קוד: ביאור:משלי יח15 בתנ"ך
סוג: כלל_ספר
מאת:
אל:
משלי יח15: "לֵב נָבוֹן יִקְנֶה דָּעַת,
וְאֹזֶן חֲכָמִים תְּבַקֶּשׁ דָּעַת
"
לב של אדם נבון עוסק כל הזמן במחשבות הקונות (מייצרות) מידע ורעיונות חדשים;
ואוזן של אנשים חכמים מבקשת (מחפשת) כל הזמן להקשיב וללמוד מידע מאחרים.
הפסוק מבחין בין
חכם לבין
נבון: "שכל האיש
הנבון
יקנה דעת קדושים מעצמו, כי מרוב פלפולו יוציא דבר מתוך דבר;
והחכמים
יבקשו לשמוע
הדעת וללמוד אותו מהיודעים לשיעורים, כי דעתם קצרה להבין זה מעצמם
" (רלב"ג).
החכם והנבון נבדלים, בין השאר, באיברי-הגוף העיקריים שבהם הם משתמשים.
החכם משתמש בעיקר באוזניים:
יִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסֶף לֶקַח, וְנָבוֹן תַּחְבֻּלוֹת יִקְנֶה" (פירוט)
לְהַקְשִׁיב לַחָכְמָה אָזְנֶךָ, תַּטֶּה לִבְּךָ לַתְּבוּנָה" (פירוט)
דֶּרֶךְ אֱוִיל יָשָׁר בְּעֵינָיו, וְשֹׁמֵעַ לְעֵצָה חָכָם" (פירוט)
אֹזֶן שֹׁמַעַת תּוֹכַחַת חַיִּים, בְּקֶרֶב חֲכָמִים תָּלִין" (פירוט)
לֵב נָבוֹן יִקְנֶה דָּעַת, וְאֹזֶן חֲכָמִים תְּבַקֶּשׁ דָּעַת"
שְׁמַע אַתָּה בְנִי וַחֲכָם, וְאַשֵּׁר בַּדֶּרֶךְ לִבֶּךָ" (פירוט)
נֶזֶם זָהָב וַחֲלִי כָתֶם מוֹכִיחַ חָכָם עַל אֹזֶן שֹׁמָעַת" (פירוט)
ובאיברי הדיבור:
יֵשׁ בּוֹטֶה כְּמַדְקְרוֹת חָרֶב, וּלְשׁוֹן חֲכָמִים מַרְפֵּא" (פירוט)
בְּפִי אֱוִיל חֹטֶר גַּאֲוָה, וְשִׂפְתֵי חֲכָמִים תִּשְׁמוּרֵם" (פירוט)
לְשׁוֹן חֲכָמִים תֵּיטִיב דָּעַת, וּפִי כְסִילִים יַבִּיעַ אִוֶּלֶת" (פירוט)
שִׂפְתֵי חֲכָמִים יְזָרוּ דָעַת, וְלֵב כְּסִילִים לֹא כֵן" (פירוט)
גם כשהחכם משתמש בלב, המטרה שלו היא לשפר את הדברים שהוא אומר, כך שיהיו משכנעים יותר, ויגרמו לאנשים רבים יותר ללמוד מהם לקח:
הנבון משתמש בעיקר בלב, שהוא מקום המחשבות:
לְהַקְשִׁיב לַחָכְמָה אָזְנֶךָ, תַּטֶּה לִבְּךָ לַתְּבוּנָה" (פירוט)
בְּלֵב נָבוֹן תָּנוּחַ חָכְמָה, וּבְקֶרֶב כְּסִילִים תִּוָּדֵעַ" (פירוט)
לֵב נָבוֹן יְבַקֶּשׁ דָּעַת, ופני[וּפִי] כְסִילִים יִרְעֶה אִוֶּלֶת" (פירוט)
לֵב נָבוֹן יִקְנֶה דָּעַת, וְאֹזֶן חֲכָמִים תְּבַקֶּשׁ דָּעַת"
קֹנֶה לֵּב אֹהֵב נַפְשׁוֹ, שֹׁמֵר תְּבוּנָה לִמְצֹא טוֹב" (פירוט)
שני פסוקים על מים עמוקים מראים שהחכמה קשורה יותר לדיבורים, והתבונה קשורה יותר ללב:
מַיִם עֲמֻקִּים דִּבְרֵי פִי אִישׁ, נַחַל נֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה" (פירוט)
מַיִם עֲמֻקִּים עֵצָה בְלֶב אִישׁ, וְאִישׁ תְּבוּנָה יִדְלֶנָּה" (פירוט)
ישנם כמה פסוקים יוצאי-דופן, שבהם הבינה והתבונה קשורות לדיבור או לשמיעה:
כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא, לַתְּבוּנָה תִּתֵּן קוֹלֶךָ" (פירוט)
בְּנִי, לְחָכְמָתִי הַקְשִׁיבָה, לִתְבוּנָתִי הַט אָזְנֶךָ" (פירוט)
בְּשִׂפְתֵי נָבוֹן תִּמָּצֵא חָכְמָה, וְשֵׁבֶט לְגֵו חֲסַר לֵב" (פירוט)
ייתכן שהכוונה היא, שהאדם צריך
לקרוא ולשמוע את המסקנות שאנשים אחרים הסיקו, כדי להרחיב ולהעמיק את
התבונה שלו (ראו
להגיע ליראת ה' ע"י התבוננות בנפלאות התבונה).
הפסוקים מלמדים אותנו להבחין בכשרונות הייחודיים לכל תלמיד: יש תלמידים שלומדים ע"י קליטת מידע מבחוץ, ולכן הם משתמשים בכלי הדיבור והשמיעה; ויש תלמידים שלומדים ע"י מחשבה והסקת מסקנות, ולכן הם משתמשים בעיקר בלב.
ובדרך הסוד: "ולמה אמר יקנה דעת אצל לב נבון, ואצל אוזן חכמים אמר תבקש דעת? הטעם נלע"ד, לפי שחילוק השני עיטרין שהדעת נכלל מהם, הוא מן הבינה ממש... ולכן לב נבון, הקרוב אליה, יקנה אותה בנקל. אבל אוזן חכמים צריכה לבקש את הדעת בכוח ההמשכה, בגין דאבא טמיר וגניז בתוך אימא, ויש ההפסק בינתיים...
"
(רמ"ד וואלי).
בּוֹטֵחַ בְּלִבּוֹ הוּא כְסִיל, וְהוֹלֵךְ בְּחָכְמָה הוּא יִמָּלֵט" (פירוט)