קוד: שור וחמור בתנ"ך
סוג: הגדרה
מאת: אראל
אל:
לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ; לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ" - הניסוח הכללי "וכל אשר לרעך" מלמד שהאיסור חל על כל רכוש הזולת, והשור והחמור הם רק דוגמה.
וְכִי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ כִּי יִכְרֶה אִישׁ בֹּר וְלֹא יְכַסֶּנּוּ, וְנָפַל שָׁמָּה שּׁוֹר אוֹ חֲמוֹר - בעל הבּוֹר ישלם, כסף ישיב לבעליו, והמת יהיה לו" - בעל הבור צריך לשלם פיצויים על כל בהמה שנופלת לבור ומתה (ראו סיכום דיני בור); כך ניתן ללמוד מהניסוח הכללי של סוף הפסוק "
כסף ישיב לבעליו", המורה שמטרת המצוה היא לתת פיצוי לבעליה של החיה, ולכן כל חיה שיש לה בעלים נכללת בדין זה (תלמוד בבלי, בבא קמא נד.).
אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ הַגְּנֵבָה מִשּׁוֹר עַד חֲמוֹר עַד שֶׂה חַיִּים - שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם" - דין תשלומי כפל חל על כל בהמה שנגנבה, כמו שנאמר בהמשך שמות כב8: "
עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע,עַל שׁוֹר עַל חֲמוֹר עַל שֶׂה עַל שַׂלְמָה, עַל כָּל אֲבֵדָה אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי הוּא זֶה, עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם, אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ" - המילים "על כל דבר פשע" מכלילות ומלמדות שכל פשע נכלל בדין זה, והתוספת של "שלמה" מלמדת שהדין חל גם על חפצים דוממים (ראו גניבת בהמה, גניבה בדיבור).
וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת, לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ..." - בעשרת הדיברות נאמר שמות כ9: "
וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לה' אֱלֹהֶיךָ, לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ...", ומכאן שהשור והחמור הם רק דוגמה; בפסוק המקביל נאמר (דברים ה13): "
וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לה' אֱלֹהֶיךָ, לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה, אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל בְּהֶמְתֶּךָ...", ומכאן שהשור והחמור משמשים כדוגמה, לא רק בנושא השבת אלא גם בנושאים אחרים, וכדברי חז"ל (בבא קמא נד:): "
יליף שור שור משבת", "
יליף חמור חמור משבת", "
יליף בהמתך בהמתך משבת":
כִּי תִפְגַּע שׁוֹר אֹיִבְךָ אוֹ חֲמֹרוֹ תֹּעֶה, הָשֵׁב תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ; כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ, וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ";
לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו";
לֹא תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ";
לֹא תִגַּע בּוֹ יָד כִּי סָקוֹל יִסָּקֵל אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה, אִם בְּהֵמָה אִם אִישׁ לֹא יִחְיֶה, בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר" - חז"ל למדו שהכוונה גם לחיות ולעופות, כי חיה בכלל בהמה.
אחד שור ואחד כל בהמה: לנפילת הבור, ולהפרשת הר סיני, ולתשלומי כפל, ולהשבת אבדה, לפריקה, לחסימה, לכלאיים, ולשבת; וכן חיה ועוף כיוצא בהן. אם כן, למה נאמר שור או חמור? אלא שדיבר הכתוב בהווה."
אך יש מקרים שבהם השור והחמור מייצגים רק את עצמם:
כי יגנב איש שור או שה וטבחו או מכרו, חמשה בקר ישלם תחת השור וארבע צאן תחת השה" - בפסוק זה, החזרה הכפולה על סוגי הבהמות "שור" ו"שה" מלמדת שהעונש המוגדל חל רק על מי שגונב שור או שה ממש, ולא על כל הבהמות (פירוט).
כֹּל פֶּטֶר רֶחֶם לִי, וְכָל מִקְנְךָ תִּזָּכָר, פֶּטֶר שׁוֹר וָשֶׂה. וּפֶטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה..." - כאן הפסוק מבדיל בין שור (ושה) לבין חמור: השור והשה הם בהמות טהורות, ויש להקריב את בכוריהן לה'; אך החמור הוא בהמה טמאה, ויש לפדות אותו בשה ולהקריב את השה. דין זה חל, על-פי חז"ל, רק על חמור ולא על כל בהמה או חיה אחרת.