גם מתרפה במלאכתו, אח הוא לבעל משחית

דקויות

גם - כמה פירושים:

א. גם = בנוסף למה שנזכר בפסוק הקודם:

1. הפסוק הקודם מדבר על הנזק שגורמים דברי שנאה, משלי יח8: "דִּבְרֵי נִרְגָּן כְּמִתְלַהֲמִים, וְהֵם יָרְדוּ חַדְרֵי בָטֶן" (פירוט). הפסוק שלנו אומר: בנוסף לנרגן, גם אדם המתרפה ממלאכתו משחית את היחסים בין אדם לחברו. הוא הוא ממורמר ומתוסכל מכך שאינו מוציא לפועל את כשרונותיו, ומשליך את התיסכולים שלו על אחרים (ע"פ גליה), מפיץ תלונות ורכילויות ומעורר מריבות. יש לו עודף זמן, והוא עוזר לנרגן להפיץ את דבריו המזיקים. והמשמעות המעשית דומה - יש להתרחק מהעצל כמו מהנרגן, כי שניהם משחיתים את מי שנמצא בחברתם.

2. ויש שפירשו להיפך, שהפסוק הקודם נוסף על הפסוק שלנו: "מדבר הרגינות גם הוא מתרפה במלאכתו, שלא יעשנה בהיותו רכיל" (אבן עזרא).

3. גם = בנוסף למה שנזכר בפסוקים אחרים:   בפסוקים אחרים נאמר, שאנשים שאינם לומדים חכמה הם מסוכנים ויש להתרחק מהם, כי אין להם דרך-ארץ ואינם יודעים איך להתנהג, למשל משלי יז12: "פָּגוֹשׁ דֹּב שַׁכּוּל בְּאִישׁ, וְאַל כְּסִיל בְּאִוַּלְתּוֹ" (פירוט);    בפסוק שלנו נאמר, שגם אדם שמתרפה במלאכתו, אינו עובד או עובד בעצלתיים, אח הוא לבעל משחית - דומה לאדם המשחית את כל מי שנמצא בקרבתו.

4. ואפשר לפרש: גם = בנוסף לאנשים אחרים שנקראו משחית; ראו "עצות".

ב. גם = אפילו, בנוסף למה שמובן מאליו:

5. מובן מאליו שהמתרפה במלאכת המעסיק שלו הוא אח לבעל משחית, שהרי הוא גוזל את כספו של המעסיק וכאילו משחית את רכושו. אך גם אדם שמתרפה במלאכתו, במלאכה של עצמו, גם הוא אח לבעל משחית: "בא להוכיח העצל המתרפה במלאכתו, שלא יאמר כי אין עונש רק במתרפה במלאכת אחרים ... כי יחשב כמשחית ממון עצמו... והמשחית ממון עצמו חוטא" (ר' יונה גירונדי). "וייתכן כי ידבר העניין הזה במתרפה במלאכת החכמה והעבודה, כי המשחית ימיו ושנותיו - לא נופל הוא מאיש משחית ממון" (שם).

6. מובן מאליו שהמתעצל ואינו עובד כלל הוא אח לבעל משחית, כמו שנאמר ב משלי כד30-31: "עַל שְׂדֵה אִישׁ עָצֵל עָבַרְתִּי, וְעַל כֶּרֶם אָדָם חֲסַר לֵב; וְהִנֵּה עָלָה כֻלּוֹ קִמְּשֹׂנִים, כָּסּוּ פָנָיו חֲרֻלִּים, וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה". אך גם אדם שמתרפה, כלומר עובד ברפיון, ללא ריכוז מלא, גם הוא משחית, כי הוא עלול לעשות טעויות שיגרמו לאסון. לדוגמה:

• מתכנת ה מתרפה ואינו מתרכז בעבודה עלול להכניס באגים לתוכנה;
• שומר ה מתרפה ואינו מתרכז בשמירה מאפשר למחבלים להיכנס ולהשחית.

במלאכתו -

1. על-פי הפשט הכוונה למלאכה ממש, שמתפרנסים ממנה, כמו בדברי חז"ל: "כל תורה שאין עמה מלאכה - סופה בטלה וגוררת עוון" (משנה אבות ב ב), "בא להוכיח העצל המתרפה... במלאכת עצמו... כי ייחשב המשחית ממון עצמו - חוטא" (הרב יונה גירונדי).

