השא השאת לעם הזה?!

1. יש שפירשו, שהפסוק מבטא את הספקות של ירמיהו עצמו, "וכאן ירמיהו עושה עצמו כאילו מאמין שהם נביאי אמת, כמו שההמון היה מאמין בהם" (שד"ל), "כאשר שמע ירמיהו את נבואת הנביאים האלה, לא היה בטוח כלל אם הנבואה הזאת היא נבואה אמתית או לא, והיה זקוק לקבל נבואה מיוחדת אשר תגלה לו שהנביאים האלה נבאו שקר" (המאבק בין נביאי האמת לנביאי השקר / עמוס חכם).

• אולם על זה עצמו יש לשאול, מדוע היו לירמיהו ספקות, וכי לא היה בטוח בנבואתו?!
  

2. ה' לא העניש את נביאי השקר, וכך נתן מקום לבני ישראל לטעות ולחשוב שהם נביאי אמת, " אהה ה', באמת כאלו אתה הסתה את העם הזה לאמר להם שלום יהיה לכם, אל תיראו, כי כן נבאו להם נביאי השקר; ועל כי לא עשית בהם משפט, חשבו העם שהאמת אתם, וכאלו אתה פתית אותם... ובעבור זה לא שבו לה', והנה נגעה החרב עד הנפש, כי הפורענות קרובה לבוא " (רד"ק,  מצודות), "כיוון שלא עיכבת אותם מלדבר בשמך, עליך לשאת באשמה ולהקל בעונש העם " ( ואתה הסבת את לבם אחורנית / משה גרינברג).  ראו גם בפסוקים הבאים:  הנביאים מוכרים אשליות לעם ישראל ואינם קוראים להם לתקן את מעשיהם.

3. ה' העיר את רוחם של נביאי השקר ושם בפיהם דברי שקר, "ענינו הערת חפץ, כדי לגלות שקריהם ורעתם שעושין בסתר" (רד"ק), בדומה לחלק מהפירושים על יחזקאל יד9 : " והנביא כי יפתה ודבר דבר,  אני ה' פתיתי את הנביא ההוא, ונטיתי את ידי עליו והשמדתיו מתוך עמי ישראל".

• אולם "הוא דרך זר, כי הנה הבחירה היא ביד האדם, ואם היה הקב"ה מעיר לנביאי השקר לנבאות כזב - לא היה בהם ולא בשומע אותם עוון אשר חטא" (אברבנאל).

4. ה' ברא את נפש האדם באופן שמאפשר לו לטעות, " האדם מעוניין להאמין בבשורה הטובה. אם... נביאי השקר... מנבאים דברים שהעם רוצה לשמוע אותם - אתה הוא המטעה את העם. אכן השא השאת לעם הזה! האם יכול אדם לדעת מתי המדבר אליו הוא נביא, ומתי הוא מתחזה? ירמיהו מצביע כאן על הקושי הכבד ביותר של העם: כל עוד יש נביאי שקר, איך יוכל אדם לדעת מי מהדוברים אליו נביא אמת הוא?...  התשובה נמצאת בתוך השאלה: היא הנותנת - אדם המרגיש כי הוא מאמין בנביא, לא מפני שדבריו משכנעים, אלא מפני שדבריו עונים על משאלת לב - זוהי השעה לעצור ולבדוק ולערוך חשבון נפש. אין רצפט חיצוני לקבוע מתי ניתן לזהות את הנביא המכזב. אבל בתוך תוכו של השומע נמצא מנגנון הגנה. בסתר לבו הוא חש מתי הוא מאמין כי נוח לו להאמין, ומתי הוא מאמין כי האמת לפניו. ולהבחנה זו טוען ירמיהו. גם אם הפרט יכול למצוא את האמת, אתה ה' נותן לו אפשרות לטעות. אתה מניח לנביאי השקר להפיץ את שקריהם. על כן אשמתו של העם אינה כל כך חמורה, וראוי הוא לסליחה" ( מדוע נביאי השקר משכנעים / שיחות בספר ירמיהו,  יהודה אייזנברג).

5. יש שפירשו, שהפסוק  נאמר בלשון תמיהה, ובהמשך לפסוק הקודם,  ירמיהו ד9 : " והיה ביום ההוא נאם ה' יאבד לב המלך ולב השרים ונשמו הכהנים והנביאים יתמהו ". על כך תמה הנביא: מדוע הנביאים תמהים? וכי אתה השאת לעם הזה?! והרי אתה הזהרת אותם פעמים רבות ברוח קדשך, וגם נביאי השקר בוודאי ידעו את האזהרות הללו אלא שהעדיפו להתעלם מהן! (ע"פ אברבנאל),  "ומה יתמהו אלה, וכי אתה "השא השאת לעם הזה" שהם נביאי השקר, "ולירושלם לאמר שלום יהיה לכם", הלא כן יאמרו נביאיהם עתה שרוחך היה רוח שקר בפיהם, כאילו לכן השאת להם בל ייראו מפני מלך בבל, כדי שעי"כ "נגעה חרב עד הנפש", כי אם לא היו נפתים לדברי נביאיהם לא היה החרב נוגע רק אל הממון והקנינים שהיו צריכים לתת לו מנחה ושוחד ומס, לא כן על ידי הבטחת נביאיהם נגעה החרב עד נפשם להרגם..." (מלבי"ם).

• אולם, הפסוק אינו נשמע כלשון תמיהה - הנביא הרי מדגיש " אכן השא השאת", באמת ולא בתמיהה.

7. וייתכן שהפסוק כלל אינו מתייחס לנביאי השקר, אלא לאירוע שקרה תוך כדי המצור על ירושלים, ירמיהו לז5 : " וחיל פרעה יצא ממצרים, וישמעו הכשדים הצרים על ירושלם את שמעם, ויעלו מעל ירושלם ". בני יהודה ראו בזה אות מה' - ה' מגן על ירושלים, הוא לא ייתן לבבלים לכבוש אותה. אירועים כאלה, מן הסתם, היו גם לפני כן, ועל כך ירמיהו מתלונן - ה' נותן לבני ישראל מקום לטעות ולחשוב שהכל יהיה טוב, וכך הם מתרשלים ולא חוזרים בתשובה, עד שהחרב מגיעה ופוגעת בנפשם; וכדברי החכם,  משלי א32 : " כי משובת פתים תהרגם, ושלות כסילים תאבדם"  ( פירוט).

האם בימינו, כאשר המצב הכלכלי והבטחוני נראה טוב ורגוע, ה' משיא אותנו?