יהיו חטאיכם וכו' ואם יאדימו כתולע וכו' (כי עפ"י משפטי התורה
כביכול אני מחויב להלבישכם במלבושים לבנים כמוני אשר לבושי כתלג חיור
ויוסרו מעליכם כל עונותיכם ואלביש אתכם מחלצות).
"
(בני יששכר מאמרי חודש תמוז אב/מאמר ד)
"וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים - הדא היא דכתיב:
מלך במשפט יעמיד ארץ - זה הקב"ה שברא את עולמו בדין, שנאמר (בראשית א, א): "בראשית ברא אלהים". ברא ה' לא נאמר אלא
אלהים... וכן דוד אומר (תהלים עה, ח): "כי
אלהים שופט ", ללמדך שבדין נברא העולם.
ואיש תרומות יהרסנה
- זה אדם. מה דרכה של אשה, בשעה שהיא מבקשת להפריש חלתה מגבלת את הקמח
ואחר-כך נוטלת חלה, כך עשה האלהים, גבל את העולם ואחר-כך נטל אדם, שנאמר
(בראשית ב ו): "ואד יעלה מן הארץ", ואח"כ (ז) "וייצר". כיון שחטא, אמר לו
האלהים (שם ג, יז) "ארורה האדמה בעבורך", לכך נאמר
ואיש תרומות יהרסנה
"
(שמות רבה ל יג).