2. ויש שפירשו שהכוונה למלאכת קיום המצוות ועבודת ה': "גם מתרפה במלאכתו - פורש מן התורה והוא תלמיד חכם, לבעל משחית - לשטן" (רש"י), "גם מתרפה במלאכתו - במצוות עשה, אח הוא לבעל משחית - העובר על לא תעשה" (הגאון מווילנה), "יש לפרש שנמשך למטה מגדל עוז שם ה', שם ה' הוא המגדל אשר בונים בני אדם, וזה מלאכתם המוטל עליהם להגדיל שם ה' ולבנות מקדשו, ויש בונה ומשחית ויש בלתי בונה כלל, ושניהם עונשם שווה" (מלבי"ם, ודומה לזה מצודת דוד, רמ"ד וואלי), "העצל, אף על פי שאינו עושה רע בקום עשה, הנה הוא מביא את הרעה עליו בשב ואל תעשה שלו. ואמר גם מתרפה במלאכתו אח הוא לבעל משחית, כי אף על פי שאינו המשחית העושה את הרעה בידיו, לא תחשב שהוא רחוק ממנו, אלא אחיו הוא ובן גילו הוא." (רמח"ל, מסילת ישרים ו). 

"למה החומרה הגדולה למי שמתרפה ממלאכתו? מפני שאינו מרגיש את התועלת במצוה. הוא אינו מרגיש "כי הוא חייך ואורך ימיך". על חייו אדם אינו מתרפה. אם יש סכנת חיים אדם עושה את כל המאמצים להציל את עצמו. "עץ חיים היא למחזיקים בה", מה פירוש עץ חיים היא למחזיקים בה? אם אדם טובע, ח"ו, בנהר, ותעבור ספינה ותרצה למשות אותו מן הנהר, עד שיצליחו למשות אותו בינתיים מושיטים לו עץ שיחזיק שלא יטבע בנהר. הוא יחפש קוּלוֹת? הוא יחזיק ביד אחת? אולי מספיק להחזיק בשלוש אצבעות? הוא יחפש חומרות! הוא יחזיק בשתי ידיים! ואם יוכל להחזיק גם ברגליים יחזיק גם ברגליים! אילו היתה לו עוד יד, היה מחזיק בעוד יד, כי הוא מבין שהחיים שלו תלויים בזה, הוא לא יתרפה במלאכתו... כלי שני אינו מבשל. אם אתה לומד ברפיון, באדישות ובקור, לא תצליח לחנך את הבנים ללימוד תורה. אם הבנים רואים שאבא עושה את המצוות כמו שכפהו שד, ר"ל, יחשבו: מה לנו ולצרה הזאת? האבא עושה את זה כי כך סבא עשה, אבל למה אנחנו צריכים לעשות את זה? אם הם יראו שהאבא לומד תורה באהבה וביראה, ויראו שהוא מקיים את המצוות מפני שאיכפת לו מהמצוות, יבינו ש"הוא חייך", הם ירצו לעשות את זה, יש סיכוי שזה יעבור הלאה, אבל אם אתה בעצמך עושה את זה בקירור, אין הרבה סיכוי שהדברים יעברו לבנים..." (הרב אביגדור נבנצל, גם מתרפה במלאכתו אח הוא לבעל משחית, מטמון).

הרעיון כמובן נכון, אולם אילו זו הייתה כוונת הפסוק, היה כתוב בפירוש "גם מתרפה במצוות". נראה שגם המפרשים לא התכוונו להגיד שזה פשוטו של מקרא, אלא שזה רעיון נוסף שניתן ללמוד ממנו, ו"אין מקרא יוצא מידי פשוטו".

3. ויש ששילבו בין הפירושים: "מי שהוא מתעצל במלאכתו, באיזו מלאכה שיתעסק בה, הנה הוא חבר לבעל הפַּח, שיציב משחית ללכוד האנשים. וזה יהיה מצדדים:"

• "[האחד], כי בעל זאת המלאכה יסמוך על שיעשה מלאכתו באמונה, ולא ירגיש במה שיתחדש לו מעצלות הפועל ההוא, כמו שלא ירגיש בפח מי שנלכד בו עד הלכדו."
• "והשני, כי אם עשה המלאכה לעצמו, הנה עצלותו בו יסבב שלא ימצא לו טרפו, ויצטרך להיות בעל משחית בעבור בקשת המזון."
• "והשלישי, כי אם תהיה זאת המלאכה אשר לאדם במה שהוא אדם, והוא השגת המושכלות, הנה עצלותו בה תסבב שילכד השכל בפחי הגוף ובשחיתותיו." (רלב"ג)

