קוד: ביאור:משלי טו33 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
משלי טו33: "יִרְאַת ה', מוּסַר, חָכְמָה; וְלִפְנֵי כָבוֹד - עֲנָוָה
"
הלימוד מתחיל ביראת ה', אחר-כך מוסר - הסרת המידות הרעות, ואחר-כך חכמה; אולם לפני שמקבלים את הכבוד על החכמה - יש לעבור שלב של ענוה והשפלה, עד שהציבור הרחב יכיר בחכמתך.
לפעמים, אדם שלמד הרבה מגיע לשוק העבודה או ל"שוק החיים", ומופתע שהאנשים
מזלזלים בו ולועגים לו, ואינם מתייחסים בכבוד לחכמה שלמד. העלבון גדול
במיוחד כאשר אותו אדם למד לשם שמיים - למשל כדי לעזור ולקדם את החברה. הפסוק שלנו מכין את התלמיד למצב זה, ומתאר את סדר העניינים הרגיל בלימוד חכמה:
רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה'...")
כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ..."; מי שלמד חכמה ראוי לנחול ולקבל כבוד.
כך גם בתלמוד: "תניא: 'לאהבה את ה' אלוהיך לשמוע בקולו
ולדבקה בו', שלא יאמר אדם אקרא כדי שיקראוני חכם, אשנה כדי שיקראוני רבי,
אשנה כדי שאהיה זקן ואשב בישיבה. אלא למוד מאהבה,
וסוף הכבוד לבוא
"
(בבלי, נדרים סב:).
סדר המילים בפסוק לא לגמרי ברור, והמפרשים הסבירו אותו בדרכים שונות:
1. יראת ה' היא המוסר של החכמה, כלומר, יראת ה' מייסרת את כוחות הנפש של האדם ומכריחה אותו ללכת על-פי חוקי החכמה: "יצר הלב מצייר תמיד כפי דרך הסכלות, צריך לייסר כוחות הנפש שתמשול על יצורי הלב ותכניע אותם אל החכמה, וזה נקרא מוסר, ומהו המוסר? - יראת ה'" (מלבי"ם); והענוה, הגורמת לאדם לקבל תוכחות, בסופו של דבר מביאה לו כבוד, כמו שנאמר "
ושומר תוכחת - יכובד".
2.
יראת ה' קודמת
לחכמה, וגם להיפך -
חכמה קודמת
ליראת ה' (ראו
אם אין חכמה אין יראה, אם אין יראה אין חכמה): "יראת ה' מוסר חכמה אין לו הכרע, אם יראת ה' הוא המביאו לידי מוסר חכמה, או יראת ה' בא על-ידי מוסר חכמה, כעניין (בראשית כה23)
ורב יעבוד צעיר, שאין לו הכרע אם הרב יעבוד את הצעיר או לרב יעבוד הצעיר. ושניהם אמת: זכה -
ורב יעבוד את הצעיר, לא זכה -
לרב יעבוד הצעיר. כן כאן, שניהם אמיתיים,
שהחכמה באה על-ידי
יראה,
ויראה באה על-ידי
החכמה... אך
הכבוד אינו בא [אלא] רק אם הוא
עניו ובורח מן הכבוד, לכן אמר
ולפני כבוד ענוה
"
(הגאון מווילנה; ראו גם
מושא לפני נושא או להיפך).
3. המשפט
לפני כבוד ענוה הוא אחד הרעיונות שלומד מי ששומע דברי
מוסר: "וטעם להזכיר זה המוסר בפרט, לפי שאמרו רבותינו ז"ל "ענוה גדולה מכולם"
"
(רבי יונה גירונדי).
4. לפירוש נוסף ראו "עצות".
המשפט "לפני כבוד ענוה" מופיע גם ב
משלי יח12: "לִפְנֵי שֶׁבֶר יִגְבַּהּ לֵב אִישׁ,
וְלִפְנֵי כָבוֹד עֲנָוָה
" (פירוט).
ענוה ויראת ה' נזכרו יחד גם ב
משלי כב4: "עֵקֶב עֲנָוָה יִרְאַת ה', עֹשֶׁר וְכָבוֹד וְחַיִּים
" (ראו
סדרן של המידות הטובות).