ראמות לאויל חכמות, בשער לא יפתח פיהו

דקויות

ראמות

1. רוב המפרשים פירשו ראמות = אבנים יקרות, כמו ב יחזקאל כז16: "אֲרָם סֹחַרְתֵּךְ מֵרֹב מַעֲשָׂיִךְ, בְּנֹפֶךְ אַרְגָּמָן וְרִקְמָה וּבוּץ וְרָאמֹת וְכַדְכֹּד נָתְנוּ בְּעִזְבוֹנָיִךְ", ומשמעות הכתוב היא - האויל חושב שהחכמות הן יקרות מאד ולכן לא מנסה לקנות אותן (ראו למשל רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם), או - האויל חושב שהחכמות הן כמו אבנים יקרות שיש לשמור בכספת ולא להוציא אותן לשער (בדומה לפירושנו למעלה).

• אולם, לפי פירוש זה, קשה להאשים את האויל - הרי החכם אומר בפירוש ב משלי ג15: "יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים"! יותר מזה נאמר ב איוב כח12-18: "וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא? וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה?... לֹא יַעַרְכֶנָּה זָהָב וּזְכוֹכִית... רָאמוֹת וְגָבִישׁ לֹא יִזָּכֵר, וּמֶשֶׁךְ חָכְמָה מִפְּנִינִים", כלומר - החכמה יקרה יותר מראמות!

2. לענ"ד המילה ראמות היא תואר, כמו רמות = גבוהות. וכן פירשו גם אבן עזרא ורלב"ג על פסוקנו, ורבנו יונה על משנה אבות ב טז.

בספר משלי לא נאמר שהחכמות הן גבוהות, להפך, משלי א20-21: "חָכְמוֹת בַּחוּץ תָּרֹנָּה, בָּרְחֹבוֹת תִּתֵּן קוֹלָהּ. בְּרֹאשׁ הֹמִיּוֹת תִּקְרָא, בְּפִתְחֵי שְׁעָרִים בָּעִיר אֲמָרֶיהָ תֹאמֵר" (פירוט): החכמות קוראות לכולם, במקום שבו הם נמצאים - ברחובות העיר ובשעריה; כעין מה שנאמר ב דברים ל12-14: "לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר 'מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה'... כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד, בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ".

3. אפשר לדרוש ראמות כמו רְאֵם - בהמה גדולה שנזכרה כמה פעמים בתורה. האויל חושש ללמוד חכמה, כי החכמה חושפת אותו לצדדים הבהמיים שבאישיותו; תוך כדי הלימוד, הוא מגלה שהוא לא כל כך מושלם כמו שחשב - הוא לא גבוה ו רם, ולא יקר כמו ראמות, אלא יש בו גם צדדים נמוכים שצריך להתמודד איתם ולתקן אותם (החכמות הן כמו מראות שחושפות בפניו את ה רמאות שבאישיותו). אבל האויל פוחד מהגילויים הללו, הוא מעדיף להשאיר את שערי הנפש שלו סגורים - בשער לא יפתח פיהו (ע"פ גליה).

ראמות לאויל חכמות

1. לפי רוב המפרשים, הכוונה היא שהאויל חושב שהחכמות גבוהות או יקרות מדי עבורו, ואין לו סיכוי להשיג אותן: "אין לי סיכוי להבין את החומר / לפתור את התרגיל / לעשות תואר, זה פשוט קשה מדי". פירוש דומה נמצא במדרש: "ראמות לאויל חכמות - לככר נקוב שתלוי באוירו של בית. הטפש אומר: מי יכול להוריד לזה?! והפקח אומר: ולא אחר תלאו?, אלא הריני מביא שני קנים ומחברן זה עם זה, עד שאני מורידו. כך, הטפש אומר: מי יכול ללמוד התורה שבלב רבי?! והפקח אומר: והוא לא מאחר למדה?, הריני לומד היום שתי הלכות, ושתים למחר, עד שאני למד התורה של חכם זה." (רבי ינאי, שיר השירים רבה, פרשה ה; וכן רש"י על הפסוק).

2. וכפי שפירשנו למעלה, הכוונה היא שהאויל חושב שהחכמות גבוהות או יקרות מדי עבור העולם הזה בכלל, ואין להשתמש בהן בענייני העולם הזה. האויל לכאורה מכבד את החכמה - הוא אומר שהיא גבוהה ורמה, מעל להשגה האנושית. אבל הכבוד הזה הוא מדומה, כי הכבוד האמיתי של החכמה הוא שאנשים לומדים אותה ומיישמים אותה בחיי היום-יום שלהם.

הדבר דומה לאנשים שחולקים כבוד מוגזם לספרים: שמים אותם על מדף גבוה ולא פותחים אותם, כדי שלא יתלכלכו... למעשה, הכבוד האמיתי של ספר הוא שפותחים אותו וקוראים בו, גם אם הוא מתקלקל ומתלכלך תוך כדי השימוש.

