קוד: ביאור:חבקוק ב6 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
חבקוק ב6: "הֲלוֹא אֵלֶּה כֻלָּם עָלָיו מָשָׁל יִשָּׂאוּ, וּמְלִיצָה חִידוֹת לוֹ; וְיֹאמַר 'הוֹי, הַמַּרְבֶּה לֹּא לוֹ עַד מָתַי, וּמַכְבִּיד עָלָיו עַבְטִיט'
"
-
הלוא כל אלה העמים, שכבש מלך בבל, יראו במפלתו, ומפלתו תתפרסם כל-כך עד שהם
ישאו עליה משל (נאום חכמה),
מליצה וחידות; וכל אחד מהם יאמר:
הוי, כל
המרבה רכוש
שלא שייך
לו,
עד מתי ימשיך במעשיו? הרי הוא רק
מכביד עליו עבטיט (חוב) -
בפסוק זה ובפסוק הבא, נמשל העם הבבלי לאדם אשר
מרבה (=לווה בריבית), אבל לא בשביל עצמו אלא בשביל אחרים; הוא שוקע בחובות כבדים
ומעביט (=ממשכן) את עצמו, אבל לפתע-פתאום, כל
הנושכים שלו (הנושים שהלוו לו בנשך=ריבית) מתעוררים
ושוסים (=בוזזים) אותו. כך גם העם הבבלי: הוא לקח הרבה שלל מעמים אחרים, אבל כל האנשים שנשארו מאותם עמים יקחו ממנו את השלל בחזרה, בריבית דריבית, כך שהוא לא ייהנה בכלל מכל השלל הזה
(מלבי"ם, דעת מקרא).
הביטויים נזכרו יחד גם ב
משלי א6: "לְהָבִין
מָשָׁל וּמְלִיצָה, דִּבְרֵי חֲכָמִים
וְחִידֹתָם
" (פירוט). אלה שלושה סוגים של דברי-חכמה:
1. מלשון
עבוט, שפירושו הלוואה,
דברים טו6: "כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ,
וְהַעֲבַטְתָּ גּוֹיִם רַבִּים וְאַתָּה לֹא
תַעֲבֹט
";
דברים טו8: "כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ, וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ
" (פירוט)
(מלבי"ם, דעת מקרא).
2. מלשון
עב+טיט: עב הוא קורת-בניין כבדה, כמו ב
יחזקאל מא26: "וְצַלְעוֹת הַבַּיִת,
וְהָעֻבִּים
"; טיט הוא בוץ או מלט לבניה,
שמואל ב כב43: "וְאֶשְׁחָקֵם כַּעֲפַר אָרֶץ,
כְּטִיט חוּצוֹת אֲדִקֵּם אֶרְקָעֵם
"
(רש"י,
מצודות). לפי זה המשל הוא לאדם הבונה בית ושם עליו קורה כבדה והרבה טיט, עד שהמשקל מכביד והבית קורס.
לעיון נוסף ראו:
מבנה הפרק.