עידוד למחכים
קוד: ביאור:משלי יח14 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל (הגהה: יעל)
אל:
משלי יח14: "רוּחַ אִישׁ יְכַלְכֵּל מַחֲלֵהוּ, וְרוּחַ נְכֵאָה מִי יִשָּׂאֶנָּה?
"
כאשר איש חולה בגופו, הרוח, המחשבה שבליבו מאפשרת לו להכיל את המחלה, לשאת אותה ולהתגבר עליה;
אולם כאשר הרוח עצמה נכאה (שבורה ודיכאונית) - תתווסף למחלה הגופנית גם צרה נפשית, אשר מי יוכל לשאת אותה?
/ כאשר איש מרגיש חולה מרוב המתנה ממושכת, הרוח שבליבו מאפשרת לו להכיל את ההמתנה ולחכות בסבלנות;
אולם כאשר הרוח נכאה (נשברת ומתייאשת) - מי יוכל לשאת את ההמתנה? ההמתנה תהיה קשה מנשוא.
הקבלות
רוח = מחשבות (ראו לב מלא ברוח); כלכל = סיפק צרכים חומריים של הזולת, או הכיל; מחלהו = המחלה שלו; רוח איש יכלכל מחלהו = מחשבותיו של אדם חולה יכולות לעזור לו להכיל את המחלה, כלומר להתגבר עליה.
רוח נכאה
= מחשבה מוכה, שבורה ועצובה;
רוח נכאה - מי ישאנה? = כשמחשבותיו של אדם שבורות ומדוכאות, אי אפשר לשאת ולהכיל אותן: "הרוח תנחם...
חולי הגוף, אך הגוף לא ינחם את
הרוח מחליה
"
(רבי יונה).
הרעיון, שהשמחה מועילה לשמירה על
בריאות הגוף, כבר נזכר ב
משלי יז22: "לֵב שָׂמֵחַ יֵיטִב גֵּהָה,
וְרוּחַ נְכֵאָה תְּיַבֶּשׁ גָּרֶם
" (פירוט).
אך הפסוק שלנו רומז גם למחלה מסוג אחר - אותה מחלה שנזכרת ב
משלי יג12: "תּוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה
מַחֲלָה לֵב, וְעֵץ חַיִּים תַּאֲוָה בָאָה
" (פירוט). זוהי המחלה של מי שחושב יותר מדי על דבר שהוא רוצה ומתאווה לו.
במצב כזה, הדרך הטובה ביותר, שתעזור לאדם להחזיק מעמד, היא לחשוב ברוחו מחשבות מעודדות ואופטימיות: רוח איש יכלכל מחלהו; כי אם הוא יחשוב מחשבות שבורות ודכאוניות, הוא לא יוכל לשאת את ההמתנה: ורוח נכאה - מי יישאנה?
על-דרך הדרש,
אפשר לפרש ששני הפסוקים מדברים בפרט על התוחלת הנפוצה ביותר - התוחלת של הרווקים והרווקות, שמייחלים ומחכים ומתאווים להתחתן:
- הזמן הממושך שצריך לחכות עד שמוצאים את הזיווג המתאים יכול לגרום לרווקים לסבל נפשי רב: תוחלת ממושכה מחלה לב.
- הדרך הטובה ביותר להתמודד עם הסבל היא לחשוב מחשבות שמחות: רוח איש יכלכל מחלהו.
- דרך זו טובה לאיש אבל במיוחד לאישה, כי
רוח נכאה מי
יישאנה - מי ירצה לשאת אישה שיש לה
רוח נכאה ודכאונית?! היא פחות נעימה וגם פחות יפה,
משלי טו13: "
לֵב שָׂמֵחַ יֵיטִב פָּנִים, וּבְעַצְּבַת לֵב רוּחַ נְכֵאָה
" (פירוט). הדיכאון רק מרחיק את החתנים ומאריך את ההמתנה.
-
קראנו שלושה פסוקים עם הביטוי "רוח נכאה": הראשון מתייחס לבריאות הגוף, השני מתייחס למרא ה חיצוני, והשלישי מתייחס להמתנה ממושכת; שלושתם מתארים את נזקי הצער וחשיבות השמחה.
דקויות
מי ישאנה -
1. בדרך הפשט, זו שאלה רטורית שמשמעה "אי אפשר לשאת אותה", הרוח הנכאה היא קשה מנשוא, במיוחד לאדם החולה במחלה גופנית.
2. המילה מי רומזת גם לאנשים אחרים - לא רק החולה עצמו סובל מהרוח הנכאה שלו, אלא גם האנשים בסביבתו, שלא יוכלו לסבול את התלונות האינסופיות שלו, ועלולים לנטוש אותו במחלתו.
3. ובדרך הסוד, המילה
מי רומזת לנשמה, ששורשה ב-50 שערי בינה, כלומר, "חולי הרוח - סובלו הנשמה... כי כן הדרך ההווה תמיד, שהמדרגה העליונה מכלכלת את התחתונה ונותנת לה כוח לעמוד בצרתה... הרוח - מכלכלת את הנפש, והנשמה - מכלכלת את הרוח
"
(רמ"ד וואלי, "הפירוש העיקרי").