כי מרוב שיחי וכעסי דברתי עד הנה (!/?)

עם כל זה אינני מכחיש שפעמים שהמספר המקראי לא כתב בלשון שאלה ובכל זאת אין מן הנמנע שלזה הוא התכוון. נעיין בחלק מהם:

בכל הדוגמאות הללו די בהוספת האות ה"א בתחילת המשפט, על מנת להופכם לשאלה ("השאול ימלוך עלינו" וכד'). בשאלות שמתחילות עם ו"ו החיבור אפשר להחליף את הו"ו בה"א וכך ליצור שאלה ברורה, ולכאורה כך הענין גם אצלנו. אלא, שדומני שיש הבדל עקרוני בין המקרה שלנו למקרים האחרים. בכל הדוגמאות שהבאנו לעיל התמיהה היא על המילה הראשונה (לדוג': 'ההיום יומת איש?!' השאלה היא על המילה 'היום', ולא על המילה 'יומת' או על המילה 'איש'). בואו נבחן בפסוק שלנו על מה הדגש כשהופכים אותו לשאלה. אם הפסוק היה מנוסח 'ויין לא שתיתי' אזי כשנהפכו לשאלה הדגש יהיה על המילה 'יין': 'היין לא שתיתי?!', אך מכיון שהמחבר המקראי בחר להוסיף את המילה 'ושכר', כשנהפוך את המשפט לשאלה, הדגש יעבור למילים 'לא שתיתי' (תנסו בעצמכם ותראו איפה אתם שמים את 'ניגון התמיהה' בתחילת המשפט או בסופו). דוגמא כזאת שהדגש הוא על סוף המשפט לא מצינו (עד כמה שידוע לי).

בכל מקרה, אינני מכיר פסוק שהמחבר המקראי העדיף לנסחו בתור שאלה מוחבאת תוך כדי הארכת הפסוק. לדוגמא : המחבר המקראי העדיף לקצר את המשפט 'שאול לא ימלוך עלינו!' לשאלה "שאול ימלוך עלינו?", אך עד כמה שידוע לי לא יהפוך משפט 'ויין ושכר שתיתי!' לשאלה יותר ארוכה "ויין ושכר לא שתיתי?". באם למי מהקוראים ידוע אחרת, אשמח להשכיל.

(אמנם יש מקרה אחד שהוא יוצא דופן וזה הפסוק "וחדלת מעזוב לו", אך דומני שהוא שונה לגמרי משאר ה'שאלות' שהתעסקנו בהם ושהוא שייך לקטגוריה נפרדת. למי שלא מבין למה הגעתי למסקנה הזאת: תנסו להפוך פסוק זה לשאלה ע"י הוספת מילות שאלה או ה"א, ותיווכחו שיש כאן יצור מוזר).

עד כאן דברי. אשמח לשמוע את תגובתכם על הנקודות שהעליתי, ובמיוחד נראה לי שיש כאן נקודה למחשבה: כאשר אנו באים לפרש פסוקים בתנ"ך מתי אפשר ומתי אי אפשר להחליט שנקרא את הפסוק כשאלה.

בברכת שלום רב לאוהבי תורתך,

בנימין א. דה לה פואנטה