בוחן ליבות ה'

דקויות

מצרף, כוּר = תנורים שבהם היו מתיכים את המתכות היקרות כדי לזקק אותן ולנקות אותן מסיגים.

בחן = הבדיל בין אמיתי למזוייף;   לב = מקום המחשבות.

הפסוק מורכב משלוש צלעות, אך בניגוד ל פסוקים אחרים בספר משלי, כאן אין הקבלה מושלמת בין הצלעות - שתי הצלעות הראשונות מתחילות בשם עצם - מצרף, כור; והצלע השלישית - ובוחן ליבות ה' - מתחילה בפועל. בפסוק שלנו, ה' מקביל ל מצרף ול כור, ו- ליבות מקבילים ל כסף ול זהב: כמו שהמצרף והכור בוחנים את הכסף והזהב ומפרידים את המתכת היקרה מהפסולת, כך גם ה' בוחן את ליבות בני האדם. 

א. רוב המפרשים פירשו בחינה במשמעות עיונית (כמו בלשון ימינו) - ה' בוחן ויודע את מחשבות האדם; מה המשמעות המעשית?

1. רק ה' יודע את מחשבות האדם: "שהבחינה לכסף הוא במצרף, ובחינת הזהב הוא בכור, אבל בוחן ליבות הוא ה' לבדו, ואין אדם יכול להבחין זה" (הגאון מווילנה פירוש ראשון; וכנראה כך פירשו גם רש"י, רלב"ג ומצודות).

אנחנו, בני האדם, לא יכולים לבחון את ליבותיהם של אנשים אחרים, ולכן אנחנו צריכים לבחון היטב את הדברים שהם אומרים בפיהם, כמו שנאמר בפסוק המקביל, משלי כז21: "מַצְרֵף לַכֶּסֶף, וְכוּר לַזָּהָב; וְאִישׁ לְפִי מַהֲלָלוֹ" (פירוט).

הכסף והזהב הם גם משל למעשים החיצוניים של האדם, שאותם אפשר לבחון ולראות אם הם טובים או רעים, בניגוד למחשבות ולכוונות, שאותם רק ה' יכול לבחון: "כסף הוא המצוות, וזהב הוא התורה, וכולן יכול האדם להבחין אם הן כמצוותן, אבל הלב אין להבחין - בחינתו לה' הבוחן ליבות",  שמואל א טז7: "כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם, וה' יִרְאֶה לַלֵּבָב" (פירוט) (הגאון מווילנה פירוש שני).

ולכן יש להיזהר ולא לדון את הזולת לפי מעשיו החיצוניים בלבד, "ואולי הנחשב רשע יהיה צדיק בליבו יותר מן הנחשב צדיק בעיני הבריות, ומאזני הלבבות בידו של הבורא בלבד" (רמ"ד וואלי פירוש שני), ירמיהו יז10: "אֲנִי ה' חֹקֵר לֵב בֹּחֵן כְּלָיוֹת, וְלָתֵת לְאִישׁ כדרכו[כִּדְרָכָיו] כִּפְרִי מַעֲלָלָיו".

2. ה' מייחס חשיבות רבה למחשבות האדם - המחשבות הן, כביכול, הכוּר שבו ה' בוחן את האדם, "רחמנא - ליבא בעי" (תלמוד בבלי סנהדרין קו:); "כי מעלת האדם לפי מעלת הלב, במידותיו ובמחשבותיו" (רבי יונה גירונדי).

פסוקים רבים נוספים מתארים את החשיבות שה' מייחס ללב - למחשבות של האדם, למשל:

• משלי כא2: "כָּל דֶּרֶךְ אִישׁ יָשָׁר בְּעֵינָיו, וְתֹכֵן לִבּוֹת ה'" (פירוט)
• משלי כד11-12: "הַצֵּל לְקֻחִים לַמָּוֶת וּמָטִים לַהֶרֶג אִם תַּחְשׂוֹךְ כִּי תֹאמַר הֵן לֹא יָדַעְנוּ זֶה הלֹא תֹכֵן לִבּוֹת הוּא יָבִין וְנֹצֵר נַפְשְׁךָ הוּא יֵדָע וְהֵשִׁיב לְאָדָם כְּפָעֳלוֹ" (פירוט)
• ראו גם פירושי הפועל "תוכן".
• תהלים ז10: "יִגְמָר נָא רַע רְשָׁעִים וּתְכוֹנֵן צַדִּיק וּבֹחֵן לִבּוֹת וּכְלָיוֹת אֱלֹהִים צַדִּיק"
• משלי טו11: "שְׁאוֹל וַאֲבַדּוֹן נֶגֶד ה', אַף כִּי לִבּוֹת בְּנֵי אָדָם" (פירוט).