"כתוב: גם מתרפה במלאכתו אח הוא לבעל משחית, אין הבדל גדול בין אדם שמתרפה במלאכתו ועושה אותה בעצלתים, לאדם שמזיק בכוונה. כמו שהמסילת ישרים מבאר (פרק ו), יש אדם שמשחית בקום ועשה, עושה מעשים רעים, ויש אדם שלא עושה מעשים רעים אבל מתרפה מלעשות דברים טובים, והתוצאות אינן רחוקות זו מזו. במשל ששלמה נותן (משלי כד ל-לד), אדם שיש לו כרם יכול לקחת גרזן ולקצוץ את העצים, ואז הוא משחית בידים ממש, אבל הוא יכול גם פשוט להתעצל, לא לטפח את הכרם, לא לעדור כשצריך לעדור, ולא להשקות כשצריך להשקות, ואז ממילא העצים ימותו, אין הבדל גדול, אם כן, בין מתרפה במלאכתו לבעל משחית, שניהם מזיקים באותה מידה. יוסף נכשל בלשון הרע... ונס חנוכה הרי גם הוא הרי נגרם ע"י לשון הרע, שמרשיעי ברית הלשינו אצל אנטיוכוס וגרמו לו לגזור גזירות על היהודים, וזה גרם אחר-כך לנס חנוכה. ומי שנמנע מלפרסם את הנס, אמנם איננו מדבר לשון הרע, אבל הוא נמנע מלפרסם את הטוב, וכבר אמרנו, מתרפה במלאכתו אח הוא לבעל משחית... בזה ניתן לדרוש סמוכים בין שתי המימרות של רב תנחום. יוסף לפי מדרגתו נחשב למדבר לשון הרע, ומי שלא מפרסם נס חנוכה הוא מתרפה במלאכתו לפרסם את הנס, וגם לו מגיע אולי, ח"ו, להזרק לבור של עשרים אמה" (הרב אביגדור נבנצל, שיחה לפרשת וישב ה'תשס"ב, מטמון).

4. וחז"ל דרשו את הפסוק על מלאכת בניין בית המקדש: "גַּם מִתְרַפֶּה בִּמְלַאכְתּוֹ - זה אחשורוש שביטל  מלאכת בית המקדש, אָח הוּא לְבַעַל מַשְׁחִית - זה נבוכדנצר שהשחית בית המקדש" (אסתר רבה א א); ייתכן שהם קראו את הפסוק בשינוי טעמים: גם מתרפה במלאכתו אח, וראו בכך רמז ל אח שורוש (ע"פ גליה).

אח הוא - שני פירושים:

1. אח הוא לבעל משחית = עוזר לבעל-משחית כמו שאח עוזר לאחיו, למשל: אדם המתבטל ממלאכתו ויש לו עודף זמן, עוזר לאדם הנרגן מהפסוק הקודם להפיץ את תלונותיו; שומר המתרפה ממלאכתו ואינו מתרכז בשמירה, עוזר למחבלים להיכנס לקניון. 

2. אח הוא לבעל משחית = דומה לאדם משחית כמו שאח דומה לאחיו, כמו ב איוב ל29: "אָח הָיִיתִי לְתַנִּים, ורֵע לִבְנוֹת יַעֲנָה".

הקבלות

בניגוד לאיש המתרפה במלאכתו, משבח ספר משלי את המהיר במלאכתו, משלי כב29: "חָזִיתָ אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ - לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַצֵּב, בַּל יִתְיַצָּב לִפְנֵי חֲשֻׁכִּים" (פירוט).

-
הפסוק מגנה את המתרפה במלאכתו, וטוען שהוא גרוע כמו בעל משחית. מיהו אותו בעל משחית?

1. לפי רוב המפרשים, בעל משחית הוא כמו איש משחית, הנזכר ב משלי כח24: "גּוֹזֵל אָבִיו וְאִמּוֹ וְאֹמֵר אֵין פָּשַׁע - חָבֵר הוּא לְאִישׁ מַשְׁחִית" (פירוט) (כמו שב משלי כט22: "אִישׁ אַף יְגָרֶה מָדוֹן, וּבַעַל חֵמָה רַב פָּשַׁע" (פירוט), בעל חמה = איש חמה). בדברי המפרשים נזכרו שלוש דרגות של השחתה:

א. בעל משחית הוא ההורס את המלאכה שעשה (ומתרפה במלאכתו הוא זה שאינו עושה מלאכה כלל): "איש משחית כולל כל משחית, אבל בעל מורה על הקנין, ומורה שבנה והשחית וקלקל את מה שבנה"; "מי שהוטל עליו לעשות מלאכה למלכות, ואחד בנה את הבנין והשחיתו, ואחד ישב ולא בנה כלל, עונש שניהם שוה, כי בין כך וכך לא בנו הבנין המוטל עליהם" (מלבי"ם).

