קוד: ביאור:משלי יט29 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
משלי יט29: "נָכוֹנוּ לַלֵּצִים שְׁפָטִים, וּמַהֲלֻמוֹת לְגֵו כְּסִילִים
"
ה' מכין שפטים (מכות במשפט, מידה כנגד מידה) לאנשים המתלוצצים ומזלזלים בדבריו; ומכין מהלומות (מכות) לגופם של הכסילים (שאינם רוצים ללמוד בחכמה).
שפטים נזכרו בתורה ככינוי למכות שה' הביא על מצרים:
לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים"
וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵכֶם פַּרְעֹה וְנָתַתִּי אֶת יָדִי בְּמִצְרָיִם וְהוֹצֵאתִי אֶת צִבְאֹתַי אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בִּשְׁפָטִים גְּדֹלִים"
וְעָבַרְתִּי בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי ה'"
וּמִצְרַיִם מְקַבְּרִים אֵת אֲשֶׁר הִכָּה ה' בָּהֶם כָּל בְּכוֹר וּבֵאלֹהֵיהֶם עָשָׂה ה' שְׁפָטִים"
ובנבואת יחזקאל ככינוי למכות שה' יביא על עם ישראל ועמים אחרים:
וְעָשִׂיתִי בָךְ שְׁפָטִים, וְזֵרִיתִי אֶת כָּל שְׁאֵרִיתֵךְ לְכָל רוּחַ"
וְהָיְתָה חֶרְפָּה וּגְדוּפָה מוּסָר וּמְשַׁמָּה לַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבוֹתָיִךְ בַּעֲשׂוֹתִי בָךְ שְׁפָטִים בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְתֹכְחוֹת חֵמָה, אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי"
וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתּוֹכָהּ, וְנָתַתִּי אֶתְכֶם בְּיַד זָרִים, וְעָשִׂיתִי בָכֶם שְׁפָטִים"
וְשָׂרְפוּ בָתַּיִךְ בָּאֵשׁ, וְעָשׂוּ בָךְ שְׁפָטִים לְעֵינֵי נָשִׁים רַבּוֹת"
וּבְמוֹאָב אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים, וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה'"
וְאָמַרְתָּ, כֹּה אָמַר ד' ה': הִנְנִי עָלַיִךְ צִידוֹן, וְנִכְבַּדְתִּי בְּתוֹכֵךְ, וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' בַּעֲשׂוֹתִי בָהּ שְׁפָטִים, וְנִקְדַּשְׁתִּי בָהּ"
וְיָשְׁבוּ עָלֶיהָ לָבֶטַח וּבָנוּ בָתִּים וְנָטְעוּ כְרָמִים וְיָשְׁבוּ לָבֶטַח בַּעֲשׂוֹתִי שְׁפָטִים בְּכֹל הַשָּׁאטִים אֹתָם מִסְּבִיבוֹתָם, וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם"
וַהֲשִׁמֹּתִי אֶת פַּתְרוֹס, וְנָתַתִּי אֵשׁ בְּצֹעַן, וְעָשִׂיתִי שְׁפָטִים בְּנֹא"
מכאן, שגם הפסוק שלנו מתאר את העונשים שה' מביא על עמים ומנהיגים
לצים
= המזלזלים ולועגים לאנשים ולערכים, כדברי הנביא ישעיהו על מנהיגי ישראל,
ישעיהו כח14: "לָכֵן שִׁמְעוּ דְבַר ה'
אַנְשֵׁי לָצוֹן, מֹשְׁלֵי הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלָם
",
ישעיהו כח22: "וְעַתָּה
אַל
תִּתְלוֹצָצוּ פֶּן יֶחְזְקוּ
מוֹסְרֵיכֶם, כִּי כָלָה וְנֶחֱרָצָה
שָׁמַעְתִּי מֵאֵת ד' ה' צְבָאוֹת עַל כָּל הָאָרֶץ
".
המצרים, אמנם, לא נקראו בתורה
לצים, אבל הם נקראו לצים במדרש, למשל, על
משלי ג34: "אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ
" (פירוט), פירשו חכמי המדרש, "הקדוש ברוך הוא מתרה בו באדם פעם ראשונה שניה ושלישית,
ואינו חוזר בו, והוא נועל לבו מן התשובה כדי לפרוע ממנו מה שחטא; אף כך פרעה
הרשע: כיון ששיגר הקדוש ברוך הוא חמש פעמים ולא השגיח על דבריו, אמר לו
הקדוש ברוך הוא אתה הקשית ערפך והכבדת את לבך - הריני מוסיף לך טומאה על
טומאתך
"
(ריש לקיש,
שמות רבה יג ג; ראו גם
ליצנות בפרשה / אהובה קליין); המצרים זלזלו בה',
שמות ה2: "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה: מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל?! לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה', וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ
" (פירוט), ולכן ה' הביא עליהם
שפטים.
ומהלומות לגו כסילים - הסיבה,
משלי כג9: "בְּאָזְנֵי כְסִיל אַל תְּדַבֵּר, כִּי יָבוּז לְשֵׂכֶל מִלֶּיךָ
" (פירוט).
רש"י פירש שהכוונה לעונש מה', "נכונו ללצים - הקב"ה זימן לו שפטים של צרעת, לזה הלץ המספר בלשון הרע
" (רש"י); כך גם ברוב ההקבלות.
אולם רלב"ג פירש שהכוונה לעונש בידי אדם: "נכונו ללצים שפטים - כי מפני הלעיגם על האנשים, ימצאו בהם שישפטו אותם שפטים גדולים;
ולגוף הכסילים נכונו
שברים, כי לסכלותם יעשו ענינים מגונים כנגד האנשים
" (רלב"ג).