פירוש דומה פירש אבן עזרא, והוא קישר את הפסוק שלנו לפסוקים הבאים (פסוקים 4-5): "מרע מקשיב על שפת אוון... שמח לאיד לא יינקה": "מי ששמח לאיד הרש, לא יינקה..., כי השם בוחן הלבבות, וייתן שכר למרע וללועג ולשמח לאיד" (אבן עזרא). אנשים נוטים לזלזל בחטאים הקשורים למחשבה, כאילו לה' לא אכפת מה הם חושבים; אבל לה' אכפת ואכפת, והוא אף מעניש אנשים על ליבם הרע.

ולכן האדם צריך לצרף ולזקק את מחשבותיו, שכל כוונותיו בכל מעשיו יהיו טהורות לשם ה': "כמו שיש מצרף לכסף, אם הוא נקי מפסולת או לא... כן יש בחינה בעשיית המצוה, אם עשויה בלב ונפש... ועל כל אלה יש בחינות מיוחדות, והבוחן הוא ה' יתברך, שהוא הבוחן האמיתי, שלפניו נגלו כל תעלומות, והוא יודע איך עשה את המצוה... גם ידוע, דכל מה שהסחורה היא יותר יקרה ונחשבה, כך מדקדקים יותר בקנייתה, למשל בקניית הנחושת והכסף אין מדקדקים כל כך כמו בקניית הזהב... כן בעשיית המצוות, כל מה שהמצוה יותר גדולה, כן מדקדקים בה יותר מאחרות..." (מכתבי החפץ חיים, אגרות ומאמרים כט).

אולם, לפי שני הפירושים 1-2 קצת קשה להבין את הקשר בין המשל לנמשל, שהרי עיקר שימושם של המצרף והכור הוא לנקות את הכסף והזהב, ולא רק לדעת האם הם נקיים.

ב. לענ"ד יש לפרש בחינה במשמעות מעשית, כמו ב זכריה יג9: "וְהֵבֵאֶתִי אֶת הַשְּׁלִשִׁית בָּאֵשׁ, וּצְרַפְתִּים כִּצְרֹף אֶת הַכֶּסֶף, וּבְחַנְתִּים כִּבְחֹן אֶת הַזָּהָב...": באחרית הימים, ה' יביא על העמים צרות וייסורים קשים כמו אש, ורק הנאמנים ביותר יצליחו לשרוד.

כך גם בפסוק שמדבר על ביאת מלאך ה' לפני אחרית הימים, מלאכי ג 1-6: "ה ִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי, וּפִנָּה דֶרֶךְ לְפָנָי; וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים, וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה בָא, אָמַר ה’ צְבָאוֹת. וּמִי מְכַלְכֵּל אֶת יוֹם בּוֹאוֹ, וּמִי הָעֹמֵד בְּהֵרָאוֹתו? כִּי הוּא כְּאֵשׁ מְצָרֵף, וּכְבֹרִית מְכַבְּסִים! וְיָשַׁב מְצָרֵף וּמְטַהֵר כֶּסֶף, וְטִהַר אֶת בְּנֵי לֵוִי וְזִקַּק אֹתָם כַּזָּהָב וְכַכָּסֶף; וְהָיוּ לה' מַגִּישֵׁי מִנְחָה בִּצְדָקָה. וְעָרְבָה לה' מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיֹּת. וקָרַבְתִּי אֲלֵיכֶם לַמִּשְׁפָּט, וְהָיִיתִי עֵד מְמַהֵר בַּמְכַשְּׁפִים וּבַמְנָאֲפִים וּבַנִּשְׁבָּעִים לַשָּׁקֶר, וּבְעֹשְׁקֵי שְׂכַר שָׂכִיר אַלְמָנָה וְיָתוֹם וּמַטֵּי גֵר, וְלֹא יְרֵאוּנִי - אָמַר ה' צְבָאוֹת". בפסוק זה, המלאך מטהר את הכהנים בני לוי - מסלק מהם את החוטאים המפרים את ברית הלוי (פירוט), כך שיהיו ראויים לעבוד את ה' ולהקריב לו מנחה.

