שאול ואבדון נגד ה', אף כי ליבות בני אדם

דקויות

הפסוק בנוי במבנה של קל וחומר: "ידוע כי שאול ואבדון הם נגד ה', ומכאן ברור, כל שכן, שגם ליבות בני אדם הם נגד ה'". מה הקשר?

1. השאול מסמל את הנסתר, החשוך והנעלם מעינינו. ולפי זה מטרת הפסוק היא ללמדנו שהכל גלוי לפני ה': ה' רואה את כל מה שקורה בשאול ובאבדון, למרות שזהו מקום חשוך ורחוק ונסתר מעיני כל חי; אף כי - קל וחומר שהוא רואה את כל מה שקורה בליבות בני האדם, שהם פחות חשוכים ונסתרים מהשאול:

"שלא כמידת בשר ודם מידתו של הקב"ה, כי מידת בשר ודם, העומד במקום אור אינו יכול לראות מה שנעשה במקום חושך, אבל הקב"ה אינו כן, אלא אף על פי שהאור ממנו ובו, מכל מקום הוא רואה ומשגיח על כל מה שנעשה במקום חושך", וכמו ב דניאל ב22: "הוּא גָּלֵא עַמִּיקָתָא וּמְסַתְּרָתָא, יָדַע מָה בַחֲשׁוֹכָא ונהירא[וּנְהוֹרָא] עִמֵּהּ שְׁרֵא" (רמ"ד וואלי פירוש שלישי).

"נגד האומרים שאין ה' יודע מחשבות בני אדם, אם מצד שהם עמוקים ונסתרים מאד בקרב איש ולב עמוק, אם מצד השתנותם ששטף נהר המחשבות שוטף תמיד, ואי אפשר שיתחדש להשם יתברך ריבוי ידיעות ושינוי ידיעה וכדומה משאלות הפילוסופים, אומר, השאול, שהוא עמוק ונסתר יותר מן הלב, והאבדון, שהוא החומר ההיולי הפושט צורותיו תמיד ולובש צורה אחרת באין הפסק, בכל זה הוא נגד ה' ויודע מעמקיו והשתנותיו, אף כי שיודע לבות בני אדם" (מלבי"ם, ודומה לכך פירשו  רש"י, ו מצודות).

• אולם לפי פירוש זה, לא ברור מדוע דווקא השאול והאבדון מובאים כסמל לדבר נסתר ונעלם - והרי יש עוד הרבה דברים נסתרים מעינינו.
• ועוד: ההגיון שב"קל וחומר" זה אינו ברור, שהרי הסתרה היא עניין אישי. יש דברים שרק אני רואה (למשל, הבגדים בארון שלי...) ועדיין אי אפשר להסיק מכאן ב"קל וחומר" שאני רואה הכל.

2. השאול מסמל את הגיהנום, מקום עונשם של החוטאים הגדולים. בנוסף למה שכתבנו ב"עצות", ניתן להסיק מכאן מסקנות נוספות:

• שאול ואבדון נגד ה' - גם בגיהנום ישנה ענישה מדוייקת וצודקת: "אל יעלה על לב האדם, שבמקום נשחת כזה אין כבודו של הקב"ה להשגיח שם... האלהים גם שם, להעניש האדם רק כפי רשעתו בצמצום ולא יותר... כי ניתן כוח במשחיתים שנבראו על-ידי עוונותיו רק כפי ערך גודל עוונותיו, וכשמקבל עונשו מתבטלים מכל וכל" (שם עולם א ג).
• אף כי ליבות בני האדם - ה' משגיח גם על מחשבות האדם, למרות שהן רעות ופחותות: "בא להזהיר האדם, שלא יאמר: ה' יתברך טהור עיניים מראות ברע ובל יראה ברעתי, שאינו משגיח במקום  טמא ומגואל, לזה אמר... עיקר הטומאות... אף על פי כן הם נגד ה'" (הגאון מווילנה). קל וחומר - כי בליבות בני האדם יש גם מחשבות טובות לפעמים, וכמו שכתוב בפסוקים הבאים, המדברים על לב שמח ועל לב נבון.

הרעיון שה' משגיח גם על הטובים וגם על הרעים באותה מידה נמצא גם בתחילת הפרק, משלי טו3: "בְּכָל מָקוֹם עֵינֵי ה', צֹפוֹת רָעִים וטוֹבִים".

3. אבן עזרא פירש באותו אופן, שהשאול הוא מקום עונשם של החוטאים, וקישרו לפסוק הקודם, המדבר על אדם שאינו שומע תוכחות. ואפשר להוסיף את הפסוק הבא, שגם הוא מדבר על אותו נושא, משלי טו10-12: "מוּסָר רָע לְעֹזֵב אֹרַח, שׂוֹנֵא תוֹכַחַת יָמוּת.   שְׁאוֹל וַאֲבַדּוֹן נֶגֶד ה', אַף כִּי לִבּוֹת בְּנֵי אָדָם.   לֹא יֶאֱהַב לֵץ הוֹכֵחַ לוֹ, אֶל חֲכָמִים לֹא יֵלֵךְ": "וה', שהשאול והאבדון גלויים נגדו, הוא בוחן המחשבות ולבות בני אדם, העוזב אורח מוסר ושונא התוכחת, והוא יתן שכרם, שימיתם בלא עתם, וירדו אליהם [אל השאול והאבדון]" (אבן עזרא על משלי טו י). 

