קוד: חרוץ= בתנ"ך
סוג: הגדרה
מאת: אראל
אל: סגלות משלי
הִנֵּה שַׂמְתִּיךְ לְמוֹרַג חָרוּץ חָדָשׁ בַּעַל פִּיפִיּוֹת, תָּדוּשׁ הָרִים וְתָדֹק וּגְבָעוֹת כַּמֹּץ תָּשִׂים" - "מורג חרוץ" הוא לוח עץ שיש בו חריצים, ובהם היו נעוצים להבים מאבן או ממתכת ששמשו לדיש - פירוק התבואה מהגרגרים (ראו תצלום של מורג באתר ויקיפדיה).
כִּי לֹא בֶחָרוּץ יוּדַשׁ קֶצַח וְאוֹפַן עֲגָלָה עַל כַּמֹּן יוּסָּב, כִּי בַמַּטֶּה יֵחָבֶט קֶצַח וְכַמֹּן בַּשָּׁבֶט" - "חרוץ" הוא כינוי מקוצר ל"מורג חרוץ"; הוא שימש לדיש של גרעיני תבואה גדולים כמו חיטה ושעורה, ולא גרעינים קטנים ועדינים של צמחי תבלין.
עַוֶּרֶת אוֹ שָׁבוּר אוֹ חָרוּץ אוֹ יַבֶּלֶת אוֹ גָרָב אוֹ יַלֶּפֶת - לֹא תַקְרִיבוּ אֵלֶּה לה', וְאִשֶּׁה לֹא תִתְּנוּ מֵהֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לה'" - אחד המומים הפוסלים בהמה להקרבה הוא "חרוץ", אולי הכוונה לחריצים בעור או בעין.
גם התואר
חרוץ מציין אדם ש"חותך" - אדם זריז בתנועותיו, אדם שכל תנועותיו חתוכות ומדוייקות.
רָאשׁ עֹשֶׂה כַף רְמִיָּה, וְיַד חָרוּצִים תַּעֲשִׁיר" (פירוט), משלי יב24: "
יַד חָרוּצִים תִּמְשׁוֹל, וּרְמִיָּה תִּהְיֶה לָמַס" (פירוט); בניגוד לעצל, שבקושי מסוגל להזיז את ידיו, החרוץ זריז בתנועות ידיו.
מַחְשְׁבוֹת חָרוּץ אַךְ לְמוֹתָר, וְכָל אָץ אַךְ לְמַחְסוֹר" (פירוט).
לֹא יַחֲרֹךְ רְמִיָּה צֵידוֹ, וְהוֹן אָדָם יָקָר חָרוּץ" (פירוט).
לא יחרץ כלב לשונו - אומר אני שהוא לשון שנון: לא ישנן. וכן לא חרץ לבני ישראל לאיש את לשונו - לא שנן. אז תחרץ - תשתנן. למורג חרוץ - שנון. מחשבות חרוץ - אדם חריף ושנון. ויד חרוצים תעשיר - חריפים, סוחרים שנונים" (רש"י על שמות יא7).
2. אך בספר משלי פירש רש"י
חרוץ = איש אמת: "חרוצים - ישרים, שחורצים דבר באמתו ומשפטו בלא עוולה
"
(רש"י על משלי י4).
ואכן, בפסוקים רבים
חריצות מנוגדת לרמיה.
3. יש שפירשו, ש השורש חרצ משמעו יצא (אביתר כהן); לפי זה, אדם חרוץ הוא אדם שיוצא מביתו והולך לעבוד, בניגוד לעצלן שמעדיף להישאר בבית.
4. המילה
חרוץ מציינת גם סוג של זהב, למשל:
טוֹב פִּרְיִי מֵחָרוּץ וּמִפָּז, וּתְבוּאָתִי מִכֶּסֶף נִבְחָר"
קְנֹה חָכְמָה מַה טּוֹב מֵחָרוּץ, וּקְנוֹת בִּינָה נִבְחָר מִכָּסֶף" (פירוט)
וְאֶת הָעָם אֲשֶׁר בָּהּ הוֹצִיא, וַיָּשֶׂם בַּמְּגֵרָה וּבַחֲרִצֵי הַבַּרְזֶל וּבְמַגְזְרֹת הַבַּרְזֶל וְהֶעֱבִיר אוֹתָם במלכן[בַּמַּלְבֵּן]; וְכֵן יַעֲשֶׂה לְכֹל עָרֵי בְנֵי עַמּוֹן וַיָּשָׁב דָּוִד וְכָל הָעָם יְרוּשָׁלִָם" - דוד העביד את המואבים בעבודות כפיה, בדיש על-ידי כלי-דיש מחורצים מברזל.
כִּי אִם יִהְיֶה עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם שְׁאָר יָשׁוּב בּוֹ כִּלָּיוֹן חָרוּץ שׁוֹטֵף צְדָקָה"
הֲמוֹנִים הֲמוֹנִים בְּעֵמֶק הֶחָרוּץ כִּי קָרוֹב יוֹם ידוד בְּעֵמֶק הֶחָרוּץ"
עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי דַמֶּשֶׂק וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ, עַל דּוּשָׁם בַּחֲרֻצוֹת הַבַּרְזֶל אֶת הַגִּלְעָד" - הארמים דשו בעזרת כלי-דיש מחורצים את כל התבואה שצמחה בגלעד; ויש אומרים שהם דשו את אנשי הגלעד.
אִם חֲרוּצִים יָמָיו מִסְפַּר חֳדָשָׁיו אִתָּךְ חקו[חֻקָּיו] עָשִׂיתָ וְלֹא יַעֲבוֹר"
תַּחְתָּיו חַדּוּדֵי חָרֶשׂ יִרְפַּד חָרוּץ עֲלֵי טִיט"
וְתֵדַע וְתַשְׂכֵּל מִן מֹצָא דָבָר לְהָשִׁיב וְלִבְנוֹת יְרוּשָׁלִַם עַד מָשִׁיחַ נָגִיד שָׁבֻעִים שִׁבְעָה וְשָׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם תָּשׁוּב וְנִבְנְתָה רְחוֹב וְחָרוּץ וּבְצוֹק הָעִתִּים"