קוד: ביאור:משלי ז6 בתנ"ך
סוג: פרטים1
מאת: אראל
אל:
משלי ז6-7: "כִּי בְּחַלּוֹן
בֵּיתִי, בְּעַד אֶשְׁנַבִּי נִשְׁקָפְתִּי.
וָאֵרֶא
בַפְּתָאיִם, אָבִינָה
בַבָּנִים, נַעַר
חֲסַר לֵב
"
הפסוק נמצא בפרק שעיקרו אזהרה לצעירים מפני זנות וניאוף.
החכם נמצא בביתו - יש לו בית מסודר ומשפחה מסודרת;
הוא נשקף (= מסתכל מלמעלה), ורואה, מתחת לחלונו, את הבחורים שנמצאים למטה, מחוץ לבית - הרווקים, שעדיין אין להם בית.
בהשקפה מלמעלה, הוא מבחין בבחורים משלושה סוגים:
עבר בשוק אצל פנה, ודרך ביתה יצעד".
אולם, מעבר לאזהרה הזאת, ייתכן שיש כאן גם מסר לחכמים הנשואים, שכבר יש להם בית - שלא יסתגרו בביתם. אנשים שיש להם בית צריכים
להשקיף
החוצה, ואולי גם לצאת החוצה בגופם - אל חבריהם הרווקים והרווקות; ולא רק
כדי לשדך ביניהם, אלא בעיקר כדי להתעניין בשלומם
ובמצבם הרוחני והנפשי. ואם רואים
נער חסר לב שנמצא בסכנה רוחנית משום שאין לו בית - אפשר להזמין אותו הביתה, להיות עבורו משפחה חמה ותומכת, כך שלא יגיע "אל חדרי מוות
".
אַל תְּחַלֵּל אֶת בִּתְּךָ לְהַזְנוֹתָהּ, וְלֹא תִזְנֶה הָאָרֶץ וּמָלְאָה הָאָרֶץ זִמָּה" (פירוט).