הפיצוי הראוי לדלים שנעשקו

קוד: ביאור:משלי כב16 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל: סגלות משלי

משלי כב16: "עֹשֵׁק דָּל לְהַרְבּוֹת לוֹ,  נֹתֵן לְעָשִׁיר אַךְ לְמַחְסוֹר"

העושק (אינו משלם חוב ל-) אדם דל (חלש ועני), יש להעניש אותו ולחייבו להרבות לו - להחזיר לו את החוב עם ריבית והצמדה; ולעומתו -

הנותן חוב לעשיר אינו רשאי לשלם לו ריבית, אלא רק לפצות אותו על המחסור - ההוצאות שנגרמו לו.

עצות

ישנו חוסר-סימטריה בגביית חובות, הגורם לעוול:

כשאדם עשיר חייב כסף לאדם עני (כגון: שכיר המצפה למשכורת, נפגע המצפה לדמי-ביטוח, וכד'), העני לחוץ וצריך את הכסף בדחיפות, בעוד שלעשיר יש את כל הזמן שבעולם. אם העני יתבע את חובו מהעשיר, העשיר יוכל "למרוח את הזמן" בבית המשפט, והעני יקבל את חובו רק לאחר שנים רבות - אם לא ימות לפני כן מרעב ומחלות. כתוצאה מכך, העני לפעמים נדחק להסכים לפשרה שאינה הוגנת.

לעומת זאת, כשאדם עני חייב כסף לאדם עשיר (כגון: אדם שפוטר מעבודתו ואינו יכול לעמוד בתשלומי המשכנתא לבנק), העשיר יכול להרשות לעצמו להפעיל הליכים משפטיים מורכבים, ארוכים ויקרים, ובסופו של דבר להטיל את כל ההוצאות על העני, דבר הגורם לניפוח עצום של החוב (בנוסף לריבית).

הפסוק שלנו מציע לאזן את המצב. הפסוק מדבר על אדם ש עושק = אינו נותן לזולת רכוש ששייך לו, למשל - אינו משלם את משכורתו בזמן, אינו מחזיר הלוואה שלקח ממנו, אינו מחזיר לו רכוש שהפקיד אצלו, וכד'.   דל = חלש ועני. 

כדי לפצות על העושק, אותו עושק דל צריך להרבות לו (לעני) - להרבות את החוב שהוא מחזיר לו - כלומר להוסיף עליו ריבית והצמדה(ראו נשך ותרבית). התוספת נועדה גם לפצות את העני על הנזק שנגרם לו מהסחבת המשפטית, וגם להרתיע עשירים נוספים, שלא ינצלו את כוחם כדי לעשוק עניים.   ולעומת זאת -

נותן לעשיר = מחזיר חוב לעשיר; במקרה זה, אסור לתת ריבית, שהרי לפי ההלכה, איסורי ריבית חלים על הלווה כמו על המלווה; כל השותפים בעיסקה של ריבית (אפילו העדים) נחשבים לחוטאים. 

הדבר היחיד שמותר ללווה לתת לעשיר, מעבר להחזר הקרן, הוא להשלים לו את ה מחסור שנגרם כתוצאה מההלוואה, כגון הוצאות הכרחיות שהיה חייב להוציא על-מנת לגבות את החוב (עמלות בנקאיות וכד').

נדגיש כי על-פי ההלכה, איסורי ריבית אינם מבחינים בין עשיר לעני; בכל מקרה אסור לקחת ריבית ואסור לשלם ריבית - בין אם המלוה עשיר והלווה עני, ובין אם להיפך. אולם, ספר משלי אינו ספר הלכה, אין מטרתו לפסוק הלכה אלא להנחות את המנהיגים ואת השופטים לשפוט בצדק, והשופטים רשאים, במקרים מסויימים, לחייב את הלווה לשלם ריבית והצמדה. החלטה זו של השופטים צריכה להתחשב, בין השאר, במצבם הכלכלי של שני הצדדים.