ראשי>נושאים וכותרות>גן עדן>חטא האדם הראשון>

מדוע נענש אדם?

קוד: ביאור:בראשית ג17 בתנ"ך

סוג: מניעים1

מאת: מחברים שונים

אל: נח"ת שבת אדר נ"ט

בראשית ג17: "וּלְאָדָם אָמַר: 'כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ, וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ - אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ, בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ'".

פסוקים 17-19 מגדירים את מצבו של האדם בעולם, קשייו וייסוריו מאז ועד היום.

כי שמעת לקול אשתך

1. חטאו של האדם מתחיל בכך שהוא מציית לפקודה לא-חוקית. לשמוע לקול זה לא רק להקשיב אלא גם להבין ולציית, וזה מה שעשה אדם - הוא ציית לפקודה של אשתו ולא שמע בקול ה'. האדם התייחס לאשתו בכבוד רב, הרי ה' בכבודו ובעצמו יצר אותה והביא אותה אליו, והיתה לו סיבה טובה לחשוב שהוא צריך לציית לה; למרות זאת היה עליו לציית קודם לה'.

2. לפי חכמי המדרש, לא נאמר "כי שמעת לדברי אשתך" אלא "כי שמעת לקול אשתך" - היא צעקה והרימה עליו את קולה, "שהיתה מייללת עליו: מה אתה סבור, שאני מתה ואתה תישא אחרת?!" (בראשית רבה כ). ייתכן שחטא כי פחד שאשתו תעזוב אותו ותבגוד בו עם הנחש; הוא נכנע ללחץ והעדיף לשמוע בקול אשתו מאשר לשמוע בקול ה' (אלחנן בשם דוד בן יוסף).

3. אמנם הביטוי כי שמעת לקול אשתך הוא גם סיבה להקל בעונשו של אדם: אדם הרי לא היה נוכח כשהנחש פיתה את האישה, ולא ידע שהפרי הוא מהעץ האסור לאכילה (אולי היא עשתה ממנו סלט פירות:-)). לכן לא התקיים העונש המלא, בראשית ב17: "בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת" (פירוט), אלא עונש קל יותר. למרות זאת העונש לא נמחה לגמרי, כי האדם היה רשלן ולא ווידא איזה פרי היא הגישה לו. גם אם לא ידע, היה צריך לשאול. הרי הוא ידע שיש עץ אסור, אולי גם עבר וראה את הפרי, בראשית ג6: "תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם" (פירוט), ויכל לזהותו.

ראו עוד בדיון " חטא האדם הראשון?!".

ארורה האדמה בעבורך

במה בדיוק מתבטאת קללת האדמה? ומדוע האדמה בכלל מתקללת בחטא האדם - מה היא אשמה? כמובן שיש אדמה המכוסה במים, קרח, מדבר, סלעים, לבה, שיטפונות, ביצות ויערות סבוכים. אולם נשארה מספיק אדמה פוריה ועשירה המביאה חיים ושפע לבני האדם. ניתן לפרש לפי משמעויות שונות של המילה בעבורך.

1. בעבורך = בעבר שאתה נמצא בו; לא כל האדמה תהיה ארורה, אלא רק האדמה שאתה נמצא בה. הקללה לאדמה היתה רק בימיו של אדם הראשון: לפני החטא אדם חי במטע פורה, ואחרי החטא גורש למקום שבו האדמה אינה פוריה אלא דורשת עבודה קשה. "ארורה האדמה — שלא תוציא תבואה רבה" (אבן עזרא), "ארורה האדמה - תעלה לך דברים ארורים, כגון זבובים ופרעושים ונמלים. משל ליוצא לתרבות רעה והבריות מקללות שדים שינק מהם" (רש"י).

2. בעבורך = למענך ולטובתך; כשאדם מקבל יותר מדי שפע, הוא עלול להשמין ולבעוט. כך קרה גם בסדום, שאדמתה היתה פוריה כמו גן עדן, בראשית יג10: "כְּגַן ה' כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" (פירוט), ואולי מרוב שפע הפכו אנשיה להיות, בראשית יג13: "רָעִים וְחַטָּאִים לה' מְאֹד" (פירוט). בסדום, בגלל רשעת האנשים, אלוהים השחית את האדמה ויושביה והיא הפכה לאדמה מלוחה וארורה, שאינה מתאימה להקרא 'גן אלוהים'. גם כאן, כדי להציל את האדם מניוון הנובע מעודף שפע, ה' לטובתו קילל את האדמה. כך האדם יצטרך לעבוד ולא יקבל שפע רב בחינם.

