קח הפסקה מהלימודים

מאת: אראל

→יט 26— משלי יט 27 — יט 28←

משלי יט27 : "חַדַל, בְּנִי, לִשְׁמֹעַ מוּסָר, לִשְׁגוֹת מֵאִמְרֵי דָעַת."

 סגולות

בני! שמעת הרבה דברי מוסר (ביקורת), עכשיו קח הפסקה - חדל לשמוע מוסר, כי ביקורת רבה מדי עלולה לגרום לך לשגות מאמרי דעת.

 מצודות

לפעמים ימצא מסית לשגות מאמרי דעת בראיות כוזבות, ויפתח אמריו במוסר השכל למען יאמינו בו עד כי ישוב להדיח מאמרי דעת.   ואמר חדל, בני, לשמוע המוסר של הבא להסית לשגות מאמרי דעת, ולא תאמר 'את הטוב נקבל ואת הרע לא נקבל', כי תהיה נלכד בפיתויו.


 עצות

אחת השיטות המקוריות בחינוך ילדים היא שיטת הפרדוקס: במקום להעניש ילד על התנהגות לא רצויה, לכאורה מעודדים אותו לעשות דווקא את ההתנהגות הזאת, בבחינת "הפוך על הפוך".

כדוגמה נביא קטע המתייחס להתמודדות עם הרטבות של ילדים: "לפעמים אפשר לחולל פלאים בעזרת ההתערבות הפרדוקסלית אצל מרטיבים שמעל גיל שבע. לפי טכניקה זו, מגיבים באופן הפוך מן הצפוי, כדי לאפשר לאדם להשיג שליטה על התנהגות הנראית כבלתי ניתנת לשליטה. אמרי לילד שאת עומדת לשלם לו סכום כסף מסויים בכל פעם שהוא ירטיב את מיטתו. כן, כשהוא ירטיב במיטה! מדוע מצליחה שיטה זו? בדרך כלל, בהגיעו לגיל זה הילד כבר מתבייש בעצמו ומרגיש חרדה. הוא יודע שהוא אכזב את הוריו וגרם להם צער, הוא מרגיש מאד אשם ומפוחד בעקבות הדחיה בה הוא חש. וכך, מדי לילה, הוא שוכב לישון מתוך חרדה, והוא דואג מה יהיה, האם יקום בבוקר יבש או רטוב? הוא תוהה האם הוא יפסיד לתמיד את האהבה לה הוא זקוק נואשות כל כך. ילדים מפרשים את החרדה של הוריהם כדחיה. החרדה אינה מאפשרת לו להירגע, הוא מתוח בשנתו ומחמיץ את האיתותים ששלפוחית השתן שלו מלאה ושעליו לקום ולגשת לשירותים... וכך, כאשר אומרים לילד שהוא יקבל כסף אם ירטיב את מיטתו, נוצרת אצלו אוירה רגשית חדשה ושונה לגמרי. במקום פחד, עוינות וחרדה, הוא מקבל את מה שהוא רוצה יותר מכל מאת הוריו - אהבה ללא תנאי. הוא שוכב לישון רגוע ומאושר. הוא יודע שהוא מרויח בכל מקרה - אם הוא יבש, יש לו הרגשה טובה מאד; ואם הוא הרטיב, הוא לפחות מקבל תשלום. במרבית המקרים, נפסקת ההרטבה בתוך שבוע ימים" (מרים אדהאן, "ואהבת - כך נחנך את ילדינו לאכפתיות").

רמז לשיטת הפרדוקס נמצא בפסוק שלנו.   הפסוק הוא פרדוקסלי, משום שכל ספר משלי מטיף לשמוע דברי מוסר, ואילו כאן אומר האב לבנו בדיוק להיפך - שיחדל לשמוע מוסר!

בפסוקים הקודמים אמר האב דברי מוסר כואבים: "טָמַן עָצֵל יָדוֹ בַּצַּלָּחַת, גַּם אֶל פִּיהוּ לֹא יְשִׁיבֶנָּה. לֵץ תַּכֶּה וּפֶתִי יַעְרִם, וְהוֹכִיחַ לְנָבוֹן יָבִין דָּעַת. מְשַׁדֶּד אָב, יַבְרִיחַ אֵם, בֵּן מֵבִישׁ וּמַחְפִּיר". הדברים חשובים, אולם הם עלולים לעורר בבן פחד וחרדת נטישה.

כדי לצמצם רגשות אלו, פונה האב אל בנו בדרישה פרדוקסלית, ואומר לו: חדל, בני, לשמוע מוסר! - חדל לשמוע את דברי המוסר שמכאיבים לך! במקום לשמוע, לך לשגות מאמרי דעת - לך ועשה שגיאות! כך הוא מעביר לבנו את המסר: "גם אם תחדל לשמוע, וגם אם תעשה שגיאות, עדיין תישאר בני האהוב".

