קוד: ביאור:קהלת י3 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
קהלת י3: "וְגַם בַּדֶּרֶךְ, כשהסכל[כְּשֶׁסָּכָל] הֹלֵךְ, לִבּוֹ חָסֵר, וְאָמַר לַכֹּל 'סָכָל הוּא'
".
מי אומר למי "סכל הוא
"? ומדוע הפסוק מתחיל במילת חיבור "וגם
"? שני פירושים:
הסכל כאילו
אומר לכולם
שהוא עצמו
סכל. הוא לא מתכוון לזה, אבל ההתנהגות שלו מפגינה את סכלותו לעין כל: "בהליכתו ובדבורו, הכל מכירין שהוא שוטה
"
(רש"י).
המילה
וגם עניינה "אפילו": "אפילו בהיותו
בדרך, שלא במקום מושבו, אפילו
כשהוא הולך ואינו מתעכב, נראה לכל שהוא
חסר-שכל... מעשיו וענייניו לא בהשכל, וכאילו בפיו
יאמר לכל ש
הוא סכל
"
(מצודות ע"פ אבן עזרא).
הסכל אומר על כל אדם שהוא פוגש,
שהוא סכל; "הפוסל - במומו פוסל
". המילה
וגם מקשרת את הפסוק לפסוק הקודם,
קהלת י2: "לֵב חָכָם לִימִינוֹ, וְלֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלוֹ
" (פירוט), כלומר:
אפשר לראות כאן רמז להומור עצמי של שלמה המלך: הרי הוא עצמו האשים אחרים בסכלות,
קהלת י6: "נִתַּן
הַסֶּכֶל בַּמְּרוֹמִים רַבִּים וַעֲשִׁירִים בַּשֵּׁפֶל יֵשֵׁבוּ
" (פירוט), אפילו בבנו חשד שיהיה סכל,
קהלת ב19: "וּמִי יוֹדֵעַ הֶחָכָם יִהְיֶה אוֹ
סָכָל וְיִשְׁלַט בְּכָל עֲמָלִי שֶׁעָמַלְתִּי וְשֶׁחָכַמְתִּי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ, גַּם זֶה הָבֶל
" (פירוט). אם כך, בפסוק שלנו שלמה רומז על עצמו שהוא עצמו הסכל המאשים אחרים בסכלות... ואכן הוא כבר כתב על עצמו בתחילת הספר,
קהלת א17: "וָאֶתְּנָה לִבִּי לָדַעַת חָכְמָה וְדַעַת הוֹלֵלוֹת
וְשִׂכְלוּת יָדַעְתִּי שֶׁגַּם זֶה הוּא רַעְיוֹן רוּחַ
",
קהלת ז25: "סַבּוֹתִי אֲנִי וְלִבִּי לָדַעַת וְלָתוּר וּבַקֵּשׁ חָכְמָה וְחֶשְׁבּוֹן וְלָדַעַת רֶשַׁע כֶּסֶל
וְהַסִּכְלוּת הוֹלֵלוֹת
" (פירוט).