קוד: דשן= בתנ"ך
סוג: הגדרה
מאת: אראל
אל:
בלשון ימינו, דֶּשֶׁן הוא מזון לצמחים. אולם מילונאי המקרא (ראו למשל בקונקורדנציות של אבן שושן ושל שבי"ל, וכן בפירושי מצודת ציון)פירשו שהוא מילה נרדפת ל שֶׁמֶן. מהי המשמעות המדוייקת?
1. ישנם פסוקים שמתאים להם הפירוש שמן, למשל:
וַיֹּאמֶר לָהֶם הַזַּיִת 'הֶחֳדַלְתִּי אֶת דִּשְׁנִי אֲשֶׁר בִּי יְכַבְּדוּ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים, וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים?!'" - הזית נותן דשן = שמן;
דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי, כּוֹסִי רְוָיָה" - אם מדשנים בשמן, אז מסתבר שהדשן הוא שמן.
חֶרֶב לה' מָלְאָה דָם, הֻדַּשְׁנָה מֵחֵלֶב... וְרִוְּתָה אַרְצָם מִדָּם, וַעֲפָרָם מֵחֵלֶב יְדֻשָּׁן" - חֵלֶב = שומן; אם החלב מדשן, אז מסתבר שהדשן הוא שומן.
2. אולם ישנם פסוקים שבהם דשן ושמן/חֵלֶב נזכרו כשני דברים שונים, למשל:
וְנָתַן מְטַר זַרְעֲךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת הָאֲדָמָה וְלֶחֶם תְּבוּאַת הָאֲדָמָה, וְהָיָה דָשֵׁן וְשָׁמֵן; יִרְעֶה מִקְנֶיךָ בַּיּוֹם הַהוּא כַּר נִרְחָב"
כְּמוֹ חֵלֶב וָדֶשֶׁן תִּשְׂבַּע נַפְשִׁי, וְשִׂפְתֵי רְנָנוֹת יְהַלֶּל פִּי"
לפי מלבי"ם: "שמן מציין שמנונית דוקא,
ודשן מציין כח הלחות השרשי המעמיד החי או הצומח על בריאותו. האיש
השמן עטיניו מלאו חֵלֶב (
איוב כא24), והאיש
הדשן עצמותיו מלאו עלומיו (
איוב כ11). ובא על
הדשן מדברים הנשרפים, שנפרדו כל חלקי הדשן המורכב, ונשאר רק יסוד העפר, על-דרך שרש סקל, שמשמשים דבר והפוכו
"
(מלבי"ם על ישעיהו ל23, ביאור המילות
).
כלומר, דשן מציין את כלל החומרים האורגניים המזינים ובונים את הגוף - גם שומנים, אבל גם חלבונים ופחמימות.
פירוש זה מתאים למשמעות המקובלת בימינו, שלפיה דִּשּוּן הוא הזנה בשפע, ואדם דָּשֵׁן הוא אדם שבע, בריא ומוזן היטב:
כִּי אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָיו, זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, וְאָכַל וְשָׂבַע וְדָשֵׁן; וּפָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבָדוּם וְנִאֲצוּנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי"
אָכְלוּ וַיִּשְׁתַּחֲוּוּ כָּל דִּשְׁנֵי אֶרֶץ"
יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ, וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם"
עִטַּרְתָּ שְׁנַת טוֹבָתֶךָ, וּמַעְגָּלֶיךָ יִרְעֲפוּן דָּשֶׁן"
עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה, דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ"
וְאַף הֲסִיתְךָ מִפִּי צָר רַחַב לֹא מוּצָק תַּחְתֶּיהָ, וְנַחַת שֻׁלְחָנְךָ מָלֵא דָשֶׁן"
נֶפֶשׁ בְּרָכָה תְדֻשָּׁן, וּמַרְוֶה גַּם הוּא יוֹרֶא" (פירוט)
מִתְאַוָּה וָאַיִן נַפְשׁוֹ עָצֵל, וְנֶפֶשׁ חָרֻצִים תְּדֻשָּׁן"
מְאוֹר עֵינַיִם יְשַׂמַּח לֵב, שְׁמוּעָה טוֹבָה תְּדַשֶּׁן עָצֶם" (פירוט)
רְחַב נֶפֶשׁ יְגָרֶה מָדוֹן, וּבוֹטֵחַ עַל ה' יְדֻשָּׁן" (פירוט)
לָמָּה תִשְׁקְלוּ כֶסֶף בְּלוֹא לֶחֶם וִיגִיעֲכֶם בְּלוֹא לְשָׂבְעָה? שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ אֵלַי וְאִכְלוּ טוֹב וְתִתְעַנַּג בַּדֶּשֶׁן נַפְשְׁכֶם"
וְרִוֵּיתִי נֶפֶשׁ הַכֹּהֲנִים דָּשֶׁן, וְעַמִּי אֶת טוּבִי יִשְׂבָּעוּ נְאֻם ה'"
3. דָּשֶׁן הוא גם מה שנשאר מגוף חי, לאחר שהוא נשרף, כגון, מה שנשאר מהקרבנות לאחר שהם מועלים על המזבח:
וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן, אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ, וְשָׂמוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ"
וְהַמִּזְבֵּחַ נִקְרָע, וַיִּשָּׁפֵךְ הַדֶּשֶׁן מִן הַמִּזְבֵּחַ"
וְכָל הָעֵמֶק הַפְּגָרִים וְהַדֶּשֶׁן... עַד נַחַל קִדְרוֹן"
יִזְכֹּר כָּל מִנְחֹתֶךָ, וְעוֹלָתְךָ יְדַשְּׁנֶה סֶלָה": "
לשון שומן, כמו "ואכל ושבע ודשן" (דברים לא כ), כלומר, יקבלם מרצון כעולות מֵחִים" (רש"י), או "
כל העולות שהקריב, יזכור הדשן שלהם" (מלבי"ם), או "
עד עולם יקבלו עולתך ברצון, ותאכלם האש, וייעשו דשן" (מצודות).
וממשמעות זו נוצר גם פועל דִּשֵּן, שמשמעו "הסיר את הדשן" (כמו שהפועל "שֵרֵש" משמעו "הוציא את השורש"):
וְעָשִׂיתָ סִּירֹתָיו לְדַשְּׁנוֹ וְיָעָיו וּמִזְרְקֹתָיו וּמִזְלְגֹתָיו וּמַחְתֹּתָיו לְכָל כֵּלָיו תַּעֲשֶׂה נְחֹשֶׁת"
וְדִשְּׁנוּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ וּפָרְשׂוּ עָלָיו בֶּגֶד אַרְגָּמָן"
שבי"ל בקונקורדנציה הפריד לשתי משמעויות: "דשן1 = ענינו שומן, ועמו "ודישון" = מין חיה טהורה"; "דשן2 = שם "דשן", והוא אפר בשר ועצמות הנשרפים, והנגזר ממנו". אולם לפי פירושנו, שתיהן נובעות ממשמעות אחת.