• אולם פירוש זה אינו מסביר את ה"קל וחומר" המתבטא במילים אף כי.

4. בהמשך לאותו רעיון, שהשאול מסמל את הרשע, היה אפשר לחשוב שהמילה נגד בפסוקנו משמעה - כמו בימינו - מלשון "התנגדות". ייתכן שהפסוק שלנו נועד לענות לאנשים, המסרבים לקבל תוכחה ומוסר בטענה ש"אם ה' ברא את הלב שלי - בוודאי כל מה שעולה בליבי הוא טוב, כי לא ייתכן שה' יברא דבר שאינו טוב". הפסוק בא ללמד, שליבו של האדם הוא לפעמים "נגד ה'" ואינו תמיד טוב. כפי שבשאול נמצאים אנשים רעים למרות שה' ברא אותו, כך בלב עלולות להיות מחשבות רעות למרות שה' ברא אותו.

• אולם פירוש זה אינו מתאים למשמעות המילה "נגד" בלשון המקרא, שהיא "מול העיניים".

5. ואולי השאול והאבדון מסמלים את החומריות האובדת וכלה, ומשמעות הפסוק היא: ה' רואה את כל מה שנעשה בעולם החומרי השפל, קל וחומר שהוא רואה את מחשבות בני האדם שהן רוחניות יותר, ולכן "יזהיר האדם לטהר ליבו, כי השם בוחן כליות ולב, על כן יבוש האדם מחרוש בלבבו מחשבות אוון..." (רבי יונה).

הקבלות

הפסוק שלנו מקביל בין שאול ואבדון לבין לבות בני האדם;

פסוק דומה מקביל בין שאול ואבדון לבין עיני האדם, משלי כז20: "שְׁאוֹל ואבדה[וַאֲבַדּוֹ] לֹא תִשְׂבַּעְנָה, וְעֵינֵי הָאָדָם לֹא תִשְׂבַּעְנָה" (פירוט).

השאול מסמל אינסופיות; השאול אינו שבע לעולם - בכל שעה מגיעים אליו אנשים חדשים.

בפרק כז, השאול הוא משל לעיניים, והמסר שלו הוא - אין טעם שהאדם ינסה "להשביע" את עיניו בכך שייקח כל דבר שמוצא חן בעיניו, כי עיניו לא ישבעו, ותמיד ירצו עוד ועוד; כפי שהשאול לא ישבע, וגם אם ימותו הרבה אנשים הוא תמיד יהיה מוכן לקבל עוד.

לפי זה, ייתכן שהפסוק שלנו נועד לענות לאנשים, שטוענים שה' אינו מייחס חשיבות למחשבותיהם של בני האדם, כי הן שוטפות ומתחלפות בכל רגע, והאדם עצמו אינו זוכר את רוב המחשבות שחשב לפני שעה. הפסוק בא ללמד, שה' מייחס חשיבות גם למחשבות החולפות והנשכחות, כפי שהוא מייחס חשיבות להמוני האנשים הנמצאים בשאול והמצטרפים בכל רגע. לפי זה, משמעות הפסוק היא: "השאול והאבדון, עם כל המגוון האינסופי של אנשים המגיעים אליהם ומתחלפים בהם בכל שעה, נמצאים לנגד עיני ה', ה' יודע את כולם ומשגיח עליהם; קל וחומר - אף כי - הוא יודע את המחשבות שנמצאות בליבות בני האדם, למרות שהן מתחלפות בכל שעה והאדם עצמו אינו זוכר אותן".

-

הלב והעיניים נזכרו יחד ב במדבר טו39: "וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אֹתָם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם":

כאשר הלב והעיניים שולטים באדם, והוא הולך אחריהם בלי מחשבה, הוא עלול להגיע ל זנות; והזנות מובילה אל השאול והאבדון:

משלי ז10: "וְהִנֵּה אִשָּׁה לִקְרָאתוֹ, שִׁית זוֹנָה וּנְצֻרַת לֵב... הוֹלֵךְ אַחֲרֶיהָ פִּתְאֹם... דַּרְכֵי שְׁאוֹל בֵּיתָהּ, יֹרְדוֹת אֶל חַדְרֵי מָוֶת" (פירוט).

-

פסוק דומה נמצא ב איוב כו6: "עָרוֹם שְׁאוֹל נֶגְדּוֹ, וְאֵין כְּסוּת לָאֲבַדּוֹן".