מאת: אראל
עובדיה א11: "
בְּיוֹם עֲמָדְךָ מִנֶּגֶד, בְּיוֹם שְׁבוֹת זָרִים חֵילוֹ; וְנָכְרִים בָּאוּ שערו[שְׁעָרָיו], וְעַל יְרוּשָׁלַם יַדּוּ גוֹרָל, גַּם אַתָּה כְּאַחַד מֵהֶם.
"
- אתה, העם האדומי, תיכרת לעולם, כי
עמדת מנגד , ולא עזרת לעם ישראל אחיך
ביום החורבן, כאשר עמים
זרים כבשו אותו ולקחו
בשבי את
חילו (צבאו ואוצרותיו); וביום שבו
נכרים פלשו ובאו אל
שערי ארצו, וכבשו את
ירושלים וחילקו אותה ביניהם ע"י הטלת
גורל ,
גם אתה השתתפת בהגרלה
כאחד מהם .
הפסוק מתאר את היום שבו עמים זרים פלשו לירושלים וכבשו אותה; כנראה הכוונה לבבלים שכבשו את ירושלים בעת חורבן בית ראשון ( מצודות) . אולם באופן מפתיע, הפסוק לא מוכיח את אותם עמים זרים, ואף לא מזכיר אותם בשמם; הוא מוכיח דווקא את אדום, על כך שעמד מנגד ולא עזר לעם ישראל. מדוע?
- כנראה, כי אדום הוא אח. הדבר מודגש בפסוק הקודם: "
מחמס
אחיך יעקב תכסך בושה
"; נכון שהיו חיכוכים רבים בין אדום לבין ישראל, אבל בסופו של דבר, עדיין מדובר בעמים אחים, בני יצחק. בפסוקנו נזכרים
זרים ו
נכרים, כניגוד ל
אחיך ; האח העומד מנגד ואינו עוזר לנו, גרוע יותר מהזרים והנכרים הפוגעים בנו ישירות.
מנגד- היא מילת-יחס המציינת מקום הנמצא הרחק מהעיניים; עמידה מנגד משמעה עמידה במקום שממנו אי-אפשר לראות את האדם הסובל, כדי שלא יתעוררו עליו רחמים.
חיל הוא צבא של אנשים, בהמות או רכוש; ביום שבות זרים חילו - הכוונה לזרים שלקחו בשבי גם את חייליו וגם את רכושו.
גורל היה
אמצעי מקובל לחלוקת רכוש בין יורשים.
ידו = השליכו, כמו ב
איכה ג53: "
צָמְתוּ בַבּוֹר חַיָּי
וַיַּדּוּ אֶבֶן בִּי
" (
פירוט).
ידו גורל = השליכו חפץ כלשהו (למשל קוביה) כדי לבצע הגרלה, ולחלק ביניהם את ירושלים הכבושה.
גם אתה כאחד מהם - המשפט מתאר את חטאו של אדום: השתתפת בהגרלה כאחד מהזרים, ולא התנהגת כאח; ומתאר גם את עונשו של אדום: "
אעלה אני עליך כאילו אתה מן הבאים עליהם
"
(
רש"י) .
זרים, נכרים - לפי מלבי"ם, הזרים הם הבבלים שהחריבו את בית המקדש הראשון, והנכרים הם הרומאים שהחריבו את בית המקדש השני; האדומים השתתפו בשני החורבנות ( מלבי"ם) . אמנם, במבוא "דעת מקרא" לספר כתבו בשם חז"ל, שעובדיה חי בימי אחאב מלך ישראל, ולפי זה הכוונה לחורבן שהיה מוקדם יותר. אולם, לא מצאתי בתנ"ך אף אירוע שבו זרים באו בשערי ירושלים והאדומים הצטרפו אליהם; וצ"ע.
בספר ירמיהו ישנה נבואה המקבילה לנבואת אדום, אלא שנבואת ירמיהו נאמרה לפני החורבן. לכן לא נזכר שם חטאו של אדום בשעת החורבן, אלא רק חטא הגאווה של אדום. הגאווה של אדום היא השורש הנפשי שהוביל להשתתפותם בפשעי החורבן. לפירוט ראו חורבן אדום - "לקראת שידור" ו"בשידור חי".
תוכחה לאדום על הבגידה באחווה נזכרת גם ב
עמוס א11: "
כֹּה אָמַר ה': עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי אֱדוֹם וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ; עַל רָדְפוֹ בַחֶרֶב
אָחִיו, וְשִׁחֵת רַחֲמָיו; וַיִּטְרֹף לָעַד אַפּוֹ,
וְעֶבְרָתוֹ שְׁמָרָה נֶצַח
" (
פירוט).
בספר תהלים נזכר, שהאדומים לא רק עמדו מנגד, אלא אף עודדו את המחריבים,
תהלים קלז7: "
זְכֹר ה' לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלָים, הָאֹמְרִים 'עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ'
".
לעילוי נשמת הרב עובדיה יוסף זצ"ל, שנפטר היום לפני 10 שנים: ג בחשוון ה'תשע"ד.