קוד: מתי חגגו נשיאי ישראל את חנוכת המזבח בתנ"ך
סוג: פרטים2
מאת: אראל
אל:
ספר במדבר מתחיל בתאריך (במדבר א 1): "וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר
סִינַי, בְּאֹהֶל מוֹעֵד:
בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית,
לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם--לֵאמֹר.
'
שְׂאוּ, אֶת-רֹאשׁ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל,
לְמִשְׁפְּחֹתָם, לְבֵית אֲבֹתָם--בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת, כָּל-זָכָר
לְגֻלְגְּלֹתָם.
מִבֶּן
עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה, כָּל-יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל--
תִּפְקְדוּ אֹתָם
לְצִבְאֹתָם
, אַתָּה וְאַהֲרֹן.
וְאִתְּכֶם יִהְיוּ, אִישׁ אִישׁ לַמַּטֶּה--אִישׁ רֹאשׁ
לְבֵית-אֲבֹתָיו הוּא.
וְאֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר
יַעַמְדוּ אִתְּכֶם: לִרְאוּבֵן אֱלִיצוּר
בֶּן-שְׁדֵיאוּר...
".
בתאריך זה - שנה 2 ליציאת מצרים, חודש 2 (אייר) - ציווה ה' על משה ואהרן לפקוד את בני ישראל, ומינה 12 נשיאים שיעזרו להם לבצע את המפקד.
אך לאחר כמה פרקים מסופר על שני אירועים שקשורים לאותם נשיאים, שקרו בתאריך אחר:
וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים
, וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ וְאֶת-כָּל-כֵּלָיו,
וְאֶת-הַמִּזְבֵּחַ, וְאֶת-כָּל-כֵּלָיו; וַיִּמְשָׁחֵם, וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם.
וַיַּקְרִיבוּ נְשִׂיאֵי
יִשְׂרָאֵל, רָאשֵׁי בֵּית אֲבֹתָם: הֵם נְשִׂיאֵי הַמַּטֹּת, הֵם הָעֹמְדִים
עַל-הַפְּקֻדִים . וַיָּבִיאוּ אֶת-קָרְבָּנָם לִפְנֵי ה', שֵׁשׁ-עֶגְלֹת צָב וּשְׁנֵי עָשָׂר בָּקָר--עֲגָלָה עַל-שְׁנֵי הַנְּשִׂאִים, וְשׁוֹר לְאֶחָד; וַיַּקְרִיבוּ אוֹתָם, לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן. וַיֹּאמֶר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר: ' קַח מֵאִתָּם, וְהָיוּ לַעֲבֹד אֶת-עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד; וְנָתַתָּה אוֹתָם אֶל-הַלְוִיִּם, אִישׁ כְּפִי עֲבֹדָתוֹ. וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-הָעֲגָלֹת וְאֶת-הַבָּקָר; וַיִּתֵּן אוֹתָם, אֶל-הַלְוִיִּם. אֵת שְׁתֵּי הָעֲגָלוֹת, וְאֵת אַרְבַּעַת הַבָּקָר - נָתַן לִבְנֵי גֵרְשׁוֹן; כְּפִי עֲבֹדָתָם. וְאֵת אַרְבַּע הָעֲגָלֹת, וְאֵת שְׁמֹנַת הַבָּקָר - נָתַן, לִבְנֵי מְרָרִי: כְּפִי עֲבֹדָתָם, בְּיַד אִיתָמָר בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן. וְלִבְנֵי קְהָת, לֹא נָתָן; כִּי-עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ עֲלֵהֶם, בַּכָּתֵף יִשָּׂאוּ".
וַיַּקְרִיבוּ
הַנְּשִׂאִים אֵת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ, בְּיוֹם
הִמָּשַׁח אֹתוֹ ; וַיַּקְרִיבוּ הַנְּשִׂיאִם אֶת-קָרְבָּנָם, לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ. וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה: נָשִׂיא אֶחָד לַיּוֹם, נָשִׂיא אֶחָד לַיּוֹם, יַקְרִיבוּ אֶת-קָרְבָּנָם, לַחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ. וַיְהִי הַמַּקְרִיב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֶת-קָרְבָּנוֹ: נַחְשׁוֹן בֶּן-עַמִּינָדָב, לְמַטֵּה יְהוּדָה... זֹאת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ, בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ, מֵאֵת נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל: קַעֲרֹת כֶּסֶף שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, מִזְרְקֵי-כֶסֶף שְׁנֵים עָשָׂר, כַּפּוֹת זָהָב שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה..."
היום שבו כילה משה להקים את המשכן היה, על-פי שמות פרק מ, בחודש 1 באותה שנה (ניסן; ראו מתי היתה חנוכת המשכן?), כלומר - חודש לפני המפקד שמתואר בתחילת הספר!
