קוד: ביאור:ישעיהו כא14 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
ישעיהו כא13: "מַשָּׂא בַּעְרָב: בַּיַּעַר בַּעְרַב תָּלִינוּ אֹרְחוֹת דְּדָנִים
"
ישעיהו כא14: "לִקְרַאת צָמֵא הֵתָיוּ מָיִם, יֹשְׁבֵי אֶרֶץ תֵּימָא, בְּלַחְמוֹ קִדְּמוּ נֹדֵד
"
ישעיהו כא15: "כִּי מִפְּנֵי חֲרָבוֹת נָדָדוּ, מִפְּנֵי חֶרֶב נְטוּשָׁה, וּמִפְּנֵי קֶשֶׁת דְּרוּכָה, וּמִפְּנֵי כֹּבֶד מִלְחָמָה
"
ישעיהו כא16: "כִּי כֹה אָמַר ד' אֵלָי: בְּעוֹד שָׁנָה כִּשְׁנֵי שָׂכִיר, וְכָלָה כָּל כְּבוֹד קֵדָר
"
ישעיהו כא17: "וּשְׁאָר מִסְפַּר קֶשֶׁת גִּבּוֹרֵי בְנֵי קֵדָר יִמְעָטוּ, כִּי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל דִּבֵּר
"
תימא, קדר הם מבני ישמעאל,
ודדן הוא צאצא של קטורה; שלושתם צאצאים של פילגשי אברהם, שגרו בחצי האי
ערב.
הנביא מנבא, שבעוד שנה בדיוק תבוא פורענות על חצי האי ערב, תהיה מלחמה כבדה, ושיירות של פליטים ינדדו ביער הערבי וילונו בין עשבי המדבר.
הנביא קורא לנו: לקראת צמא התיו מים - צאו לקראת הפליטים הצמאים, והביאו להם מים! בלחמו קדמו נודד - צאו לקראת הנודדים וקדמו אותם בלחם!
בתורה נאמר, שיש להרחיק מקרבנו את בני עמון, משום שלא
קידמו אותנו
בלחם ובמים כשיצאנו ממצרים,
דברים כג4-5: "לֹא יָבֹא
עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה', גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה' עַד עוֹלָם;
עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאֶתְכֶם מִמִּצְרָיִם, וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלְלֶךָּ
". בפסוקים שלנו, קורא לנו הנביא ישעיהו שלא להיות כמו אותם בני עמון, אלא לצאת ולקדם את הפליטים בלחם ובמים.
וכך הציע בימינו ח"כ איוב קרא - לשלוח משט של מזון וציוד לפליטים הסורים בתורכיה.
1. פירשנו שהקטע כולו מתאר את גלותם של בני הגר וקטורה - קדר, תימא ודדן, וקורא לנו - בני ישראל - לרחם עליהם ולתת להם אוכל ומים (פירוש דומה נמצא ב"דעת מקרא" בהערת שוליים). לפי זה, הביטוי יושבי ארץ תימא בפסוק 14 הוא תמורה של צָמֵא: "לקראת צמא הביאו מים. ומי הם הצמאים? - יושבי ארץ תימא". בפסוק 16, במקום תימא מזכירים את קדר, אולם הכוונה לאותו עם, שניהם בני ישמעאל.
2. רוב המפרשים שהקטע מתאר את גלותם של הערבים בני קדר בלבד (הנזכרים בפסוק 16), ופסוק 14 קורא לבני תימא - שהם אחיהם ושכניהם של בני קדר - לרחם עליהם ולתת להם אוכל ומים, למשל "אתם,
יושבי ארץ
תימא, אשר דרך ארצכם יעברו פליטי קדר הבורחים מחרב אויב,
קדמו אותו
במים
"
(מלבי"ם).
בכל מקרה, מסתבר שהקטע מתייחס להגליה על-ידי הכובשים האשורים: "משא בערב - על מפלת בני קדר נבא, שנפלו ביד סנחריב
"
(מלבי"ם).
