קוד: ביאור:מלכים ב א10 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
אחזיה בן אחאב מלך ישראל חלה, ושלח שליחים לדרוש בבעל זבוב אלהי עקרון אם יחיה ממחלתו. אבל בדרך לעקרון פגש אותם אליהו הנביא, ואמר להם שיחזרו למלך ויוכיחו אותו על כך שהוא פונה אל האלילים. בתגובה שלח אליו המלך מחלקה שלמה:
מלכים ב א9: "וַיִּשְׁלַח אֵלָיו שַׂר חֲמִשִּׁים וַחֲמִשָּׁיו, וַיַּעַל אֵלָיו וְהִנֵּה יֹשֵׁב עַל רֹאשׁ הָהָר, וַיְדַבֵּר אֵלָיו 'אִישׁ הָאֱלֹהִים! הַמֶּלֶךְ דִּבֶּר, רֵדָה!'
"
שר חמישים הוא דרגה צבאית, תואר למפקד מחלקה המונה 50 איש, כמו ש
שר אלף הוא תואר למפקד חטיבה המונה 1000 איש (שמואל א יח13): "וַיְסִרֵהוּ שָׁאוּל מֵעִמּוֹ, וַיְשִׂמֵהוּ לוֹ
שַׂר אָלֶף, וַיֵּצֵא וַיָּבֹא לִפְנֵי הָעָם
".
חמשיו הם החמישים שלו, חמישים האיש במחלקה שהוא מפקד שלה.
בתגובה:
מלכים ב א10: "וַיַּעֲנֶה אֵלִיָּהוּ וַיְדַבֵּר אֶל שַׂר הַחֲמִשִּׁים: 'וְאִם אִישׁ אֱלֹהִים אָנִי, תֵּרֶד אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם וַתֹּאכַל אֹתְךָ וְאֶת חֲמִשֶּׁיךָ!' וַתֵּרֶד אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם, וְתֹאכַל אֹתוֹ וְאֶת חֲמִשָּׁיו.
"
אליהו גזר על המחלקה להישרף, וה' הסכים עמו ושרף את המחלקה.
אחזיה שלח עוד מחלקה, וגורלה היה דומה:
מלכים ב א11-12: "וַיָּשָׁב וַיִּשְׁלַח אֵלָיו שַׂר חֲמִשִּׁים אַחֵר וַחֲמִשָּׁיו, וַיַּעַן וַיְדַבֵּר אֵלָיו 'אִישׁ הָאֱלֹהִים! כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ: מְהֵרָה רֵדָה!'. וַיַּעַן אֵלִיָּה וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם: 'אִם אִישׁ הָאֱלֹהִים אָנִי, תֵּרֶד אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם וַתֹּאכַל אֹתְךָ וְאֶת חֲמִשֶּׁיךָ!' וַתֵּרֶד אֵשׁ אֱלֹהִים מִן הַשָּׁמַיִם, וְתֹאכַל אֹתוֹ וְאֶת חֲמִשָּׁיו
".
אחזיה שלח עוד מחלקה, אבל הפעם התוצאה היתה שונה:
מלכים ב א13-14: "וַיָּשָׁב וַיִּשְׁלַח שַׂר חֲמִשִּׁים שְׁלִשִׁים וַחֲמִשָּׁיו, וַיַּעַל וַיָּבֹא שַׂר הַחֲמִשִּׁים הַשְּׁלִישִׁי, וַיִּכְרַע עַל בִּרְכָּיו לְנֶגֶד אֵלִיָּהוּ, וַיִּתְחַנֵּן אֵלָיו וַיְדַבֵּר אֵלָיו: 'אִישׁ הָאֱלֹהִים! תִּיקַר נָא נַפְשִׁי וְנֶפֶשׁ עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה חֲמִשִּׁים בְּעֵינֶיךָ! הִנֵּה יָרְדָה אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם וַתֹּאכַל אֶת שְׁנֵי שָׂרֵי הַחֲמִשִּׁים הָרִאֵשֹׁׁנִים וְאֶת חֲמִשֵּׁיהֶם, וְעַתָּה תִּיקַר נַפְשִׁי בְּעֵינֶיךָ!'
",
מלכים ב א15: "וַיְדַבֵּר מַלְאַךְ ה' אֶל אֵלִיָּהוּ 'רֵד אוֹתוֹ, אֶל תִּירָא מִפָּנָיו'; וַיָּקָם וַיֵּרֶד אוֹתוֹ אַל הַמֶּלֶךְ
".
מדוע נענשו שתי המחלקות הראשונות בחומרה כה רבה, והרי הם בסך-הכל הודיעו לאליהו את פקודת המלך?
אילו היה מדובר בפקודה לא חוקית, היה אפשר לטעון שהם היו צריכים לסרב (כמו השליחים הקודמים ששלח אחזיה לדרוש בבעל זבוב), אבל כאן הפקודה היתה חוקית - מותר למלך לגזור על אדם שיתייצב לפניו, ומותר לחיילים להביא את הפקודה הזאת אל מי שהיא מיועדת לו!
נראה שהתקיים כאן אחד מפירושיו של הפסוק,
משלי יג17: "מַלְאָךְ רָשָׁע יִפֹּל בְּרָע, וְצִיר אֱמוּנִים מַרְפֵּא
" (פירוט).
1. יש אומרים, שהחיילים נשלחו כדי להרוג את אליהו, ואליהו גזר עליהם שיישרפו מתוך הגנה עצמית: "לא כיוון שיירד אל המלך לדבר עמו, כי אם לדבר אליהם, שיירד אליהם לתחתית ההר, והוא כי לקחת נפשו זממו... להכותו נפש
"
(ר"מ אלשיך). הפקודה שקיבלו אכן היתה לא חוקית, הם נשלחו לבצע שליחות של רשע והתקיים בהם אחד הפירושים של הפסוק "מלאך רשע ייפול ברע
" - הנשלח לבצע שליחות של רשע יישא באחריות מלאה למעשיו, כי "אין שליח לדבר עבירה
".
