עצל = חסר רצון לעבוד ולהשקיע לטובת עצמו

קוד: עצל= בתנ"ך

סוג: הגדרה

מאת: אראל

אל: סגלות משלי

עָצֵל בלשון המקרא, כמו בלשון ימינו, הוא אדם שאינו אוהב לעבוד, גם כאשר הדבר פוגע ברווחתו האישית. בספר משלי ישנם פסוקים רבים על העצל, וניתן לפרשם בכמה דרכים:

1. בחינה עצמית - האם אני עצל?

• האם אני ישן יותר מאדם ממוצע? משלי ו9: "עַד מָתַי עָצֵל תִּשְׁכָּב? מָתַי תָּקוּם מִשְּׁנָתֶךָ?", משלי יט15: "עַצְלָה תַּפִּיל תַּרְדֵּמָה, וְנֶפֶשׁ רְמִיָּה תִרְעָב" (פירוט). על-פי הרמב"ם, מספיק לאדם שיישן שליש מהזמן, כלומר 8 שעות ביממה.
• האם אני נשאר במיטה גם כשמסביבי יש רעש והמולה, אנשים נכנסים ויוצאים? משלי כו14: "הַדֶּלֶת תִּסּוֹב עַל צִירָהּ, וְעָצֵל עַל מִטָּתוֹ".
• האם אני מתבטל מעבודה גם כאשר הדבר גורם להרס הרכוש הפרטי שלי?  משלי כד30-31: "עַל שְׂדֵה אִישׁ עָצֵל עָבַרְתִּי, וְעַל כֶּרֶם אָדָם חֲסַר לֵב; וְהִנֵּה עָלָה כֻלּוֹ קִמְּשֹׂנִים, כָּסּוּ פָנָיו חֲרֻלִּים, וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה", קהלת י18: "בַּעֲצַלְתַּיִם יִמַּךְ הַמְּקָרֶה, וּבְשִׁפְלוּת יָדַיִם יִדְלֹף הַבָּיִת"
• האם, כשמבקשים ממני לבצע שליחות, אני "נדבק" למקום ומנסה להתחמק, ועד שאני מבצע את השליחות - כבר עבר זמנה? משלי י26: "כַּחֹמֶץ לַשִּׁנַּיִם וְכֶעָשָׁן לָעֵינָיִם, כֵּן הֶעָצֵל לְשֹׁלְחָיו" (פירוט).
• האם יש דברים שאני מתאוה להם כבר זמן רב, אבל אין לי כוח להתאמץ כדי להשיג אותם? משלי יג4: "מִתְאַוָּה וָאַיִן נַפְשׁוֹ עָצֵל, וְנֶפֶשׁ חָרֻצִים תְּדֻשָּׁן", משלי כא25: "תַּאֲוַת עָצֵל תְּמִיתֶנּוּ, כִּי מֵאֲנוּ יָדָיו לַעֲשׂוֹת" (פירוט).
• האם, כשאני מנסה להתקדם במשימה שלקחתי על עצמי, אני מתקדם לאט כאילו דרכי חסומה בגדר קוצנית? משלי טו19: "דֶּרֶךְ עָצֵל כִּמְשֻׂכַת חָדֶק, וְאֹרַח יְשָׁרִים סְלֻלָה" (פירוט).
• האם אני מנסה להסתיר את כשרונותיי ויכולותיי, כדי שלא יחשבו שאני מסוגל לעבוד וישללו ממני את הקיצבה? משלי יט24: "טָמַן עָצֵל יָדוֹ בַּצַּלָּחַת, גַּם אֶל פִּיהוּ לֹא יְשִׁיבֶנָּה", משלי כו15: "טָמַן עָצֵל יָדוֹ בַּצַּלָּחַת, נִלְאָה לַהֲשִׁיבָהּ אֶל פִּיו" (פירוט).
• האם אני לא מוכן לעבוד כשאין תוצאה מיידית? האם אני לא חורש בחורף כדי לקצור באביב? האם אני לא "חורש" בתקופת הלימודים כדי "לקצור" ציונים בתקופת הבחינות? משלי כ4: "מֵחֹרֶף עָצֵל לֹא יַחֲרֹשׁ, ישאל[וְשָׁאַל] בַּקָּצִיר וָאָיִן" (פירוט).
• האם אני פוחד מסכנות שרוב האנשים לא פוחדים מהן, וכתוצאה מכך מסרב לצאת מהבית? משלי כב13: "אָמַר עָצֵל 'אֲרִי בַחוּץ! בְּתוֹךְ רְחֹבוֹת אֵרָצֵחַ!'", משלי כו3: "אָמַר עָצֵל 'שַׁחַל בַּדָּרֶךְ! אֲרִי בֵּין הָרְחֹבוֹת!'" (פירוט).
• האם אני יכול למצוא שבעה תירוצים שונים מדוע אין סיכוי שאצליח בעבודה? משלי כו16: "חָכָם עָצֵל בְּעֵינָיו מִשִּׁבְעָה מְשִׁיבֵי טָעַם" (פירוט).

