לקח אשה = נשא אשה = הביא אישה אל ביתו למטרת חיים משותפים

קוד: לקח אשה= בתנ"ך

סוג: הגדרה

מאת: אראל (הגהה: עופר לביא)

אל:

כמה מקומות בתורה מציינים את הקשר בין איש לאשה בביטוי "איש לקח אשה" (למשל בראשית ד19: "וַיִּקַּח לוֹ לֶמֶךְ שְׁתֵּי נָשִׁים", ו2: "וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ" - הכוונה שהם נשאו נשים, לא דווקא לקחו בחזקה; , יא29: "וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם נָשִׁים", כד4: "כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק", כד67: "וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ", כה1: "וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה", כו34: "וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת יְהוּדִית...", כז46: "אִם לֹקֵחַ יַעֲקֹב אִשָּׁה מִבְּנוֹת חֵת...", כח6: "לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן", כח9: "וַיִּקַּח אֶת מָחֲלַת בַּת יִשְׁמָעֵאֶל", לח6: "וַיִּקַּח יְהוּדָה אִשָּׁה לְעֵר בְּכוֹרוֹ", שמות ו20: "וַיִּקַּח עַמְרָם אֶת יוֹכֶבֶד דֹּדָתוֹ לוֹ לְאִשָּׁה", ו23: "וַיִּקַּח אַהֲרֹן אֶת אֱלִישֶׁבַע בַּת עַמִּינָדָב אֲחוֹת נַחְשׁוֹן לוֹ לְאִשָּׁה", ו25: "וְאֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן לָקַח לוֹ מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל לוֹ לְאִשָּׁה", ויקרא כ14: "וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אִשָּׁה וְאֶת אִמָּהּ זִמָּה הִוא בָּאֵשׁ יִשְׂרְפוּ אֹתוֹ וְאֶתְהֶן וְלֹא תִהְיֶה זִמָּה בְּתוֹכְכֶם", כא7: "אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה לֹא יִקָּחוּ וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ לֹא יִקָּחוּ כִּי קָדֹשׁ הוּא לֵאלֹהָיו", כא14: "אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וַחֲלָלָה זֹנָה אֶת אֵלֶּה לֹא יִקַּח כִּי אִם בְּתוּלָה מֵעַמָּיו יִקָּח אִשָּׁה", במדבר יב1: "כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח", דברים כב13: "כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבָא אֵלֶיהָ וּשְׂנֵאָהּ", כד1-4: "כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה...", כד5: "כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה חֲדָשָׁה...", כה5: "יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ", שופטים ג6: "וַיִּקְחוּ אֶת בְּנוֹתֵיהֶם לָהֶם לְנָשִׁים וְאֶת בְּנוֹתֵיהֶם נָתְנוּ לִבְנֵיהֶם", יד3: "וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן אֶל אָבִיו אוֹתָהּ קַח לִי כִּי הִיא יָשְׁרָה בְעֵינָי", יט1: "וַיִּקַּח לוֹ אִשָּׁה פִילֶגֶשׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה", שמ"א כה39: "וַיִּשְׁלַח דָּוִד וַיְדַבֵּר בַּאֲבִיגַיִל לְקַחְתָּהּ לוֹ לְאִשָּׁה", כה43: "וְאֶת אֲחִינֹעַם לָקַח דָּוִד מִיִּזְרְעֶאל וַתִּהְיֶיןָ גַּם שְׁתֵּיהֶן לוֹ לְנָשִׁים", שמ"ב ה13, דה"א יד3: "וַיִּקַּח דוד עוֹד [פלגשים] ונָשִׁים מירושלם", יב9: "אוּרִיָּה הַחִתִּי הִכִּיתָ בְּחֶרֶב וְאֶת אִשְׁתּוֹ לָקַחְתָּ לְּךָ לְאִשָּׁה", מל"א ד15: "אֲחִימַעַץ בְּנַפְתָּלִי גַּם הוּא לָקַח אֶת בָּשְׂמַת בַּת שְׁלֹמֹה לְאִשָּׁה", טז31: "וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת אִיזֶבֶל", יחזקאל מד22: "וְאַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה לֹא יִקָּחוּ לָהֶם לְנָשִׁים כִּי אִם בְּתוּלֹת מִזֶּרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר תִּהְיֶה אַלְמָנָה מִכֹּהֵן יִקְחוּ", דה"א ז15: "וּמָכִיר לָקַח אִשָּׁה לְחֻפִּים וּלְשֻׁפִּים", דה"ב יא18: "וַיִּקַּח לוֹ רְחַבְעָם אִשָּׁה", רות ד13: "וַיִּקַּח בֹּעַז אֶת רוּת וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיָּבֹא אֵלֶיהָ", עזרא ב61: "אֲשֶׁר לָקַח מִבְּנוֹת בַּרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי אִשָּׁה", אסתר ב8: "וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל בֵּית הַמֶּלֶךְ אֶל יַד הֵגָי שֹׁמֵר הַנָּשִׁים",  ב15: "אֶסְתֵּר בַּת אֲבִיחַיִל דֹּד מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר לָקַח לוֹ לְבַת").

1. ע"פ אחת הדעות בתלמוד,  לקח = קנה בכסף, כלומר יצר קשר פורמלי עם האשה ("אירוסין"). ואכן, בארמית הפועל לקח משמעו קנה, ומכאן גם המילים לקוח (קונה) ו מקח (קניה). אולם בפירוש זה יש כמה בעיות:

• בלשון התורה לא מצאתי פסוק שבו הפועל "לקח" משמעו "קנה". הפסוק שמובא בתלמוד, בראשית כג13: "נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה קַח מִמֶּנִּי", אינו מתאים, כי בפסוק זה הלוקח הוא המוכר ולא הקונה (כפי שהעירו כבר בעלי התוספות שם). גם  הפסוק ב משלי ד2: "כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם, תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ" (פירוט), אינו מדבר על קניה בכסף אלא על מוסר-השכל (שלוקחים ללב), כמו ב ישעיהו כט24: "וְרוֹגְנִים יִלְמְדוּ לֶקַח". הפסוק המתאים ביותר לפירוש זה הוא  משלי א5: "יִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסֶף לֶקַח וְנָבוֹן תַּחְבֻּלוֹת יִקְנֶה" (פירוט), אולם שם (כמו ברוב ספר משלי) הפועל קנה מתייחס ל"קניין רוחני" של השגת חכמה, ולא קניין בכסף.
• ב דברים כ7: "וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ", מכאן שהלקיחה אינה האירוסין, אלא היא השלב הבא אחרי האירוסין.
• ב דברים כה5: "יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ, וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ", אולם על-פי ההלכה היבם אינו צריך לארס את יבמתו; מכאן שהפועל "לקח" אין משמעו אירוסין.

 2. לכן לדעתי לקח = הביא אל ביתו למטרת מגורים משותפים. זהו השלב הבא אחרי האירוסין - מימוש הקשר בפועל. לפי רמב"ם, לפני מתן תורה לא הקפידו על אירוסין, והקשר התחיל עם תחילת המגורים המשותפים; לכן בפסוקים שלפני מתן תורה לא נזכר הפועל "אירש" אלא רק הפועל "לקח"; ראו אירוסין ונישואין לפני מתן תורה.