בשער לא יפתח פיהו

1. האויל אינו פותח את פיו בשער בדברי חכמה, כי אינו חושב שהחכמה רלבנטית לעניינים הציבוריים שבהם עוסקים בשער, או בכלל לענייני העולם הזה. זאת בניגוד לנשים החכמות, אשר מדברות דברי חכמה גם בשערים, "בפתחי שערים בעיר אמריה תאמר". לפי פירוש זה, יש להשלים את כוונת הפסוק "בשער לא יפתח פיהו בדברי חכמה ". במקומות אחרים בספר משלי נאמר שהאויל דווקא כן פותח את פיו - בדברי איוולת, למשל ב משלי י14: "חֲכָמִים יִצְפְּנוּ דָעַת, וּפִי אֱוִיל מְחִתָּה קְרֹבָה" (פירוט). כאשר האויל מצליח לשתוק - הוא נחשב לחכם, משלי יז28: "גַּם אֱוִיל מַחֲרִישׁ חָכָם יֵחָשֵׁב, אֹטֵם שְׂפָתָיו נָבוֹן" (פירוט).

2. ואפשר לפרש, שהחכמים היושבים בשער אינם מאפשרים לאויל לפתוח את פיו ולהשתתף בדיונים; גם אם הוא רוצה לדבר - לא נותנים לו לפתוח את הפה כי יודעים שהוא לא למד: "לא יפתח פיו בשער, מקום שבת החכמים, כי לא למד מאומה" (מצודת דוד).

החכמה מאפשרת לכולם ללמוד אותה, "בפתחי שערים בעיר אמריה תאמר"; מי שמתעצל ואינו לומד, בטענה שהחכמה גבוהה מדי בשבילו, לא יצליח להשמיע את קולו בדיונים החשובים, ודעתו לא תשפיע - "בשער לא יפתח פיהו". 

3. ואפשר לדרוש שה שער מסמל את שערי הנפש - האויל רוצה לעסוק בתורה רק בעולמות רמים, גבוהים ומרוחקים; הוא אינו מעוניין להוריד את הלימוד למטה ולהכניס אותו בשערי הנפש שלו, כי הוא חושש שיגלה שם רֶשע שצריך לתקן; הוא טוען שמדובר בהשערות שאינן מבוססות. תפקידו של המנהיג, היושב בשער, הוא לעורר כל אחד ואחד, גם את הרשע הגדול ביותר, לפתוח את שערי הנפש שלו, לעשות עבודה עצמית ולגלות את העושר הטמון בתוכו (ע"פ גליה).

הקבלות

השער הוא גם משל למלחמה. הפסוקים הקודמים עסקו בחשיבותה של החכמה בניהול מלחמות, משלי כד5-6: "גֶּבֶר חָכָם בַּעוֹז, וְאִישׁ דַּעַת מְאַמֶּץ כֹּחַ; כִּי בְתַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה לְּךָ מִלְחָמָה, וּתְשׁוּעָה בְּרֹב יוֹעֵץ" (פירוט); האויל, שאינו רוצה לעסוק בחכמה, לא יכול גם להשתתף בניהול המלחמה - "בשער לא יפתח פיהו"; גם במלחמה עם אויבים חיצוניים, וגם במלחמה עם אויבי הנפש.

-

יש גברים, שפוחדים להתחתן עם אישה חכמה או בעלת תארים אקדמיים יותר מהם - הם רואים בזה איום על העליונות שלהם, וחוששים שהאתגר האינטלקטואלי יהיה גדול מדי עבורם. אפשר לדרוש על גברים אלה את הפסוק שלנו. המילה חכמות היא גם כינוי לאישה חכמה או לנשים חכמות, כמו בפסוקים:

• משלי ט1: "חָכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ, חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה"
• משלי יד1: "חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ, וְאִוֶּלֶת בְּיָדֶיהָ תֶהֶרְסֶנּוּ"

לפי זה, ראמות לאויל חכמות = האויל חושב, שנשים חכמות ומשכילות הן ברמה גבוהה מדי בשבילו, הוא מחפש אישה ברמה שלו או ברמה יותר נמוכה, כך שירגיש שהוא מעליה מבחינה שכלית.

מי שלוקח אישה חכמה - אשת חיל, אשר, משלי לא26: "פיה פתחה בחכמה" (פירוט), מעבר לכך שהוא זוכה לבית בנוי היטב (כמו שמתארים הפסוקים האחרים בשיר זה), זוכה גם לשבת בשער עם הזקנים מנהיגי המדינה, משלי לא23: "נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ, בְּשִׁבְתּוֹ עִם זִקְנֵי אָרֶץ". אך מי שנוהג כאויל, ולא רוצה לפגוש נשים חכמות, מפסיד את הזדמנות חייו, "בשער לא יפתח פיהו".

שיעורי בית לקוראים: נסו לפרש, לפי שתי המשמעויות השונות של המילה חכמה, את משלי כד13-14: "אֱכָל בְּנִי דְבַשׁ כִּי טוֹב, וְנֹפֶת מָתוֹק עַל חִכֶּךָ; כֵּן דְּעֶה חָכְמָה לְנַפְשֶׁךָ, אִם מָצָאתָ וְיֵשׁ אַחֲרִית, וְתִקְוָתְךָ לֹא תִכָּרֵת" (פירוט).