גם כור מסמל ייסורים, כמו ב מלכים א ח51: "כִּי עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מִמִּצְרַיִם מִתּוֹךְ כּוּר הַבַּרְזֶל" (פירוט).

אם כך, מטרת הפסוק היא לעזור לנו להבין את תפקידם של צרות ואסונות:

3. צרות ואסונות הבאים לעולם, המאפשרים לחשוף את האופי האמיתי של בני האדם, ולהבחין בין אנשים שהם באמת טובי לב, לבין אנשים שהם טובים רק כשנוח להם:

כשרוצים לנקות את המתכות היקרות מפסולת, שמים אותן בתנורים לוהטים; כך עושה גם ה', כשהוא רוצה לנקות חברה מסויימת מ"צדיקים" מזוייפים, הוא מביא עליה צרות וייסורים לוהטים כמו תנור, החושפים את האנשים הטובים באמת, כדברי הפתגם העממי: "חבר נבחן בעת צרה". 

בפרט, "הפירוש העיקרי הוא לתת טעם אל הגלות, שאינו אלא צירוף אחר צירוף, להוציא את הניצוצות הקדושות מזוקקות ככסף וכזהב, למען ימשלו לבסוף על כל העמים המושלים עליהם... שלטעם זה אמר הנביא," ירמיהו ט6: "הִנְנִי צוֹרְפָם וּבְחַנְתִּים, כִּי אֵיךְ אֶעֱשֶׂה מִפְּנֵי בַּת עַמִּי"... "כי ה' לבדו יודע מתי תם צירוף הניצוצות, וזהו שאמר: ובוחן ליבות ה', כאשר נגמר צירוף הניצוצות בשלימות, מייד תבוא הגאולה לישראל" (רמ"ד וואלי פירוש ראשון).

4. צרות ואסונות הבאים על האדם הפרטי - לעזור לו לטהר את מחשבותיו ולנקות את ליבו ממחשבות לא טהורות. ההשוואה לכסף ולזהב מלמדת, שהאנשים שה' מייסר אותם הם דווקא האנשים הצדיקים יותר, אנשים שהם חשובים ויקרים לה' כמו כסף וזהב; דווקא מתוך חשיבותם, ה' מאפשר להם לטהר את ליבם ומחשבותם על-ידי ייסורים, וכמו ב תהלים יא5: "ה' צַדִּיק יִבְחָן, וְרָשָׁע וְאֹהֵב חָמָס שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ" - ה' בוחן (על-ידי ייסורים) דווקא את הצדיק.

ועל-דרך הדרש, גם הכסף והזהב עצמם, בנוסף למצרף ולכור, הם כלים שבאמצעותם ה' בוחן ומזקק את מחשבותיו של האדם, שהרי "אדם ניכר... בכיסו..." (ר' אילעאי, בבלי עירובין סה); יש אנשים שנבחנים בייסורים ויש אנשים שנבחנים בעושר, כל מצב חושף מחשבות ותכונות אחרות בליבו של האדם. 

התורה והמצוות הם, תהלים יט11: "נֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רָב", וגם הם כלים שבאמצעותם ה' בוחן את לב האדם.

5. ניתן לשלב את הפירושים, ולראות בפסוק הנחיה לבחינה עצמית:

אמנם רק ה' יכול לבחון לבבות בצורה מושלמת, אבל האדם צריך ללכת בדרכי ה' ולהשתדל כמיטב יכולתו לעשות בירור פנימי בין מחשבות טובות לרעות, מתוך הבנה שאף פעם לא יגיע לרמת הדיוק של ה'. הכלים שבאמצעותם האדם יכול לעשות בירור פנימי הם המצרף והכור שהם משל לייסורים, וכן הכסף והזהב שהם משל לתורה (גליה).