בראשית א26: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ, וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ
"
פסוק זה מתאר את התכנון והמטרה שלשמה ברא ה' את האדם על הארץ, ולכן ראוי להתעמק בו כדי להבין למה אנחנו כאן ולמה ה' מצפה מאיתנו.
דף זה הוא לקט של קישורים למאמרים על הפסוק.
א. נעשה אדם - למה בלשון רבים?
ישנם כמה
פסוקים נוספים שמתארים את ה' בלשון רבים, ויש שתי דרכים לפרשם -
ה' התייעץ עם המלאכים כדי ללמדנו דרך ארץ - שהגדול מתייעץ עם הקטנים ממנו
(רש"י), או צורת דיבור מיוחדת שנקראת "ריבוי של כבוד" (ראו בקישור).
כש-72 הזקנים נדרשו לתרגם את התורה ליוונית, בימי תלמי המלך, הם חששו
שתלמי - המלך האבסולוטי - יתקשה להבין רעיון זה (שהגדול צריך להתייעץ עם הקטנים) ויחשוב שיש שתי רשויות
בשמיים, ולכן שינו ותרגמו "אעשה אדם בצלם ובדמות"; ראו
תרגום 72 הזקנים.
ב. בצלמנו כדמותנו - מה זה?
ישנם פירושים שונים למושגים "צלם" ו"דמות" בפסוק זה - ראו במפרשים.
בפסוק הבא - בתיאור בריאת האדם עצמה - נאמר רק "ויברא אלהים את האדם בצלמו" ולא "בדמותו"; שני הסברים לכך ניתן למצוא במאמר
מטרת בריאת האדם 1.
לגבי ההבדל בין המושגים - ראו
צלם - דמות.
לגבי המשמעויות המוסריות והמשפטיות של בריאת האדם בצלם א-להים, ראו
האדם בצלם אלהים.
ג. וירדו בכל חית הארץ...
האדם נברא, בין השאר, כדי
לרדות בחיות: ע"פ שד"ל הכוונה לשלטון עריץ, שכולל גם את הזכות להרוג ולאכול;
אולם, ע"פ פשוטם של הפסוקים הבאים, לא הותר לאדם לאכול חיות, ואם כך, הרדייה משמעה שלטון נאור ומיטיב, וכך פירש רש"ר הירש.
לפי זה, אנשים שעוסקים בהצלת מינים של בעלי חיים מהכחדה עושים מעשה טוב, וממלאים את תפקידו של האדם כרודה ומושל בעולם הטבע.
ד. וירדו... ובכל הארץ
האדם נצטווה לרדות לא רק בחיות אלא גם
בכל הארץ. מכאן: שליטת האדם על היקום היא רצון הבורא ולא קריאת תיגר עליו. כמובן, לצורך
שליטה על העולם, אדם מוכרח לחקרו, וגם זה, מן הסתם, רצונו, ולא קריאת תיגר
[דוד אקסלרוד].
בהמשך, בברכת ה' לאדם ולאשה, נאמרה לו מטרה זו בפירוש, אבל בנוסף לכך נאמר לו גם לפרות ולרבות; הסברים לכך ניתן למצוא במאמר
מטרת בריאת האדם 2.
הרעיון שהאדם נצטווה למשול בטבע נזכר גם בתהלים ח - ראו
גדלות הבורא האדם והטבע בתהלים ח.
על הקשר בין שלטון האדם בטבע לבין איכות הסביבה ראו:
-
יציאת מצרים ואיכות הסביבה: "עליונות האדם על הטבע באה לידי ביטוי בראשית המקרא בציווי: "פרו ורבו
ומלאו את הארץ וכבשֻה ורדו בדגת הים" (בראשית א, כח). ה' מזמין את האדם
לחקור את עולמו ולגלות את סודותיו מתוך תבונתו ולכבוש אותו. ואולם במסע
הכיבושים, האדם עלול לשכוח את הטבע ואת הסביבה. כך היה עם פריחת עידן
ההשכלה והטכנולוגיה: האדם כיער את הנופים, זיהם את האוויר, הכחיד מינים,
ופגע בעולם שהוא חי בו. כנגד תוצאות בלתי רצויות אלה, הנובעות ממרכזיותו
של האדם בטבע, החכמה היהודית עתיקת היומין מציעה כבר בתחילת המקרא פרוגרמה
שעניינה איזון בין הקצוות: אמנם האדם צריך להשתלט על עולמו: "פרו ורבו
ומלאו את הארץ
וכבשֻה" (בראשית א, כח), אך בד בבד מוטלת עליו אחריות לשלמות העולם: "ויקח ה' א-להים את האדם וינחהו בגן עדן
לעבדה ולשמרה" (שם ב, טו). מחד-גיסא, ה' מעודד את האדם לפתח את כשרונותיו, ומזמין אותו
לכבוש את העולם, אך מאידך גיסא, הוא מזהיר אותו מפני הסכנות של שלטון בלא
מְצָרִים. יש לשמור על העולם. על כן, האדם חייב לרסן את עצמו..."
-
דיני כשרות הבשר והאקולוגיה: ויכוח בין שוחרי איכות הסביבה, האם יש קשר בין המצוה לשלוט בעולם לבין בעיות סביבתיות.