ראיה לפירוש זה ניתן להביא מדברי ה' אל אליהו כשבאה אליו המשלחת השלישית: "וידבר מלאך ה' אל אליהו 'רד אותו, אל תירא מפניו'; ויקם וירד אותו אל המלך
". "מפני מי נצטווה אליהו שלא לירא? יש מפרשים ציווי זה ביחס לאחזיה, אולם מבחינה תחבירית קשה לפרש כך, שהרי המלך לא נזכר עד עתה, ורק בסוף הפסוק הוא נזכר במשפט אחד: "ויקם וירד אותו אל המלך". לפי שטף הלשון יש לפרש "אל תירא מפניו" - מפני שר החמישים הזה, השלישי. ומכלל דבריו של מלאך ה' יש ללמוד, כי מפני שר חמישים זה אין לו לאליהו לירא, כי הלה לא יעשה לו כל רע ורק יביאנו אל המלך, אך מפני שני שרי החמישים הקודמים היה לו לאליהו לפחד, שכן הם עצמם אמורים היו להרע לו
"
(הרב אלחנן סמט, "פרקי אליהו", חלק "אחזיה" ה 4, עמ' 433).
מאחר שלפנינו כאן ספר נביא, שנכללו בו פרטים נבחרים ברוח הקודש ואחרים נדחו מהיכלל בו גם כן ברוח הקודש, אנחנו רשאים לחפש את הסיבה המוסרית למות החיילים האלה במה שכתוב ממעשיהם בספר ולמצוא אותה במעשים שנכתבו שם בסיפור המעשה ולא להמציא עליהם חיובי מיתה שאינם כתובים בסיפור. אילו היה חטאם בשליחות שלא הספיקו לבצעה, צריך היה לכתוב וַיִּשְׁלַ֥ח אֵלָ֛יו שַׂר־חֲמִשִּׁ֖ים וַֽחֲמִשָּׁ֑יו " להרוג את אליה", או "לאסור אותו", או "להביאו לפניו", או "לאיים עליו", ואם אין אחד מכל אלה כתוב, פירוש הדבר שלא אחד מאלה היה החטא שחייב אותם שריפה" (דוד ויסקוט).
2. מסתבר יותר שהחיילים נשלחו כדי להביא את אליהו אל אחזיה בשומרון, אולם אחזיה עצמו התכוון להרוג את אליהו. עוד בימי אחאב, אביו של אחזיה, גזרה איזבל אמו גזר דין מוות על אליהו (מלכים א יט2). אליהו ברח ולא חזר עוד לשומרון. כשאחזיה שמע שאליהו נמצא קרוב לשומרון, הוא ראה בכך הזדמנות לבצע את גזר הדין. כדי להציל את אליהו, ה' שרף את השליחים שבאו לקחת אותו. והתקיים בהם אחד מפירושיו של הפסוק "מלאך רשע יפל ברע
" - שליח של אדם רשע, גם אם השליח אינו רשע בעצמו, גם הוא ייפול ברע.
השליח השלישי ניצל מגורלם של שני הראשונים כי נכנע לפני אליהו והפך את עצמו לשליח של אליהו עצמו, ובכך קיים את החצי השני של הפסוק "וציר אמונים מרפא
" - מצד אחד הוא נשאר נאמן למלך, מילא את פקודתו והלך לקרוא לאליהו; מצד שני הוא גילה נאמנות גם לנביא ה' ונהג בהכנעה כלפיו; כך ריפא את השליחות והציל את עצמו ואת חייליו ממוות.
3. וייתכן שהשליחים נענשו כי דיברו אל הנביא בחוצפה: הראשון אמר "
'איש האלהים! המלך דבר, רדה!' ", והשני התחצף עוד יותר: "'איש האלהים! כה אמר המלך: מהרה רדה!' ". מותר למלך לקרוא לנתין שלו שיבוא לפניו, אבל כשהנתין הוא נביא, יש להתייחס אליו בכבוד הראוי. ה' הסכים להוציא להורג את החיילים כדי ללמד את העם שיש לכבד את הנביא, והתקיים כאן אחד הפירושים של הפסוק "מלאך רשע יפול ברע
" - שליח הנוהג ברשעות ובגסות ייענש, גם אם הוא עושה כך במסגרת שליחותו.
דבר דומה קרה גם כשפגעו בכבודו של אלישע (מלכים ב ב23-24): "וַיַּעַל מִשָּׁם בֵּית אֵל, וְהוּא עֲלֵה בַדֶּרֶךְ וּנְעָרִים קְטַנִּים יָצְאוּ מִן הָעִיר, וַיִּתְקַלְּסוּ בוֹ וַיֹּאמְרוּ לוֹ 'עֹלֶה קֵרֵחַ! עֲלֵה קֵרֵחַ!', וַיִּפֶן אַחֲרָיו וַיִּרְאֵם, וַיְקַלְלֵם בְּשֵׁם ה', וַתֵּצֶאנָה שְׁתַּיִם דֻּבִּים מִן הַיַּעַר, וַתְּבַקַּעְנָה מֵהֶם אַרְבָּעִים וּשְׁנֵי יְלָדִים
".
השליח השלישי דיבר אל אליהו בכבוד ובהכנעה, ולכן נשאר בחיים ואף הצליח למלא את שליחותו - "וציר אמונים מרפא
" (פירוט ופירושים נוספים).