משא בערב - על ערביים, ביער בערב תלינו - ראיתי מה עשיתם בהגלות אשור את עמי, והיו מבקשים לשבאים שלהם להוליכם דרך עליכם, לפי שאתם בני דודיהם, אולי תרחמו עליהם, ואתם הייתם יוצאים ולנים ביער דרך העברת שיירות, אורחות דדנים - בני דודכן, לקראת צמא דרך להביא מים, ואתם יושבי ארץ תימא לא עשיתם כן, אלא בלחמו קדמו נודד, הביאו להם מיני מאכלים מלוחים, ונודות נפוחים מלאי רוח, והיה אוכל ומבקש לשתות, ונותן פי הנוד לתוך פיו, והרוח נכנס במעיו והוא מת. דבר אחר: לקראת צמא התיו מים - לא כן עשיתי לאביכם? כשהיה צמא גליתי לו
באר מים!... כי מפני חרבות נדדו
- עמי..." (רש"י); אך המדרש שעליו הסתמך רש"י פירש שהכוונה לגלות יהודה על-ידי נבוכדנאצר מלך בבל, כמה דורות מאוחר יותר: "
שמונים אלפים פרחי כהונה בקעו בחיילותיו של נבוכדנאצר, ובידן מגיני זהב. הלכו להם אצל ישמעאלים, והוציאו להם מיני מלוחים ונודות מנופחות, אמרו להם נשתה קדמיי, אמרו להן אכלו קדמיי ולבתר כן אתון שתיין, מן דאכלון הוה נסיב כל חד וחד מינייהו זיקא ויהב ליה בפומיה והוה רוחא עליל בכריסה ובקעה ליה. הה"ד מַשָּׂא בַּעְרָב בַּיַּעַר בַּעְרַב תָּלִינוּ אֹרְחוֹת דְּדָנִים, לִקְרַאת צָמֵא הֵתָיוּ מָיִם יֹשְׁבֵי אֶרֶץ תֵּימָא בְּלַחְמוֹ קִדְּמוּ נֹדֵד: מי נתון ביער הלבנון בערב תלינו אלא ארחות דדנים, ארחהון דבני דדנייא עבדין כן. וכי כן עבד אבוהון לאבוכון? מה כתיב באבוכון (בראשית כא, יט): "וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת מַיִם וַתַּשְׁקְ אֶת הַנָּעַר", ואתם לא קיימתם לִקְרַאת צָמֵא הֵתָיוּ מָיִם. וכי מטיבותהון אייתן לגביכון? כִּי מִפְּנֵי חֲרָבוֹת נָדָדוּ, מפני חרבו של נבוכדנצר נדדו, מִפְּנֵי חֶרֶב נְטוּשָׁה, מפני שלא היו שומרים שמיטותיהן כראוי, כמה דאת אמר (שמות כג, יא): "וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ", וּמִפְּנֵי קֶשֶׁת דְּרוּכָה, ע"י שלא היו שומרים שבת כראוי, כמה דאת אמר (נחמיה יג, טו): "בַּיָּמִים הָהֵמָּה רָאִיתִי בִיהוּדָה דֹּרְכִים גִּתּוֹת בַּשַּׁבָּת", וּמִפְּנֵי כֹּבֶד מִלְחָמָה, מפני שלא היו נושאין ונותנין במלחמתה של תורה, דכתיב בה (במדבר כא, יד): "על כן יאמר בספר מלחמות ה'"..." (איכה רבה ב ד).
1. פירשנו שהמשפט הוא ציווי: "לקראת צמא - לקראת ערב, הצמא בלכתו בגולה, הביאו לו מים לשתות.
יושבי וגו' - אתם, היושבים בארץ תימא, קדמו, כל אחד בלחמו, לקראת ערב הנודד ממקומו
"
(מצודות, ודומה לזה רד"ק).
