כי מרוב שיחי וכעסי דברתי עד הנה (!/?)

קוד: האם חנה שתתה - בני בתנ"ך

סוג: פרטים1

מאת: בני דל"פ

אל: כפית ה'תשס"א כסלו

קראתי בענין רב את מאמרו של ידידי יהודה גרנות בכפית האחרונה . יהודה חידש שיש לקרוא את דבריה של חנה "ויין ושכר לא שתיתי" עם סימן תמיהה (?!) בסופו. כלומר, שחנה בעצם מודה להאשמותיו של עלי. ברצוני להתייחס למספר נקודות שהעלה יהודה בהצגת דעתו:

  • על מנת להסביר שהפסוק "ויין ושכר לא שתיתי" הוא עם סימן תמיהה בסופו לא מספיק לצטט את דבריו של משה זאב סולה, אלא יש להביא גם דוגמאות נוספות מסיפורי התנ"ך בהם המספר המקראי 'שכח' לומר לנו שמדובר בשאלה, או ע"י מילת שאלה או ע"י אות ה"א חטופה. אני מניח שיהודה מסכים איתי שגם קריאת "לא תגנוב?!" זה חידוש גדול, אך עם כל הפתיחות לקבלת אפשרויות שונות של פרשנות אני חושב שגם הוא לא יוכל לומר שזה אמת.

    עם כל זה אינני מכחיש שפעמים שהמספר המקראי לא כתב בלשון שאלה ובכל זאת אין מן הנמנע שלזה הוא התכוון. נעיין בחלק מהם:

  • "גדול עוני מנשוא" (בר', ד', יג) (רק לפי פירוש רש"י, שיתכן שהינו דרש ולא פשט)

  • "ועתה ה' אלקי ישראל הוריש את האמרי מפני עמו ישראל ואתה תירשנו" (שופ', י"א, כג)

  • "מי האומר שאול ימלוך עלינו" (שמ"א, י"א, יב)

  • "היום החילותי לשאול לו באלוקים" (שמ"א, כ"ב, טו)

  • "היום יומת איש" (שמ"ב, י"ט, כג)

  • " וזאת תורת האדם ה' אלוקים" (שמ"ב, ז', יט)

  • "עתה תעשה מלוכה על ישראל" (מל"א, כ"א, ז)

    בכל הדוגמאות הללו די בהוספת האות ה"א בתחילת המשפט, על מנת להופכם לשאלה ("השאול ימלוך עלינו" וכד'). בשאלות שמתחילות עם ו"ו החיבור אפשר להחליף את הו"ו בה"א וכך ליצור שאלה ברורה, ולכאורה כך הענין גם אצלנו. אלא, שדומני שיש הבדל עקרוני בין המקרה שלנו למקרים האחרים. בכל הדוגמאות שהבאנו לעיל התמיהה היא על המילה הראשונה (לדוג': 'ההיום יומת איש?!' השאלה היא על המילה 'היום', ולא על המילה 'יומת' או על המילה 'איש'). בואו נבחן בפסוק שלנו על מה הדגש כשהופכים אותו לשאלה. אם הפסוק היה מנוסח 'ויין לא שתיתי' אזי כשנהפכו לשאלה הדגש יהיה על המילה 'יין': 'היין לא שתיתי?!', אך מכיון שהמחבר המקראי בחר להוסיף את המילה 'ושכר', כשנהפוך את המשפט לשאלה, הדגש יעבור למילים 'לא שתיתי' (תנסו בעצמכם ותראו איפה אתם שמים את 'ניגון התמיהה' בתחילת המשפט או בסופו). דוגמא כזאת שהדגש הוא על סוף המשפט לא מצינו (עד כמה שידוע לי).

    בכל מקרה, אינני מכיר פסוק שהמחבר המקראי העדיף לנסחו בתור שאלה מוחבאת תוך כדי הארכת הפסוק. לדוגמא : המחבר המקראי העדיף לקצר את המשפט 'שאול לא ימלוך עלינו!' לשאלה "שאול ימלוך עלינו?", אך עד כמה שידוע לי לא יהפוך משפט 'ויין ושכר שתיתי!' לשאלה יותר ארוכה "ויין ושכר לא שתיתי?". באם למי מהקוראים ידוע אחרת, אשמח להשכיל.

    (אמנם יש מקרה אחד שהוא יוצא דופן וזה הפסוק "וחדלת מעזוב לו", אך דומני שהוא שונה לגמרי משאר ה'שאלות' שהתעסקנו בהם ושהוא שייך לקטגוריה נפרדת. למי שלא מבין למה הגעתי למסקנה הזאת: תנסו להפוך פסוק זה לשאלה ע"י הוספת מילות שאלה או ה"א, ותיווכחו שיש כאן יצור מוזר).

  • הסברת דבריה של חנה כשאלה קשה גם מבחינה לשונית. אינני בקי גדול בלשון אך נדמה לי שאם זו אכן שאלה היה צריך לכתוב 'אשה קשת רוח אנכי, ויין ושכר לא אשתה ?!' במקום הפועל 'שתיתי'.

  • מה שנשאר לנו עתה זה להתמודד עם דבריו מבחינת התוכן. על פי דבריו, חנה אומרת שהיא קשת רוח ולכן שתתה יין. בואו אם כן נמשיך לפס' הבא: "אל תתן את אמתך לפני בת בליעל כי מרב שיחי וכעסי דברתי עד הנה". כלומר, חנה אומרת שהיא איננה רשעה. והקורא משתומם - 'מדוע לא? הרי אמרת ששתית יין?' ואל דאגה חנה עונה: "כי מרוב שיחי וכעסי דברתי עד הנה", האם יש כאן תשובה לשאלת הקורא? אולי אנו מצפים שחנה תאמר 'כי מרב שיחי וכעסי שתיתי עד הנה'...

  • בענין הסתירות בדבר מנהגי האכילה של חנה. סתירות אלו אכן קשות אך נוכל לתרץ בפשיטות שלא בהכרח שפסוק ט ("ותקם חנה אחרי אכלה") באמת התרחש מיד אחרי פס' ח ("ולמה לא תאכלי"). לדוגמא: אם משפחת אלקנה שהתה בשילה שבוע, יתכן שביום הראשון פנינה וחנה רבו וכתוצאה חנה לא אכלה והלכה לישון WIthOUT DINNER. למחרת קמה חנה מוקדם בבוקר, אכלה משהו, וכשהגיע עמוד השחר עמדה להתפלל.

  • בענין הסתירות בדבר מנהגי השתיה של חנה. כאן, בניגוד לנקודה הקודמת, הקושיא לא מתחילה בכלל. איפה כתוב שחנה לא שתתה? האם זה חידוש לומר שלא מצינו בתנ"ך פועל נפרד לשתיית מים ושתיית יין?

    עד כאן דברי. אשמח לשמוע את תגובתכם על הנקודות שהעליתי, ובמיוחד נראה לי שיש כאן נקודה למחשבה: כאשר אנו באים לפרש פסוקים בתנ"ך מתי אפשר ומתי אי אפשר להחליט שנקרא את הפסוק כשאלה.

    בברכת שלום רב לאוהבי תורתך,

    בנימין א. דה לה פואנטה

  • תגובות