להרפות מהקנאה

קוד: ביאור:משלי יד30 בתנ"ך

סוג: תוכן1

מאת: אראל

אל: סגלות משלי

משלי יד30: "חַיֵּי בְשָׂרִים לֵב מַרְפֵּא, וּרְקַב עֲצָמוֹת קִנְאָה"

לב אשר מרפה, משחרר מחשבות רעות ומטרידות, מביא מרפא ומאריך את חייהם של הבשרים (איברי הגוף);   ולעומתו, הקנאה במה שיש לאחרים גורמת ריקבון, מחלה וחולשה לעצמות. 

/ חיי בשרים (אישות) מביאים מרפא ורוגע ללבם של בני הזוג;   ורקב עצמות (הזנחה של החיבור בין איש לאשתו) מביא קנאה, כעס ועצבנות.

דקויות

בשרים = צורה ייחודית, בדרך-כלל נאמר בָּשָׂר בלשון יחיד:

1. ייתכן שהכוונה לאיברי הגוף השונים: "הלב נתון באמצעם של הבשרים... וממנו תוצאות חיים לכולם... כי כולם מתפעלים מן הלב" (רמ"ד וואלי, ע"פ משלי ד23).

2. וייתכן שהכוונה לאנשים שונים: "הנה, הלב שהוא מרפא ונותן רפיון ומרגוע לכעסו הוא חיי בשרים, כי בזה תועלת לו לשמרו מהיפעלות הכעס, ובו גם-כן תועלת לשמרו מהרע שימשך ממנו לו ולזולתו, ולזה אמר כי הוא חיי בשרים" (רלב"ג).

מַרְפֵּא = מַרְפֶּה - מהשורש רפא=רפה, שלו שתי משמעויות, ובפסוק שלנו שתי המשמעויות משתלבות:

1. רפיון ועזיבה - לב שיודע להרפות, לשחרר ולהפסיק לחשוב מחשבות מזיקות. הכוונה במיוחד למחשבות של כעס, שנזכרו בפסוק הקודם, משלי יד29: "אֶרֶךְ אַפַּיִם רַב תְּבוּנָה, וּקְצַר רוּחַ מֵרִים אִוֶּלֶת" (פירוט).

2. רפואה ובריאות - הלב מרפא ומבריא את איברי הגוף.

רקב עצמות קנאה -

1. עצמות כמשל לגוף ולבריאות הגוף;   כשאדם מקנא, המחשבות לא נותנות לו מנוחה, הוא רוצה להשיג בכל מחיר את מה שיש לאחרים, ומרוב מתח - הבריאות שלו עלולה להיפגע: הקנאה אוכלת את עצמותיו ופוגעת בבריאות גופו.

2. עצמות גם כמשל לעצמיות, האישיות העצמית של האדם: כשהאדם מקנא בזולת, הוא מפנה את האנרגיות הנפשיות שלו למחשבה על מה שיש לזולת, וכתוצאה מכך מזניח את העצמיות שלו, והיא נרקבת (שמעתי מהרב משה פליקס).

הפתרון לנזקי הקנאה הוא לפתח לב מרפא = לב שיודע לשחרר את המחשבות המזיקות. אם הלב יפסיק לחשוב מחשבות מטרידות של קנאה, גם הגוף יהיה בריא יותר ויזכה לחיי בשרים.

הקבלות

בין איש לאשתו

המילה בשר מציינת לפעמים את איבר המין הגברי, בראשית יז13: "הִמּוֹל יִמּוֹל יְלִיד בֵּיתְךָ וּמִקְנַת כַּסְפֶּךָ, וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם לִבְרִית עוֹלָם" איבר המין הנשי, ויקרא טו19: "וְאִשָּׁה כִּי תִּהְיֶה זֹבָהּ, דָּם יִהְיֶה זָבָה בִּבְשָׂרָהּ" (פירוט), וכן את החיבור ביניהם, בראשית ב24: "וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד" (פירוט).    לפי זה, חיי בשרים הם חיי אישות (לכן בשרים בלשון רבים - של האיש והאשה). חיי בשרים מביאים ללב מרפא - רפואה ורפיון.

גם המילה עצם, כמו המילה בשר, מציינת את החיבור בין איש לאשתו, בראשית ב23: "וַיֹּאמֶר הָאָדָם: זֹּאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי, לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה, כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת".   לפי זה, רקב עצמות הוא ריחוק בין איש לאשתו - מצב שבו העצם, האמורה לחבר ביניהם, נרקבת מחוסר שימוש. רקב עצמות מביא לקנאה בהנאה של זוגות אחרים, וגם לקַנָּאוּת הנובעת מחשד לבגידה. זה נכון גם לאשה, שיר השירים ח6: "שִׂימֵנִי כַּחוֹתָם עַל לִבֶּךָ... כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה, קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה", וגם לגבר, משלי ו34: "כִּי קִנְאָה חֲמַת גָּבֶר, וְלֹא יַחְמוֹל בְּיוֹם נָקָם" (פירוט).    ולכן, משלי יב4: "אֵשֶׁת חַיִל - עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ, וּכְרָקָב בְּעַצְמוֹתָיו מְבִישָׁה" (פירוט).