אז ימלא שחוק פינו

מאת: אראל

תהלים קכו2: " אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ, וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה; אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם 'הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה'. "

אז, כשה' השיב את שיבת ציון, הופתענו כל-כך מהפלא הגדול, ש פינו התמלא בצחוק , ולשוננו התמלאה ברינה ושירי הלל;

אז אנחנו לא יכולנו לדבר מרוב שמחה, אבל הגויים שמסביבנו אמרו ' ה' עשה עם אלה (היהודים) נס גדול מאד'".

דקויות

עבר או עתיד?

הפסוק כתוב בלשון עתיד - יימלא , יאמרו . אולם הפסוקים שלפניו ואחריו כתובים בלשון עבר - היינו כחולמים , היינו שמחים . האם הפסוקים מתארים את שיבת ציון בעתיד, או שיבת ציון שכבר התרחשה בעבר? שני פירושים:

1. הפסוקים מתארים חזון לעתיד. המשוררים חיים בגלות, וחולמים על שיבת ציון העתידית, שבה יימלא שחוק פיהם. אבל החלום והשמחה שבחלום כבר קרו בעבר: " השחוק הנמצא בלבנו עתה, ואינו יכול למלאות את פינו, אז ימלא פינו ממנו.... הרונן עתה בחלום בלא תנועה, רק בכח ולא בפועל, אז ימלא רנה . וזולת זה ההבדל, היה הדבר אצלנו כאלו כבר יצא אל המציאות בעת היינו כחולמיםאז , ר"ל אצל הגוים, יהיה זה דבר חדש, והם יאמרו אז, הגדיל ה' לעשות עם אלה , כאלו הדבר התחדש אז, אבל אצלנו אינו דבר חדש, כי כבר היינו שמחים - הגדיל ה' לעשות עמנו , כבר שמחנו על זה בעבר; בעת היינו כחולמים , ראינו ושמחנו בעת החזיון על שהגדיל ה' לעשות עמנו , והוא אצלנו שמחה ישנה ששמחנו בה מראשית קדומים, כי היה הדבר ברור אצלנו כאלו כבר יצא אל המציאות בעת ראינוהו במחזה. " ( מלבי"ם לפי זה, השיר כולו מתאר את הבטחון של המשוררים שחלום שיבת ציון יתגשם. הביטחון הזה מביא אותם לשמחה כבר עכשיו.

2. הפסוקים מתארים את שיבת ציון שכבר היתה. הביטוי "אז"+פועל בעתיד יכול לציין, בלשון השירה, גם אירועים שקרו בעבר, כמו ב שמות טו1: " אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לה' ", במדבר כא17: " אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ ". המשוררים חיים בדור שאחרי שיבת ציון. הם נתקלים בצרות ובקשיים (כמו שיתואר בהמשך המזמור), ונזכרים בערגה בשמחה ובהתלהבות שאחזה בהם, וגם בגויים סביבותיהם, בעת שיבת ציון (הרב אלחנן סמט, עיונים במזמורי תהלים, מזמור קכו) . המטרה היא לומר לה': "ראה נא כמה שמחנו בנס שעשית עמנו כשהשבת אותנו לציון. אנא, הושיע אותנו מהצרות, כדי שלא יהיו ניסיך לשווא!". רעיון דומה נמצא ב תהלים מד27: " קוּמָה עֶזְרָתָה לָּנוּ, וּפְדֵנוּ לְמַעַן חַסְדֶּךָ " ( פירוט).

אז ימלא שחוק פינו

מפסוק זה למדו חז"ל, שהצחוק לא מתאים לעת החורבן, אלא רק לעת הגאולה, " אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי: אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה, שנאמר אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה; אימתי? בזמן שיאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה . " ( בבלי ברכות לא א) . " אין אז אלא שמחה " ( שמות רבה כג ד) " ומתי יש לשמוח ולשחק? בעת אשר תחזור השכינה לציון, שהיא שמחה גדולה, כדכתיב  (תהלים קכו ב): "אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה, אז יאמרו בגוים הגדיל יי לעשות עם אלה"  (ברכות לא א). " ( ספר המידות השלם שער השמחה).  וראו גם  תיקוני זהר מט ב.

אז יאמרו בגוים

מדוע חשוב לציין את מה שאומרים הגויים על שיבת ציון?  - אולי כי היהודים עצמם כבר רגילים לחיות במדינה של קיבוץ גלויות, וזה כבר נראה לנו מובן מאליו; " אין בעל הנס מכיר בניסו " (הרב אלחנן סמט, עיונים במזמורי תהלים, מזמור קכו) . אולם הגויים רואים אותנו מבחוץ, ויודעים להעריך את גודל הנס. הם יודעים, שאף גוי אחר לא זכה לנס כזה של קיבוץ גלויות לאחר 70 (או 2000) שנות גלות. הם מכירים בכך, שרק ה' יכול לעשות נס כה גדול: " הגדולות האלה הם מה', ולא באו במקרה " ( מצודות) . דברי הגויים משפיעים גם על בני ישראל:

הקבלות

גם היום ישנם גויים המזכירים לנו את הנס שאנחנו חיים בו:

פסוקים נוספים המתארים את מה שהגויים אומרים, ראו במאמר ובגוים לא יתחשב?.

תגובות