קוד: ביאור:מלכים ב א6 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
מלכים ב א5 -
מלכִּים ב א6: "וישׁוּבוּ הַמַלְאָכִים אֵלָיו, וַיֹּאמֶר אֶליהם 'מה זה שבתם?' וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו 'אִישׁ עָלָה לִקְרָאתֵנוּ, ויאָמַר אֵלֵינוּ 'לְכוּ שׁוּבוּ אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר שָׁלַח אֶתְכֶם וְדִבַּרְתֶּם אֵלָיו: כֹּה אָמַר ה': הַמִבְּלִי אֵין אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל אַתָּה שֹׁלֵחַ לִדְרֹשׁ בְּבַעַל זְבוּב אֱלֹהֵי עֶקְרוֹן?! לָכֵן הַמִּטָּה אֲשֶׁר עָלִיתָ שָּׁם לֹא תֵרֵד מִמֶּנָּה כִּי מוֹת תָּמוּת''
".
אחזיה בן אחאב מלך ישראל חלה, ושלח שליחים לדרוש בבעל זבוב אלהי עקרון אם יחיה ממחלתו. אבל בדרך לעקרון פגש אותם אליהו הנביא, ו
אמר להם שיחזרו למלך ויוכיחו אותו על כך שהוא פונה אל האלילים. השליחים עשו כדבר אליהו. השליחים היו במצב לא פשוט - מצד אחד הם נאמנים למלך וצריכים למלא את פקודותיו, ומצד שני הם בני ישראל כשרים המעוניינים לעשות את רצון ה' ולקיים את דברי הנביא.
הפתרון שמצאו השליחים היה, לקיים את דברי הנביא, אבל לעשות זאת באופן שיגרום למלך לחשוב שהם מילאו גם את הפקודה שלו:
אחזיה רצה לדעת אם יחיה מחוליו, והשליחים מצאו איש שהגיע מכיוון עקרון וניבא להם שאחזיה ימות, כך שאחזיה קיבל תשובה. השליחים מילאו את פקודתו בלי לעבור על מצוות ה'.
הם מיתממים, ומופיעים לפני המלך כמי שאינם מכירים את אליהו. הם מיהרו לשוב, כביכול, מפני שאין עוד צורך להרחיק עד עקרון. הרי יש בידם תשובה לשאלת המלך אם אחיה מחולי זה - מות תמות, ומה אכפת לו למלך אם תשובה זו ניתנת על-ידי איש אלהים מקומי ולא על-ידי מגיד עתידות פלשתי? אמנם אליהו הנביא דרש ממלאכי אחזיה לבצע את שליחותו, אך הם לא נדרשו על ידו למסור את נפשם על כך ולהסתכן לשווא. בתבונתם השכילו הללו למסור את דבר ה' למלכם בלא לעורר עליהם את זעמו..." (הרב אלחנן סמט, "פרקי אליהו", חלק "אחזיה" ד, עמ' 426).
שליחי אחזיה קיימו שני פסוקים בספר משלי:
מַלְאָךְ רָשָׁע יִפֹּל בְּרָע, וְצִיר אֱמוּנִים מַרְפֵּא" - הם נמנעו מלקיים שליחות של רשע, וריפאו את שליחותם כך שלא תפגע בנאמנותם לה' או למלך (פירוט);
יְרָא אֶת ה' בְּנִי וָמֶלֶךְ, עִם שׁוֹנִים אַל תִּתְעָרָב" - יראת ה' קודמת ליראת המלך, אך גם כשמקיימים את מצוות ה' יש להשתדל שלא לפגוע במלך (פירוט).
ואפשר, כי אלו האנשים שלח מלך ישראל לא היו אז בשומרון כשהיה אליהו רגיל שם, וזמן רב היה לאליהו שלא היה בשומרון מפני איזבל שאמרה להרגו..." (רד"ק).
אף אם לא ראוהו מעודם, ודאי שמעו את שמעו ויכלו לזהותו על-פי עצמת הופעתו ועל-פי אותם סימנים מובהקים שידעו לתארו בהם לפני אחזיה" (הרב אלחנן סמט, שם).