ובני קדר היו מכניסי אורחים, שכן מנהג בני ערב עד היום... ביאור המילות:
אם היה ציווי, היה צריך להיות קַדּמוּ בפתח אם היה מהכבד, או בלא דגש אם היה מהקל, בשגם כי לא נמצא פעל זה בקל בתנ"ך, ולכן פירוש המפרשים לא ישר בעיני. ביאור העניין:... הלא בני ארץ קדר היו תמיד מכניסי אורחים, וקִדְּמוּ את כל נודד בלחם ומזון, ראוי שתקדמו אותם עכ"פ במים שהם בזול" (מלבי"ם).
3. ויש שפירשו, שגם תחילת הפסוק - "לקראת צמא התיו מים" - היא משפט חיווי המתאר את מנהגם של בני ערב. לפי זה, כל המשפט מביע צער על יושבי ארץ תימא, אשר תמיד היו מביאים מים ואוכל לנודדים, ועכשיו הם עצמם הפכו לנודדים (ראיתי ב"דעת מקרא" בהערת שוליים).
" ביער אשר בערב תלינו ", מעתה אתם " ארחות " ושיירות של בני דדן, שהיו נוסעים דרך ארץ קדר, ובני קדר היו מכניסי אורחים, שכן מנהג בני ערב עד היום, ולנו שם מעתה שחרבה קדר תלינו ביער באין מקום מושב:
" ביער בערב ". ביער אשר בערב. ויל"פ ערב מענין זאבי ערב, יער המלא אילנות ושיחים.
" ארחות ", כמו אורחות ישמעאל, והיה מקום לבאר, אתם בני ערב תלינו ביער כשתלכו לארחות בני דדן שדרך שם תגלו, כמו ארחות דרכם (איוב ו'): "(מלבי"ם)
"" ביער בערב וגו'" - אתם שיירות בני דדן שהייתם רגילים ללון באהלי אנשי ערב הנה עתה שחרבו אהליהם תלינו ביער אשר בערב.
" בערב" - על ערב והם בני קדר.
" בערב" - הבי"ת היא במקום על כמו כן ינתן בו (ויקרא כד)ומשפטו עליו.
" תלינו" - מלשון לינה.
" ארחות" - שיירות הולכי אורח" (מצודות)
" חרב נטושה" - פשוטה על פני הארץ כמו (שמואל א' ל) והנם נטושים על פני כל הארץ (שם כה) וינטשו בעמק רפאים ד"א נטושה כמו לטושה כל אותיות אשר מוצאיהם קרובים להיות ממקום אחד מתחלפות זו בזו נו"ן בלמ"ד כענין שנאמר (נחמיה יג) לעשות לו נשכה כמו לשכה " (רש"י)
" כי, בפרט שלא הלכו מארצם ברצונם רק מפני חרב אויב, והחרב היתה " נטושה " על פני כל ארצם עד שלא יכלו לעמוד, וגם לא הועיל להם גבורתם שהיו מלומדי מלחמה בקשת, כי גם האויב בא " בקשת דרוכה ", ובכל זאת לא ברחו תיכף בהחל המלחמה רק ברחו מפני כובד מלחמה שלחמו בכל כחם, רק יד צורריהם גברה ותכבד ידו עליהם: "(מלבי"ם)
" כובד מלחמה" - חוזק מלחמה
" חרב נטושה" - אשר פשטה בארצם
" קשת דרוכה" - הדרך לדרוך ברגל על הקשת למותחו היטב לירות למרחוק
" כי מפני וגו'" - כאומר ואם תשאלו למה נדדו ממקומם אשיב לאמר שנדדו מפני חרבות האויב
" חרבות" - מלשון חרב
" נטושה" - ענין התפשטות כמו וינטשו בלחי (שופטים טו)" (מצודות)
התיו - הביאו. קדמו - הביאו לפניו, וכן "אשר לא קדמו" (דברים כג)" (מצודות)