קוד: ביאור:חבקוק א14 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
חבקוק א14: "וַתַּעֲשֶׂה אָדָם כִּדְגֵי הַיָּם, כְּרֶמֶשׂ לֹא מֹשֵׁל בּוֹ
"
"- כאשר אתה ה' אינך מתערב, ואינך עוצר את הבבלים הכובשים מדינה אחר מדינה, אתה בעצם
עושה את כל מין
האדם כמו
דגים בים, וכמו
רמשים ביבשה, שאין להם
מושל: אין חוק ואין משפט, החזק בולע את החלש!".
כמו
בפסוק הקודם, גם כאן הטענה של חבקוק רומזת לבריאת העולם. כשה' ברא את האדם, הוא בירך אותם ואמר להם,
בראשית א28: "פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ,
וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה
הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ
" (פירוט). ה' רצה שבני-האדם, כולם יחד, ימשלו בבעלי-החיים - בדגים בעופות וברמשים. אבל כאשר הם נלחמים זה בזה, קורה ההיפך: בני-האדם עצמם הופכים להיות כמו דגים ורמשים. אין מושל השומר על החוק, שופט בסכסוכים ומגן על החלשים. כל אחד חושב רק על עצמו, החזק טורף את החלש. מלחמה ללא מגבלות משחיתה את האנושיות ומחזירה את העולם לתוהו ובוהו שלפני הבריאה.
רב יהודה
(בשם שמואל,
בבלי עבודה זרה ג:-ד.) מסביר את המשל בפסוקנו בכמה דרכים:
מה דגים שבים - כיון שעולין ליבשה מיד מתים, אף בני אדם - כיון שפורשין מדברי תורה ומן המצות מיד מתים". מים הם משל לתורה. כמו שהדגים יכולים לחיות רק בתוך מים, כך בני-אדם יכולים לחיות רק בסביבה שיש בה תורה, הקובעת עקרונות חוקיים ומוסריים. כשהם יוצאים מהסביבה הזאת, ומנסים להיות "חופשיים" כביכול, ללא חוקים ומצוות, החברה מתמוטטת וכולם מתים.
דבר אחר: מה דגים שבים - כיון שקדרה עליהם חמה מיד מתים, כך בני אדם - כיון שקדרה עליהם חמה מיד מתים. איבעית אימא בעולם הזה, ואיבעית אימא לעולם הבא..."
דבר אחר: מה דגים שבים - כל הגדול מחבירו בולע את חבירו, אף בני אדם - אלמלא מוראה של מלכות, כל הגדול מחבירו בולע את חבירו. והיינו דתנן: רבי חנינא סגן הכהנים אומר: הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה של מלכות - איש את רעהו חיים בלעו". בלב האדם יש יצר של דג - יצר המניע אותו לטרוף ולבלוע את החלש ממנו. כדי שלא נגיע למצב זה, צריך שיהיה מושל. לכן יש להתפלל לשלומה של המלכות - גם אם זו מלכות רשעה כמו מלכות רומי, או מלכות צאצאי הורדוס לפני חורבן הבית.
לפני נבוכדנצר הפקר כדגי הים, שכל הרוצה לצוד צודה מהם" (רש"י, וכן מצודות). לפי זה, נבוכדנאצר עצמו אינו דג - אלא הצייד המשליך חכה ורשת אל הים כדי לצוד את הדגים. וכן נראה מהפסוק הבא, חבקוק א15: "
כֻּלֹּה בְּחַכָּה הֵעֲלָה, יְגֹרֵהוּ בְחֶרְמוֹ וְיַאַסְפֵהוּ בְּמִכְמַרְתּוֹ; עַל כֵּן יִשְׂמַח וְיָגִיל".
כמו ב
בראשית א28: "וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם... וּבְכָל חַיָּה
הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ
", גם כאן
דגים הם בים
ורמשים הם ביבשה. והפסוק מסודר בהדרגה:
אֲשֶׁר אֵין לָהּ קָצִין שֹׁטֵר וּמֹשֵׁל" (פירוט), וכל אחד רומס אותן בלי להתאמץ כלל (ע"פ מלבי"ם).
מושל הוא שליט, אבל הוא גם חכם הנואם וכותב משלים, כמו ב
במדבר כא27: "עַל כֵּן יֹאמְרוּ
הַמֹּשְׁלִים: בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן, תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן עִיר סִיחוֹן
" (פירוט). לפי זה
, כרמש לא מושל בו = כרמשים שאין ביניהם חכמים ומושלי-משלים, ולכן אין מתייחסים אליהם בכבוד אלא רומסים אותם בבזיון.
ראו עוד:
מבנה הפרק כולו - תוכחת חבקוק ותשובת ה'.