דיני הבאת ביכורים

קוד: ביאור:שמות כג19 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

שמות כג19: "רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ; לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ"

ביכורים לעומת מצוות-ראשית אחרות

מצוה על כל אדם להביא לבית המקדש את ראשית הביכורים - הפירות הראשונים המבשילים מדי שנה באדמתו.

בתורה ישנן מצוות נוספות הקשורות לראשית ובכורים.  בעולם הצומח ישנן שלושה סוגים של ראשית בשלושה שלבים שונים של עיבוד היבול:

ויש מצוות ראשית גם בעולם החי:

• הקדשת בכור אדם ובהמה לה', שמות יג2: "קַדֶּשׁ לִי כָּל בְּכוֹר פֶּטֶר כָל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא".
• נתינת ראשית הגז לכהן, דברים יח4: "רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן לּוֹ".

מצוות הראשית נזכרה גם ב משלי ג9: "כַּבֵּד אֶת ה' מֵהוֹנֶךָ וּמֵרֵאשִׁית כָּל תְּבוּאָתֶךָ" (פירוט).

לכל מצוות הראשית יש טעם משותף: "משורשי המצווה... נזכור ונדע כי מאתו ברוך הוא יגיעו לנו כל הברכות בעולם, על כן נצטווינו להביא למשרתי ביתו ראשית הפרי המתבשל באילנות. ומתוך הזכירה... נהיה ראויין לברכה ויתברכו פֵּרותינו", (ספר החינוך, פרשת משפטים מצווה צא),    "כי באמת הבאת הביכורים וכל מנחות ראשית המובאות יורו על אדנות של האלהות... ולזה בחר בראשית דגן תירוש ויצהר, ראשית עריסה, ראשית פטר רחם באדם ובבהמה, ראשית ביכורי האדמה" (עקדת יצחק, פרשת כי-תבוא שער תשעים ושמונה). וראו עוד: אהובה קליין, "פרשת כי תבוא - הבאת ביכורים - מה המטרה?".

עם זאת, במצוות הביכורים יש כמה דינים מיוחדים - שאין במצוות-ראשית אחרות. חלק מהדינים נרמזים בפסוקנו (ומבוארים במשנה מסכת ביכורים):

א. המילה אדמתך מלמדת שאדם יכול להביא ביכורים רק אם כל האדמה שעליה גדלים העצים שייכת לו. ולכן: "הנוטע לתוך שלו והבריך לתוך של יחיד או של רבים, וכן המבריך מתוך של יחיד או מתוך של רבים לתוך שלו, הנוטע לתוך שלו והבריך לתוך שלו ודרך היחיד ודרך הרבים באמצע - הרי זה אינו מביא." (ביכורים א א), "האריסין והחכורות והסיקריקון והגזלן, אין מביאין מאותו הטעם, משום שנאמר ראשית בכורי אדמתך" (ביכורים א ב, וכן מכילתא). דין זה אינו קיים במצוות אחרות. למשל, חובת הפרשת תרומות ומעשרות חלה בכל מקרה, לא משנה למי שייכת האדמה (ואכן במצוות אלו לא נאמרה המילה אדמתך).

ב. המשפט תביא בית ה' אלהיך מלמד שיש להביא את הביכורים לבית המקדש - לא מספיק לתת אותן לכהן כמו תרומה וחלה.  ולכן:  "הפריש בכוריו, נבזזו, נמקו, נגנבו, אבדו, או שנטמאו - מביא אחרים תחתיהם [ואינו קורא, והשניים אין חייבים עליהם חומש]. ומנין שהוא חייב באחריותן עד שיביא להר הבית? שנאמר ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך" (ביכורים א ח), וכן "הביכורים אין נוהגים אלא בפני הבית" (סוף מסכת שקלים).

ג. אחרי שמביאים את הביכורים למקדש, יש לקרוא את פרשת "מקרא ביכורים" - דברים פרק כו. דין זה נוהג במעשרות (בשנה הרביעית והשביעית לשמיטה), אבל אינו נוהג במצוות ראשית אחרות.

ד. מותר להביא את הביכורים למקדש רק ב"עונת הביכורים" - בין חג השבועות לחנוכה: "אין מביאין בכורים קודם לעצרת... מפני הכתוב שבתורה (שמות כג טז) וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה" (ביכורים א ג);  "מעצרת ועד החג - מביא וקורא. מן החג ועד חנוכה - מביא ואינו קורא" (ביכורים א ו). דין זה אינו נוהג במתנות-כהונה אחרות.

ה. מצוות ביכורים נוהגת רק בשבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל: שעורה וחיטה שנזכרו בפירוש בכתוב, וכן גפן, תאנה, רימון, זית, ותמר. וגם מהם, יש להביא רק מהמובחר, למשל: "לא מתמרים שבהרים, ולא מפירות שבעמקים" (ביכורים א ג), אלא "מפירות שבהרים, מתמרות שבעמקים" (ביכורים א י).

ניתן להסביר את הדינים המיוחדים הללו בטעמה המיוחד של מצוות הביכורים, כפי שעולה מפרשת מקרא ביכורים. מטרת המצוה היא להודות לה' על הארץ,  דברים כו3: "הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לה' אֱלֹהֶיךָ, כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ". ראו: הרב אלחנן סמט, "הבאת הביכורים ומקרא ביכורים", עיונים בפרשות השבוע, פרשת כי תבוא.

אדמתך ומצוות אחרות הדורשות בעלות פרטית

כאמור, המילה אדמתך מלמדת שאדם יכול להביא ביכורים רק אם כל האדמה שעליה גדלים העצים שייכת לו; אדם שהבריך גפן לתוך שדה חברו או לרשות הרבים - לא רשאי להביא ממנה ביכורים.

רעיון דומה נרמז כבר בפרשת קין והבל: קרבנו של קין לא התקבל כי הוא הביא מרשות הרבים, בראשית ד3: "וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לה'", ולא מאדמתו; קרבנו של הבל התקבל כי הביא מפרי עמלו, בראשית ד4: "וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן, וַיִּשַׁע ה' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ" (פירוט).    ראו:  הרב אברהם קורמן, "שורש חטאו של קין - הבטלה והגזל", פענוח פרשיות א.

ויש מפרשים כך גם את ויקרא ב11: "כָּל הַמִּנְחָה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לה' לֹא תֵעָשֶׂה חָמֵץ, כִּי כָּל שְׂאֹר וְכָל דְּבַשׁ לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לה'" (פירוט): אסור להקריב שאור ודבש על המזבח, כי הם נוצרים ע"י בעלי-חיים ולא ע"י האדם (ע"פ אברהם קורמן, "שאור ודבש", פיענוח פרשיות פרק לב). אמנם, דווקא לגבי שאור ודבש מפורש שמותר להקריב אותם כקרבן ביכורים.