אל תתן לנשים חילך

הקבלות

הפסוק שלנו מדבר, לפי רוב הפירושים, על תאוות איש ואשה; הפסוקים הבאים - פסוקים 4-7 - מדברים על תאוות יין. שתי התאוות הללו נזכרו יחד גם ב הושע ד11: "זְנוּת וְיַיִן וְתִירוֹשׁ יִקַּח לֵב", וגם בתורה פרשת סוטה (במדבר ה) סמוכה לפרשת נזיר (במדבר ו).

בהמשך הפרק נזכרה אישה המהווה ניגוד לנשים שנזכרו כאן, משלי לא10: "אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא, וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ": היא לא דורשת מבעלה שייתן לה חיל (רכוש), אלא יוצרת חיל ורכוש בחריצותה ובכישרונה, והיא האישה הראויה למלך: משלי לא23: "נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ, בְּשִׁבְתּוֹ עִם זִקְנֵי אָרֶץ" (פירוט).

התורה מצווה על המלך, דברים יז17: "וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ, וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד". אמו של למואל מוסיפה, שגם אם המלך לוקח מעט נשים, הוא צריך להיזהר ולא לתת להן את רכוש הממלכה.

שלמה ובת-פרעה

חז"ל דרשו, שהמלך למואל, הנזכר בתחילת הפרק, הוא שלמה, ואמו היא בת-שבע, וכל הקטע מתאר את התוכחה שהוכיחה אותו לאחר שנשא לאישה את בת פרעה, ולאחר שבילה איתה כל הלילה, לא הצליח לקום בבוקר למילוי חובותיו כמלך. ראו גם: הערב, המועיל ומה שביניהם / מרכז ישיבות בני עקיבא.

דקויות

אל תתן לנשים חילך

1. חיל = צבא או רכוש;   אל תתן לנשים חילך = אל תתן לנשים שלך לשלוט בצבא וברכוש המלכותי.

אדם שעולה לשלטון צריך להיזהר במיוחד, שלא להשתמש בכוח השלטון שניתן לו על-מנת לממש תאוות גשמיות, כי הדבר עלול להרוס את הממלכה וגם אותו אישית. כך הזהירה אמו של המלך למואל: נראה שהתוכחה נאמרה בימיו הראשונים של למואל על כיסא המלוכה. הוא היה צעיר ואהב נשים, ואמו חששה שהוא ישתמש ברכוש ובעוצמה המלכותית שזכה בהם כדי לממש את אהבתו, ייקח נשים רבות ויחלק להם את הרכוש והשליטה בממלכה, וכך יאבד את השליטה והממלכה תיהרס.

2. ויש שפירשו חיל = כוח גופני, ולפי זה "אל תתיש כחך ברוב תשמיש עם הנשים; כי רב התשמיש מחליש כח הזכר ומבריא הנקיבה, וכאלּוֹ נותן מכוחו להנקבה" (מצודת דוד, וכן רש"י, הגאון מווילנה). המלך צריך להיות חזק במיוחד ולכן אסור לו לבזבז את כוחו ביחסי מין מרובים: "וכן לא יהיה שטוף בנשים:  אפילו לא הייתה לו אלא אחת - לא יהיה מצוי אצלה תמיד כשאר הטיפשים, שנאמר אל תתן לנשים חילך" (רמב"ם, הלכות מלכים ג ו).

ויש אומרים שעצה זו טובה לכל אדם, לא רק למלכים: "שכבת זרע היא כוח הגוף וחייו ומאור העיניים; וכל זמן שתצא ביותר, הגוף בלה וכוחו כלה וחייו אובדים. הוא שאמר שלמה בחכמתו, אל תיתן לנשים חילך... כל השטוף בבעילה - זקנה קופצת עליו וכוחו תשש... ושער ראשו נושר... ושער זקנו רבה... אמרו חכמי הרופאים: אחד מאלף מת בשאר חולאים, והאלף, מרוב התשמיש. לפיכך צריך אדם להיזהר בדבר זה, אם רצה להיות בטובה, ולא יבעול אלא כשימצא גופו בריא וחזק ביותר..." (רמב"ם, הלכות דעות ד יט).

ודרכיך למחות מלכין

מה הקשר בין שני חלקי הפסוק?

א. לפי רוב המפרשים, החלק הראשון הוא פרט והחלק השני הוא כלל: בפרט - אל תרבה נשים, ובאופן כללי - אל תתנהג בדרכים  (= הרגלים ומנהגים) שיגרמו "למחות מלכין", כלומר:

1. להרוס את המלכות, "לדבר שהוא מוחה את המלכים ומוחק אותם מספר יחוסיהם, שעבור דברים אלה אין ראויים למלכות" (מלבי"ם, וכן מצודות).

2. לעורר מחאה בקרב המלכים, "שלא יהיו דרכיו מקולקלים עד שמלכי אומות העולם יוכלו להוכיחן ולבזותן"

3. למחוק את החכמה, "למחות העצות והמחשבות הרבות אשר יצטרכו למי שירצה לחקור בחכמת מחקר ראוי" (רלב"ג);   מלכין =עצות חכמות, כמו נחמיה ה7: "וַיִּמָּלֵךְ לִבִּי עָלַי" (פירוט), דניאל ד24: "מִלְכִּי יִשְׁפַּר עליך[עֲלָךְ]"  (אברהם אבן עזרא, שפת יתר).

ב. אולם, רוב הפסוקים בספר משלי בנויים משני חלקים מקבילים, ולפי זה אפשר לפרש גם כאן:

4. שני חלקי הפסוק עוסקים בנשים: "למחות - היינו לשון שמן, היינו, ליקח יפת תואר מאד ובעלת בשר... למחות מלכין - הוא בנות מלכים המפוטמות, יפות מראה ובריאות בשר" (הגאון מווילנה). כן, פעם נשים שמנות נחשבו יפות... הם לא ידעו שהשמנת-יתר גורמת למחלות לב.

גם המילה דרכיך רומזת לאותו עניין, כמו ב משלי ל19-20: "וְדֶרֶךְ גֶּבֶר בְּעַלְמָה , כֵּן דֶּרֶךְ אִשָּׁה מְנָאָפֶת, אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ..." (פירוט) (דעת מקרא כאן), וכמו ב בראשית ו12: "כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ" (רש"י שם).

5. ולענ"ד, מתוך ההקשר נראה שהפסוק כלל אינו עוסק ביחסי איש ואשה. המילה נשים היא מהשורש נשה שמשמעותו שכח, כמו בראשית מא51: "כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת כָּל עֲמָלִי". לפי זה, אל תתן לנשים חילך = אל תשתמש ברכושך באופן שיגרום לך לשכוח את חובותיך כמלך; ודרכיך למחות מלכין - אל תתנהג באופן שימחה מזכרונך את חובותיך כמלך.   ראיה לפירוש זה, שגם הפסוקים הבאים מדברים על שכחה, משלי לא4-5: "אַל לַמְלָכִים, לְמוֹאֵל, אַל לַמְלָכִים שְׁתוֹ יָיִן, וּלְרוֹזְנִים או[אֵי] שֵׁכָר! פֶּן יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח מְחֻקָּק, וִישַׁנֶּה דִּין כָּל בְּנֵי עֹנִי!".   האֵם, הזוכרת את בנה עוד כשהיה רק נֵדֶר במחשבתה, מזכירה לבנה לזכור את מעמדו ואת חובותיו.