חלק מההתנהגויות הללו אופייני גם לאנשים דיכאוניים (ומעניין שהשורש עצל דומה מאד לשורש עצב):

• הם ישנים הרבה, אין להם חשק לקום בבוקר;
• הם מזניחים את רכושם, לא אכפת להם שרכושם נהרס;
• אין להם תיאבון - הם טומנים ידם בצלחת ולא אוכלים;
• הם סובלים מחרדה חברתית, כל האנשים ברחוב נראים בעיניהם כמו אריות טורפים.

אולם יש הבדל: לאנשים דיכאוניים אין תאוה לחיים - אין להם חשק לכלום; לעומת זאת, לעצלים יש תאוה, משלי כא26: "כל היום התאוה תאוה" (פירוט), אלא שהם לא מוכנים להתאמץ כדי לממש אותה.

אם הגענו למסקנה שאנחנו עצלים, יש תרופה - לצאת לטבע:

משלי ו6: "לֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל, רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם; אֲשֶׁר אֵין לָהּ קָצִין שֹׁטֵר וּמֹשֵׁל , תָּכִין בַּקַּיִץ לַחְמָהּ, אָגְרָה בַקָּצִיר מַאֲכָלָהּ" (פירוט).

2. לימוד זכות על מובטלים

אחת הטענות נגד מובטלים היא, שאינם עוזרים לעצמם כי הם עצלים. מהפסוקים בספר משלי ניתן להסיק, שלא כל אדם שאינו עובד הוא עצל:

• עצל הוא אדם שאינו מסוגל אפילו להמשיך ולסיים פעולה שמישהו אחר התחיל עבורו, משלי כו15: "טָמַן עָצֵל יָדוֹ בַּצַּלָּחַת, נִלְאָה לַהֲשִׁיבָהּ אֶל פִּיו" (פירוט). לדוגמה, אדם שמתעצל ללכת ולקטוף את הפאה, ללקט את שיבולי הלקט, לאסוף את עומר השכחה או לטחון את החיטה הניתנת כמעשר הוא עצל (אם אין לו בעיה רפואית), ואין צורך לעשות עבורו את העבודה. אולם, מי שמתקשה לעשות את הצעד הראשון, לחרוש ולזרוע, אולי איננו חרוץ אך גם איננו עצל.
  
• עצל הוא אדם שנמנע מעבודה גם כשהוא עצמאי, בלי בוס על הראש, משלי ו6: "לֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל, רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם, אשר אין לה קצין שוטר ומושל, תכין בקיץ לחמה..." (פירוט), וגם כאשר הדבר נוגע לשדה הפרטי שלו, משלי כד30: "עַל שְׂדֵה אִישׁ עָצֵל עָבַרְתִּי, וְעַל כֶּרֶם אָדָם חֲסַר לֵב. והנה עלה כלו קמשונים...". אולם, מי שלא רוצה ללכת לעבוד כשכיר, אינו בהכרח עצל; ייתכן שהוא רק אינו רוצה להיות משועבד לאדם אחר. בזמן התורה, רוב בני ישראל קיבלו קרקע ולכן יכלו לעבוד כעצמאיים, והמעטים שלא קיבלו קרקע - קיבלו פיצוי בצורת מעשר (ראו  לדון מובטלים לכף זכות).
• עצל הוא אדם שממציא סכנות דמיוניות כדי להימנע מעבודה, משלי כו3: "אָמַר עָצֵל 'שַׁחַל בַּדָּרֶךְ! אֲרִי בֵּין הָרְחֹבוֹת!'" (פירוט). אבל אדם שפוחד מסכנות אמיתיות (למשל, פוחד לעבוד כמאבטח בקניון), אולי אינו חרוץ אך גם אינו עצל.
• עצל הוא אדם שמתאוה לדברים, ואינו עושה שום דבר כדי להשיג אותם; התאוה שלו תישאר בלתי ממומשת עד יום מותו, משלי כא25: "תַּאֲוַת עָצֵל תְּמִיתֶנּוּ, כִּי מֵאֲנוּ יָדָיו לַעֲשׂוֹת". אבל אדם שאינו מתאוה, מסתפק במועט ולכן אינו עובד, אינו עצל.

לעיון נוסף:

• מאמרים נוספים על חריצות ועצלות בספר משלי.
• לדון מובטלים לכף זכות.
• התשובה לעצלנות (פרשת נצבים-וילך) | נמס אל אבותיי- פירוש על פרשת השבוע.
• דברים רבה ח ו
• ספר המידות השלם שער העצלות