קוד: ביאור:משלי יד19 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל: סגלות משלי
משלי יד19: "שַׁחוּ רָעִים לִפְנֵי טוֹבִים, וּרְשָׁעִים עַל שַׁעֲרֵי צַדִּיק
"
אנשים רעים השתחוו בהכנעה לפני אנשים טובים, ואנשים שהורשעו טרחו והגיעו ונקשו על שערי צדיק כדי לפצות אותו על הנזק שגרמו לו (- זה החוק שקבעתי כשהייתי מלך).
נניח שאדם תובע את רעהו שגרם לו נזק. איפה צריך להתקיים המשפט - בעירו של התובע או בעירו של הנתבע?
בדרך-כלל הדין הוא "הלך התובע אחר הנתבע" - הדיון צריך להיות בעירו של הנתבע. דין זה בא לצמצם את הנזק הנגרם מתביעות שווא - שלא יהיה מצב שאדם רוצה להתנקם בחברו ותובע אותו ללא סיבה, רק כדי לגרום לו לטרוח ולבוא עד עירו של התובע
(מקרה מיוחד הוא כאשר התביעה היא בקשר להלוואה - במקרה זה, לפי חלק מהדעות, הלווה צריך ללכת לעירו של המלוה, כי
משלי כב7: "... עֶבֶד לוֶֹה לְאִישׁ מַלְוֶה
" (פירוט)).
אולם, במקרים מסויימים, ייתכן שמן הראוי לחייב את הנתבע להישפט בעירו של התובע - כאשר הראיות מראות שהנתבע הוא אדם רע:
שַׁחוּ = מהשורש שׁחח = שׁחה: השתחוו, התכופפו, נכנעו; שחו רעים לפני טובים = יש לחייב אנשים רעים להכניע את עצמם לפני אנשים טובים, לבוא לפניהם ולהשתחוות להם;
שער = מקום המשפט; ורשעים על שערי צדיק = יש לחייב רשעים לבוא לבית המשפט שנמצא במקום מגוריו של הצדיק.
מובן שכדי להפעיל דין זה צריך קודם-כל להחליט מי הרשע ומי הצדיק, וברוב המקרים אי אפשר להכריע בשאלה זו לפני שעושים משפט, ולכן המשפט חייב להתקיים בעירו של הנתבע. בנוסף לכך, לא תמיד אחד מהצדדים הוא "רשע" ואחד הוא "צדיק" - לפעמים לשני הצדדים יש טענות צודקות או ששני הצדדים פגעו זה בזה.
אולם, לאחר שנפסק הדין, והגיעו למסקנה שאחד מהצדדים הוא לגמרי "רשע" והשני הוא לגמרי "צדיק", והדיון עכשיו הוא על גודל הפיצוי שצריך הרשע לשלם לצדיק - במקרה זה ראוי לענ"ד לחייב את הרשע לבוא אל עירו של הצדיק.
וְהָלְכוּ אֵלַיִךְ שְׁחוֹחַ בְּנֵי מְעַנַּיִךְ, וְהִשְׁתַּחֲווּ עַל כַּפּוֹת רַגְלַיִךְ כָּל מְנַאֲצָיִךְ, וְקָרְאוּ לָךְ עִיר ה' צִיּוֹן קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל".
אף על פי שהרשעים נכבדים בעולם לפעמים ודרכם צלחה, כמה הם שפלים ושחים בעיני הטובים, ורוב תקפם וכבודם - לא הדר להם לפני הטובים... ושחו הרשעים במעמד הצדיקים ובחברתם..." (רבי יונה).
3. ייתכן שהשימוש בלשון עבר רומז לאירוע שקרה, כגון
שמות יא8: "וְיָרְדוּ כָל עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה אֵלַי
וְהִשְׁתַּחֲוּוּ לִי לֵאמֹר 'צֵא אַתָּה וְכָל הָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלֶיךָ וְאַחֲרֵי כֵן אֵצֵא', וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה בָּחֳרִי אָף
"
(ע"פ דעת מקרא).
4. ולענ"ד ייתכן ששלמה מתאר את דרכי הנהגתו ואומר, "בזמני,
שַחוּ רעים לפני טובים; אני כמלך תמיד דאגתי לכך שהרשעים יבואו אל שערי הצדיק". ויש כאן גם הנחיה מעשית לשלטון, כמו
פסוקים נוספים הנראים כמתארים גמול וניתן לפרשם כעצות לשלטון.