קוד: ביאור:משלי יב4 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
משלי יב4: "אֵשֶׁת חַיִל - עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ, וּכְרָקָב בְּעַצְמוֹתָיו - מְבִישָׁה
"
אשה העושה חיל בפעולותיה, חרוצה ומוכשרת, מביאה לבעלה כבוד ואושר כמו עטרת - כתר מלוכה; ולעומתה -
אשה מבישה, עצלה וחסרת-כישרון, גורמת לבעלה תחושה של ריקבון בעצמות - השפלה, קנאה ומתח נפשי.
רקב בעצמות = מחלה פנימית חשוכת מרפא, משל לקנאה,
משלי יד30: "חַיֵּי בְשָׂרִים לֵב מַרְפֵּא,
וּרְקַב עֲצָמוֹת קִנְאָה
" (פירוט).
מבישה = אישה חסרת-כישרון הנכשלת במעשיה, או אישה המביישת את בעלה.
וכרקב בעצמותיו מבישה - ניתן לפרש בכמה כיוונים -
האשה היא עצם מעצמיו של בעלה,
בראשית ב23: "עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי
"; כאשר האישה מקנאת באחרים, הקנאה חודרת גם לעצמותיו של הבעל, ולהיפך.
ומצד שני -
חיל = צבא של אנשים או ורכוש; אשת חיל = אישה היודעת לנהל משפחה ורכוש. עטרת = כתר, תכשיט המציין כבוד ושררה; אשת חיל עטרת בעלה = אישה מוכשרת מביאה כבוד לבעלה, כי:
נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ, בְּשִׁבְתּוֹ עִם זִקְנֵי אָרֶץ" (פירוט), וזוכה לכתר מלוכה;
בפירוש 1 הקנאה היא של האיש, ובפירוש 2 הקנאה היא של האשה; בשני המקרים הקנאה גורמת לחיי הנישואין
להירקב. הפתרון נמצא בתחילת הפסוק שקראנו למעלה,
משלי יד30: "חַיֵּי בְשָׂרִים לֵב מַרְפֵּא
" - לב שמרפה ועוזב את רגשי הקנאה מביא מרפא גם לחיי הנישואין, ומאפשר לאיש ואשתו לחיות טוב ביחד,
בראשית ב24: "וְהָיוּ
לְבָשָׂר אֶחָד
" (פירוט).
הקשר בין עטרת לבין נישואין נרמז גם בשיר השירים,
שיר השירים ג11: "צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה,
בָּעֲטָרָה
שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ
".
ראו: פסוקים נוספים על עצמות בספר משלי
1. הניגוד של אשת חיל הוא מבישה, והניגוד של עטרת בעלה הוא רקב בעצמותיו (תקבולת כיאסטית). שתי הצלעות מדברות על השפעתה של האישה על מעמדו של בעלה ביחס לאנשים אחרים: אשת חיל מאפשרת לבעלה להתקדם ומביאה לו כבוד, ואישה מבישה אינה מאפשרת לבעלה להתקדם וגורמת לו לקנא באחרים המתקדמים יותר ממנו.
2. הניגוד של אשת חיל הוא רקב עצמות, והניגוד של עטרת בעלה הוא מבישה (תקבולת ישרה). אשת חיל עובדת בעצמה וקונה לעצמה את מה שהיא רוצה, אבל זו שאינה אשת-חיל יכולה רק לקנא במה שיש לנשים אחרות.
3. פירוש 1, אשת חיל נמשלת רק לעטרת, שהיא תכשיט חיצוני, בעוד שאישה מבישה נמשלת לרקב בעצמות, שהיא מחלה פנימית. היה אפשר לפרש, שהניגוד המדוייק לתואר מבישה הוא לא אשת חיל אלא אשה משכלת (ראו מביש = לא משכיל); המשמעות המדוייקת של אשת חיל היא "אישה שיש לה חַיִל (= עושר)"; בפסוק אחר נאמר (משלי יט14): "בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת, ומה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת" (פירוט), כלומר, ההצלחה של האישה היא בידי ה', האדם לא יכול לבחור "אישה משכלת"; הוא יכול לבחור אשת חיל = אישה עשירה, אבל אשת חיל עלולה גם להיות מבישה - והכתוב מזהיר את האדם, שלא יבחר אישה עשירה וחסרת-כישרון, כי העושר של האישה ייתן לו רק עטרת חיצונית, אבל הטיפשות שלה תהיה כמו רקב פנימי בעצמותיו.
אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ", וב רות ג11: "
וְעַתָּה בִּתִּי אַל תִּירְאִי כָּל אֲשֶׁר תֹּאמְרִי אֶעֱשֶׂה לָּךְ כִּי יוֹדֵעַ כֹּל שַׁעַר עַמִּי כִּי אֵשֶׁת חַיִל אָתְּ"; ולכן לא מסתבר שתהיה אשת חיל שהיא גם מבישה.
4. ע"פ חז"ל, בעולם הבא "צדיקים יושבים,
ועטרותיהם בראשיהם, ונהנים מזיו השכינה
". אשת חיל היא
עטרת בעלה, כלומר, בזכותה הוא זוכה לעולם הבא.