זה מעורר כמה שאלות:
נשיאי המטות, העומדים על הפקודים" - והרי ה' ציווה על המפקד רק בחודש 2 (אייר, הקטע שקראנו בתחילת המאמר)!
מתוך שאלות אלו ואחרות, פירש הרב יצחק אברבנאל, שהנשיאים הקריבו את קרבנם, לא בחודש 1 (ניסן), אלא בחודש 2 (אייר), לאחר המפקד. הפסוק "וַיְהִי
הַמַּקְרִיב
בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן
אֶת-קָרְבָּנוֹ...
" מתייחס ליום הראשון בחודש השני - אותו יום שבו התחיל הספר.
לפי הסבר זה, ספר במדבר מסודר באופן כרונולוגי = לפי סדר התאריכים:
לפי פירוש זה, יש לפרש את תיאורי-הזמן שנזכרו בפרק ז - "
וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים
אֶת-הַמִּשְׁכָּן
", "בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ
", בדרך שונה מהמקובל, ויש כמה פירושים אפשריים:
א. לפי חלק מהמפרשים, "יום
" אין משמעו דווקא "24 שעות"; בכמה מקומות בתנ"ך "יום" = "זמן" באופן כללי. גם בפרק זה עצמו, בסוף הפרק, נאמר "זאת חנוכת המזבח ביום המשח אותו
", והרי הקרבנות של חנוכת המזבח הוקרבו במשך 12 ימים שונים, ולא באותו יום בלבד. לפי זה "ביום כלות משה להקים את המשכן
" הכוונה "באותו זמן", לא דווקא באותו יום, יכול להיות גם חודש לאחר מכן.
ב. "יום
" אין משמעו רק "היום שבו קרה האירוע", אלא גם "היום שבו חוגגים את האירוע" (ראו
יום הולדת את פרעה). נשיאי ישראל חגגו את הקמת המשכן, וציינו את יום החודש להקמת המשכן בהבאת קרבנות מיוחדים.
ג. ע"פ אברבנאל, משיחת המשכן וכל כליו ארכה זמן רב, ונמשכה כל החודש הראשון, ולכן "יום כלות משה להקים את המשכן" הוא היום הראשון לחודש השני.
אפשר גם לפרש, שהנשיאים אכן הביאו את קרבנותיהם לפני המזבח ביום הקמת המשכן - בחודש 1, אך לא יכלו לזבוח אותם מייד בגלל שבעת ימי המילואים (ראו
מתי היתה חנוכת המשכן?), ולכן דחו את זביחתם בחודש, וזבחו אותם רק בחודש 2. לפי זה, הנושא המרכזי של הפרשה מתחיל בפסוק "וַיְהִי
הַמַּקְרִיב
בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן
אֶת-קָרְבָּנוֹ...
" - הפסוק שקרה ביום הראשון לחודש 2, אותו יום שנזכר בתחילת ספר במדבר. אחד-עשר הפסוקים הקודמים בפרק הם רק הקדמה - הם באו לתאר מתי הנשיאים הביאו את הקרבנות שהתחילו בזביחתם באותו יום. לפועל "הקריב" יש שתי משמעויות - "הביא לפני המזבח", ו"שחט על המזבח" (ע' גם ויקרא טז).
פירוש זה עונה לשאלה 1: כפי שהוסבר במאמר אין מוקדם ומאוחר בתורה , הפרשיות בתורה מסודרות לפי סדר הזמנים של הנושא המרכזי של כל פרשה, אך לפעמים נזכרים, בפרשה מאוחרת, פרטים שקרו לפני סוף הפרשה הקודמת.
גם לפי פירוש זה, הפרשיות בספר במדבר מסודרות לפי זמן התרחשותן.
רש"י: "
רמב"ן: "
עדת הצופים - "ביום כלות משה להקים - ולא נאמר ביום הקים, מלמד שכל שבעת ימי המלואים היה משה מעמידו ומפרקו ובאותו היום העמידו ולא פרקו, לכך נאמר "ביום כלות משה להקים", אותו היום כלו הקמותיו.
וראש חדש ניסן היה, בשני נשרפה הפרה, בשלישי הזו הזיה ראשונה, ובשביעי גלחו
".
... אבל [הראיה של רש"י] איננה ראיה גמורה, כי {ביום כלות} איננו דבוק עם {להקים} בלבד, אבל ביום כלות משה להקים את המשכן ולמשוח ולקדש אותו ואת המזבח ואת כל כליו הקריבו הנשיאים את קרבנם כשנעשה כל זה. ומכל מקום
ביום השמיני היה: ונכתבה זאת הפרשה בכאן, בעבור כי ביום הראשון של מלואים קרא אל משה מאהל מועד וידבר השם אליו כל הפרשיות שמתחלת ספר ויקרא עד ויהי ביום השמיני שהם בדיני הקרבנות, ומיום השמיני נדבר לו כל הפרשיות שמתחלת זאת החיה אשר תאכלו (ויקרא יא ב) שהם בדיני איסור והיתר, ויש בכולן ענין הקרבנות, ונמשכו הענינים עד המקום הזה כסדר כאשר פירשתי (בתחלת הספר ולעיל ה ו). וכשהשלים המצות אשר נצטוה משה לאמר לישראל ובכולן דיני עבודה וקרבנות ומשמרת אהל מועד ועבודתו, חזר אחרי כן בכאן להגיד נדבת הנשיאים בקרבנם, שהיו
מהיום השמיני עד יום תשעה עשר לחודש, או
עד שנים עשר יום לחודש כדברי רבותינו (סדר עולם פרק ז)
".