 הקבלות

1. יש שפירשו את הפסוק בהקבלה לתהלים נ16-17: "וְלָרָשָׁע אָמַר אֱלֹהִים: מַה לְּךָ לְסַפֵּר חֻקָּי, וַתִּשָּׂא בְרִיתִי עֲלֵי פִיךָ, וְאַתָּה שָׂנֵאתָ מוּסָר, וַתַּשְׁלֵךְ דְּבָרַי אַחֲרֶיךָ?!": "והנה, כבר ידוע שאינו דומה חוטא חכם לחוטא עם הארץ, כי חוטא עם הארץ עונשו קל ויוחן, לפי שלא למד, אבל חוטא חכם עונשו גדול לפי פגמו, שהוא עושה להיפך ממה שלמד... וזהו עניין אמרו בסמוך: חדל בני לשמוע מוסר, לשגות מאמרי דעת, כלומר: חדל ללמוד, אם כוונתך לעשות להיפך ממה שלמדת" (רמ"ד ואלי); וכן אמרו חז"ל: "מוטב יהיו שוגגים ואל יהיו מזידין".

2. אמנם בדברי חז"ל מצאנו גם דעה הפוכה. על ירמיהו טז11: "וְאֹתִי עָזְבוּ וְאֶת תּוֹרָתִי לֹא שָׁמָרוּ", אמרו: "הלוואי אותי עזבו ותורתי שמרו! מתוך שהיו מתעסקין בה, המאור שבה היה מחזירן למוטב!" (ר' הונא ור' ירמיה בשם ר' חייא בר אבא, איכה רבה פתיחה ב), וכן אמרו: "למד תורה אע"פ שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה!" (רב הונא שם). מכאן שגם מי שעוזב את ה' א-להי ישראל ונותן התורה - מוטב שיעסוק בתורה. כי אם יעסוק בתורה, יפגוש את המאור שבה, והדבר עשוי להשפיע לטובה על אישיותו.

 דקויות

כל ספר משלי מטיף לשמוע דברי מוסר, ואילו כאן אומר האב לבנו בדיוק להיפך - שיחדל לשמוע מוסר?! המפרשים הציעו הסברים שונים לפסוק פרדוקסלי זה:

1. יש מפרשים שהדגישו את המילה לשמוע: הפסוק מתייחס לתלמיד שאוהב רק לשמוע וללמוד, אבל הידע שלו נשאר תיאורטי, הוא שוגה בדמיונות על אמרי דעת ולא מיישם אותם במציאות; יושב כל היום ב"כולל" ומחדש חידושים על הלכות שכירות (למשל), אבל לא יוצא לעבוד וכך אין לו הזדמנות לקיים את מה שלמד. החכם מוכיח אותו: חדל, בני, לשמוע מוסר - תפסיק לשמוע ותתחיל לעשות;  צא מבית המדרש ולך ליישם בעולם המעשה את מה שלמדת (ע"פ רלב"ג, ש'ל' גורדון, והרב צוקרמן; וראו גם "הקבלות");

2. יש מפרשים שהדגישו את המילה לשגות: הפסוק מתייחס לתלמיד שאוהב רק לעשות דברים, אבל מכיוון שהוא חדל לשמוע מוסר, הוא לא מקשיב ולא לומד, וכך עושה הרבה שגיאות. החכם מוכיח אותו: חדל, בני, לשגות מאמרי דעת, ובוא לשמוע מוסר! (רש"י), או: בני! בגלל שאתה חדל לשמוע מוסר, אתה שוגה מאמרי דעת! (ע"פ הרב דוד קליר), או: חדל, בני להיות כמו הבן שנזכר בפסוק הקודם - "בן מביש ומחפיר"! תתחיל לשמוע מוסר! (ר' יונה).

שני הפירושים משלימים זה את זה: הפירוש הראשון מדגיש את חשיבות המעשה, והפירוש השני מדגיש את חשיבות הלימוד. במציאות "אלו ואלו דברי אלהים חיים", יש לשלב בין לימוד לבין מעשה.

יש מפרשים שפירשו באופן מקורי את אחת המילים בפסוק:

3. בני = בְ-נִי. המילה ני משמעה נהי, בכי. חדל בני לשמוע מוסר =; חדל לשמוע מוסר בנהי ובכי, אלא שמע מוסר בשמחה (ע"פ שלמה מלכיאל, "משמעות לא רגילה למילים רגילות", מגדים י (ה'תש"ן) 93-96).

4. חדל = חלד = עולם = נצח: עד עולם, בני, עליך לשמוע דברי מוסר, ולשגות = לחשוב תמיד על אמרי דעת (דעת מקרא)

ויש מפרשים שהסבירו שהמוסר בפסוק זה הוא מוסר שלילי, שאכן ראוי להפסיק ולשמוע אותו:

5. בני, חדל להתייחס ברצינות לאנשים שמנסים לייסר אותך בהפחדות ואיומים על גיהנום - אל תבין את הדברים האלה כפשוטם, כי אז תהיה שוגה מאמרי דעת; אלא קיים את המצוות מאהבה (ע"פ אלחנן לוטוק).

6. חדל בני לשמוע את דברי המוסר של אנשים רעים, המנסים לגרום לך לשגות מאמרי דעת (ר' יונה, מצודות, יסוד מלכות).

לפירושים נוספים, ראו "עצות" ו"הקבלות".

 לעיון נוסף

→יט 26— משלי יט 27 — יט 28←

תגובות