ומעניין, שבכל פרשת גן-עדן לא נזכרים כלל הביטויים "חטא", "עוון", "פשע", "עונש", וכו'... לא נאמר לאדם ולאישה שהם ארורים - הביטוי ארור מופיע רק ביחס לאדמה וביחס לנחש. אם כך, ייתכן שהאדם כלל לא נענש - כל מה שקרה לו הוא תוצאה טבעית של המעשה. המעשה הכניס רע לעולם ולכן האדם סובל. ה"עונשים" הם בסה"כ תוצאה טבעית של ההתבגרות: קודם כל התחילו להתבייש – כמו מבוגרים; אחר-כך באו הצרות: אישה מתבגרת צריכה ללדת בנים בעצב, ואיש שמתבגר צריך לעבוד את האדמה ו" בזעת אפיך תאכל לחם". הם עצמאיים מבחינה רוחנית ולכן הם גם צריכים להיות עצמאיים מבחינה חמרית - לעבוד כדי להתפרנס. הם כבר לא ילדים מבחינה נפשית, ולכן כבר לא יכולים להישאר 'צעירים לנצח' מבחינה גופנית, ומורחקים מ"עץ החיים" (ראו תשובה 3ו, תשובה 2ב).

ראו עוד במאמר מדוע נענשת האדמה?.

בעיצבון תאכלנה

ניתן לפרש משפט זה לפי שתי משמעויות של השורש עצב:

1. עצב הוא צער וכעס. מאז שעזב את גן עדן, אדם עצוב וכועס על מה שהפסיד - על השפע שהיה לו בחינם ועכשיו יצטרך להשיג בעבודה קשה. מעבר לצער על העבר יש גם צער עתידי - מחוץ לגן עדן יש צרות רבות הגורמות עצב וכעס, כמו מלחמות האחים (קין והבל). אולם החיים האלה יהיו עצובים, כי "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם" (ביאור:בראשית ג יט). כמובן להפסיד את גן עדן, וכל האוכל החופשי, זאת היתה מכה קשה, אולם אין ספק שאלוהים לא התכוון שהוא יאכיל את כל בני האדם לעולם ועד, בגן עדן, בלי שהם ישקיעו מאמץ. אלוהים מראש הודיע לאדם שיש לו תפקיד "לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ" (ביאור:בראשית ב טו), ועכשו זה יכלול עבודה למחיתו. לא נראה שאלהים חשב שזאת משימה בלתי אפשרית.

2. עצב הוא גם עיצוב, מתן צורה לחומר. אלוהים העניק לבני האדם את הזכות לקבוע את אורך, אורח, וערך חייהם. אלוהים אמר בעצבון תעבוד ותזיע, וכך תאכל לחם ותחיה את כל חייך. אדם יכול להפסיק לעבוד ולהתאמץ, לאכול מאכלים מזיקים ולעשות דברים מסוכנים, וכך גופו יסבול והוא ימות מוקדם יותר. במשפט הזה אלוהים העניק לבני האדם את זכות הבחירה החופשית. אדם ואשתו הראו שהם מסוגלים לקחת החלטות ומוכנים לקחת סיכונים. הם היו מוכנים לעזוב את החממה. בני האדם למדו מה טוב ומה רע, להם ולשכניהם. הם עכשו יכולים להיות טובים ולבנות גן עדן סביבם, או להיות רעים ולבנות גיהנום סביבם. בני אדם, בפחד ובעצב חייבים לעשות החלטות, ללא ידיעת העתיד, אשר ישפיעו עליהם כל ימי חייהם. לפעמים אפשר לתקן, אולם לרוב הגרוש הוא מוחלט ואין אפשרות לשוב.

ראו גם: התפריט של אדם וחוה לפני החטא ואחרי החטא.

הקבלות

שמיעה בקול האישה

בהמשך אלוהים יאמר לאברהם, בראשית כא12: "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה - שְׁמַע בְּקֹלָהּ, כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" (פירוט). אמירה זו אינה מוגבלת לזמן ולנושא. מאותו היום והלאה אברהם חייב לשמוע בקול אשתו ולעשות כדבריה. גם לבני שרה הועברה הפקודה הזאת לשמוע בקול נשותיהם ולכבד את דבריהן. כך רבקה הסכימה להתחתן עם יצחק רק כאשר הוא העניק לה את אוהל שרה וכל זכויותיה, ולא כעס עליה שהיא גרמה שהוא יתן את ברכתו ליעקב במקום לעשו. אם כך, מדוע כאן נענש האדם ששמע בקול אשתו? - שתי תשובות:

1. כאמור למעלה, הפקודה היתה לא חוקית. שמיעה בקול ה' קודמת לשמיעה בקול האישה.