ב. בעל משחית הוא המתעצל במלאכת הזולת (ומתרפה במלאכתו הוא המתעצל במלאכת עצמו): "בא להוכיח העצל המתרפה במלאכתו, שלא יאמר כי אין עונש רק במתרפה במלאכת אחרים... כי יחשב כמשחית ממון עצמו... והמשחית ממון עצמו חוטא" (ר' יונה גירונדי על הפסוק);

ב. בעל משחית הוא זה שאינו עושה מלאכה כלל (ומתרפה במלאכתו הוא האדם העובד ברפיון, באיטיות וללא ריכוז מלא): "העצל אינו רוצה לעבוד לגמרי, והוא הבעל משחית; והמתרפה - עושה הוא בשעה שבאה דבר עשיה לפניו, אבל הוא בעצמו אינו איש עובד, נרדם הוא בעבודתו, מאריך בה ללא צורך ורוצה רק בשטחיות, לא יתאמץ ולא יתעמק" (האדמו"ר מפיאסצנה, "חובת התלמידים", פרק רביעי, מחלת העצלות וההתרפות ותרופתן).

2. יש שפירשו, בעל משחית = בעל כלי-משחית: "גם מי שהוא מתעצל במלאכתו, באי זו מלאכה שיתעסק בה, הנה הוא חבר לבעל הפח, שיציב משחית ללכוד האנשים" (רלב"ג). דיבור נמשל לנשק, ומכאן שהנרגן, שנזכר בפסוק הקודם, הוא בעל כלי משחית - דברי הנרגנות שלו;   גם המתרפה במלאכתו הוא בעל כלי משחית, כי גם הוא מדבר דברי נרגנות מתוך שיעמום.

3. ייתכן שהכוונה למשחית הנזכר בפסוקים אחרים בספר משלי - ראו "עצות".

4. ולענ"ד, ייתכן שהכוונה לבעל של אישה, כמו בנו השני של יהודה, בראשית לח9: "וַיֵּדַע אוֹנָן כִּי לֹּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע, וְהָיָה אִם בָּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיו - וְשִׁחֵת אַרְצָה לְבִלְתִּי נְתָן זֶרַע לְאָחִיו". אדם המתרפה במלאכתו, גורם נזק למשפחתו כמו בעל המשחית את זרעו.

שני פסוקים קודם לכן, מספרת התורה שה' המית את ער, בנו הבכור של יהודה, כי היה  בעיניו, אבל לא מסבירה מה בדיוק היה רע אצלו (בראשית לח7, דברי הימים א ב3): "בְּנֵי יְהוּדָה: עֵר וְאוֹנָן וְשֵׁלָה, שְׁלוֹשָׁה נוֹלַד לוֹ מִבַּת שׁוּעַ הַכְּנַעֲנִית. וַיְהִי עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה רַע בְּעֵינֵי ה', וַיְמִיתֵהוּ". ייתכן שאפשר לפתור את החידה בעזרת הפסוק שלנו. אם אונן היה "בעל משחית", אז ער היה "אח לבעל משחית". אם כך, ייתכן שהיה רע בעיני ה' כי היה "מתרפה במלאכתו".

-

ישנם פסוקים נוספים המדגישים, לפי חלק מהפירושים, את חשיבות המלאכה:

בראשית ג19: "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם..." - מאז שהאדם גורש מגן עדן, נגזר עליו שיהיה חייב לעבוד קשה כדי להרוויח את לחמו, ומי שמנסה להרוויח בלי לעבוד עובר על גזירת ה'.

שמות כ8: "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד, וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ" - לפי חלק מהפירושים, יש כאן מצוה לעשות מלאכה במשך ששת ימי השבוע.

תהלים קכח1-2: "אַשְׁרֵי כָּל יְרֵא ה', הַהֹלֵךְ בִּדְרָכָיו. יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל, אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ" - לפי חלק מהפירושים, הפסוק מלמד שאדם ירא ה' צריך להתפרנס מיגיע כפיו, כלומר מעשיית מלאכה (פירוט).

-

הפסוק שלנו מתאר את הנזק שגורם המתרפה לאחרים; פסוק אחר מתאר את הנזק שגורם המתרפה לרכושו, משלי כד30-31: "עַל שְׂדֵה אִישׁ עָצֵל עָבַרְתִּי, וְעַל כֶּרֶם אָדָם חֲסַר לֵב. וְהִנֵּה עָלָה כֻלּוֹ קִמְּשֹׂנִים, כָּסּוּ פָנָיו חֲרֻלִּים, וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה" (פירוט).

ופסוק נוסף מתאר את הנזק שגורם המתרפה לעצמו, משלי טו24: "אֹרַח חַיִּים לְמַעְלָה לְמַשְׂכִּיל, לְמַעַן סוּר מִשְּׁאוֹל מָטָּה" - מי שאינו עולה ומשתפר כל הזמן, סופו שיירד ויגיע למוות רוחני (פירוט).