פרק א' בספר "במדבר" פותח בתאריך בו הקב"ה ציווה את משה ואהרון
למנות את העם
.
"
באחד לחודש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים
" (
במדבר א', א
').
מאוחר יותר בספר, בפרק ז', מסופר על
"יום כלות משה
להקים את המשכן
" (
במדבר ז', א'), שכידוע לנו מספר שמות היה בתאריך
"ביום החודש הראשון באחד לחודש
" (
בשנה השנית) (שמות מ', א'). שני
הפסוקים אינם מסתדרים זה עם זה, החודש הראשון (פרק ז') אמור להיות לפני החודש השני
(
פרק א') יש כאן אי סדר כרונולוגי. על דוגמאות כאלה אמרו המפרשים "אין מוקדם
ומאוחר בתורה
".
על זה יש לשאול- האמנם? האם ספר התורה באמת לא מסודר? מה הכוונה
"
אין מוקדם ומאוחר בתורה"- האם משה נכנס לאוהל והדפים התבלגנו
?!
וכאן יש להסביר
שלמרות שהתורה אינה כתובה תמיד על פי סדר כרונולוגי, אין זה הוכחה לעניין שהתורה
אינה כתובה על פי סדר כלשהו! אלא, לפעמים ישנו סדר אחר שגובר על הסדר הכרונולוגי.
התורה אינה ספר היסטורי אלא ספר תאולוגי/ חינוכי/ מוסרי, ולעיתים חשוב לתורה יותר
המסר משחשוב לה סדר הזמנים
.
כעת, שעמדנו על הבעיה עלינו למצוא תשובה- מהו הסדר
שנבחר ומועדף פה על פני סדר הזמנים הכרונולוגי? ומה התורה ניסתה ללמד אותנו בסידור
זה
?
שני הספרים העיקריים שמתארים את מסעות בנ"י במדבר הם שמות ובמדבר. ספר שמות
מתאר את יציאת מצריים ואת השנה הראשונה של בנ"י במדבר. שנה שהייתה רצופת ניסים
יוצאי דופן ושיאים רוחניים אדירים (יציאת מצריים, קבלת התורה) לעומת זאת, ספר
במדבר מתאר את שאר 39 השנים שבנ"י היו במדבר, שנים שהיו יותר קשורים לשגרת חיים
ועסקו יותר בכניסה לארץ
.
בנ"י הלכו לקראת מסע במדבר וכניסה לארץ ישראל וכורח
המציאות דרש מהם סדר וצבא במסעם. בעקבות כך, ספר "במדבר" פותח דווקא בארגון המחנה
לקראת המסע וכיבוש הארץ
.
בפרקים א'- ב' בספר "במדבר" משה ואהרון ספרו את העם,
מינו נשיאים לכל שבט, קבעו סדר חניה והחליטו על שבטים אחראיים. כל זה היה אמור
להכין את העם לקראת מסעם
.
מצורת הסידור של המחנה שפותחת את ספר "במדבר", ניתן
ללמוד רעיון מוסרי עמוק
.
המשכן נמצא במרכז המחנה ומסביבו חנו בנ"י. המשכן מסמל
את השלום, התורה והקדושה. בנוסף, המשכן הוא עדות לכך שהקב"ה שוכן בתוך כל אדם ואדם.
צורת המחנה באה להזכיר לאדם שהצבא הוא כורח המציאות ושהוא, הצבא, אינו אידיאל!. הם
בונים צבא כדי להגן על עצמם וכדי לשרוד ולא כדי להרוס ולהשמיד עמים אחרים. האידיאל
נמצא במרכז המחנה ובה התורה "שכל נתיבותיה שלום
".
וכך בנ"י מתחילים את המסע
שלהם, בסדר וארגון מופתי, תוך תזכורת תמידית של הערכים שלהם ותוך הבנה שהם עם ששואף
לשלום ושלווה
.
מאוד חשוב שחברה תהיה בנויה מסדר חברתי בריא וחלוקת תפקידים טובה
בכדי לבצע משימות אותם היא שמה לעצמה כמטרה. על האדם לזכור תמיד שסדר חברתי הוא
אמצעי להשגת האידיאל ולא האידיאל עצמו. אחרת הוא יוביל את עצמו ואת הסובבים אותו
לשחיתות והרס עצומים. עלינו לדעת להשתמש באמצעי כראוי בכדי להשיג את המטרה.
"