קוד: ביאור:חבקוק א12 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
חבקוק א12: "הֲלוֹא אַתָּה מִקֶּדֶם, ה' אֱלֹהַי קְדֹשִׁי, לֹא נָמוּת; ה', לְמִשְׁפָּט שַׂמְתּוֹ, וְצוּר לְהוֹכִיחַ יְסַדְתּוֹ!
"
"-
ה' אלהיי, האל
הקדוש!
הלוא אתה
מקדם (מלכתחילה) כשהעלית את מלך בבל לשלטון,
לא התכוונת שכולנו
נמות;
ה', הרי
שמת אותו בשלטון כדי שיעשה
משפט;
יסדת (קבעת) אותו בשלטון כמו
צור (סלע) חזק כדי
שיוכיח את החוטאים; וזה אינו מתקיים -"
חבקוק רואה בחזונו את הצבא הבבלי הכובש בסערה את כל האיזור, הורג מגלה ומחריב ארצות שלמות. הוא מבין שה' שלח את בבל, אבל טוען שמלך בבל חורג מהשליחות שלו. כשה' נותן עוצמה לעם כלשהו, הוא צריך להשתמש בעוצמתו כדי לעשות
משפט בין העמים,
להוכיח ולהעניש את העמים החוטאים. כך נאמר על אשור לפניו,
ישעיהו י5-6: "הוֹי! אַשּׁוּר שֵׁבֶט אַפִּי, וּמַטֶּה הוּא בְיָדָם זַעְמִי; בְּגוֹי חָנֵף אֲשַׁלְּחֶנּוּ, וְעַל עַם עֶבְרָתִי אֲצַוֶּנּוּ; לִשְׁלֹל שָׁלָל וְלָבֹז בַּז, ולשימו[וּלְשׂוּמוֹ] מִרְמָס כְּחֹמֶר חוּצוֹת
".
אולם מלך בבל אינו עושה משפט צדק; בפסוקים הבאים טוען חבקוק חמש טענות על כך שהבבלים חורגים מתפקידם; ראו
מבנה חבקוק א.
1.
מקדם הוא תואר כבוד לה', ויש לקראו יחד עם הכינויים הבאים: "הלוא אתה ה', אלוהיי, הקדוש, הנצחי". וכן
תהלים עד12: "וֵאלֹהִים מַלְכִּי
מִקֶּדֶם, פֹּעֵל יְשׁוּעוֹת בְּקֶרֶב הָאָרֶץ
"
(ע"פ דעת מקרא וחלק מהתרגומים).
2.
מקדם מציין את הזמן הקודם לעליית הבבלים, כמו
ישעיהו מו10: "מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית,
וּמִקֶּדֶם אֲשֶׁר לֹא נַעֲשׂוּ; אֹמֵר 'עֲצָתִי תָקוּם, וְכָל חֶפְצִי אֶעֱשֶׂה'
". בפסוקנו הוא מציין את התוכנית המקורית של ה', את הכוונה שהיתה לו כאשר מינה את מלך בבל לכבוש את האיזור. לפי זה, יש לקרוא את הפסוק בשינוי סדר: "ה' אלוהיי קדושי!
הלא אתה מקדם - לא נמות "; הלוא אתה מלכתחילה לא התכוונת שכולנו נמות. "שלא מנית אותו להמית את כל בני האדם ולהשמיד ולהכרית, רק שמתו למשפט ולהוכיח, ולהחזיר את הרשעים בתשובה ולהעניש את החוטאים, אבל לא שנמות כולנו על ידו באין חמלה כמו שהוא עושה
"
(מלבי"ם).
3.
מקדם רומז גם לגן עדן,
בראשית ב8: "וַיִּטַּע ה' אֱלֹהִים גַּן בְעֵדֶן
מִקֶּדֶם, וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר
" (פירוט). ה' יצר את העולם לטובת האדם, כדי שיחיה ויתקיים, ולא כדי שימות. ממלכה הפועלת בשליחות ה', תשאף להחזיר את האדם למצבו בגן-העדן, ולא להרוג את כולם. גם בפסוקים הבאים יש רמז לבריאת העולם.
חבקוק א13: "טְהוֹר עֵינַיִם מֵרְאוֹת רָע
" (פירוט) - כשבראת את העולם ראית רק טוב, כוונתך היתה שכל העולם יהיה טוב, ושלא יהיה בו רשע.
חבקוק א14: "וַתַּעֲשֶׂה אָדָם כִּדְגֵי הַיָּם, כְּרֶמֶשׂ לֹא מֹשֵׁל בּוֹ
" (פירוט) - כשבראת את העולם, בירכת את האדם שימשול בדגים וברמשים, ולא שיהיו בעצמם הפקר כדגים ורמשים.
צור הוא סלע יסוד, משל לחוזק ותוקף, קיום ויציבות, מעוז ומחסה, וגם כינוי לה'. ובפסוקנו אפשר לפרשו בשתי דרכים:
1. משל לה', כמו
דברים לב4: "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ
" (פירוט),
שמואל ב כב32: "כִּי מִי אֵל מִבַּלְעֲדֵי ה', וּמִי
צוּר מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהֵינוּ
". והצלעות מקבילות: "ה'! למשפט שמתו;
צור! להוכיח יסדתו".
2. משל לעוצמתו של השלטון הבבלי, שהוא חזק כמו סלע-יסוד ואי-אפשר להזיזו ממקומו. והנביא אומר: "הלוא אתה ה', כשנתת לבבל את הכוח האדיר הזה, להיות כמו סלע בלתי מנוצח, התכוונת שהם ישתמשו בכוחם כדי לעשות צדק ולשפוט בין עמים - ולא שינצלו אותו לזרוע חורבן ומוות".
הרעיון, שה' שולח מעצמות כדי לשפוט בצדק בין עמים, נזכר כבר לגבי מלך אשור,
ישעיהו י5-6: "הוֹי! אַשּׁוּר שֵׁבֶט אַפִּי, וּמַטֶּה הוּא בְיָדָם זַעְמִי; בְּגוֹי חָנֵף אֲשַׁלְּחֶנּוּ, וְעַל עַם עֶבְרָתִי אֲצַוֶּנּוּ; לִשְׁלֹל שָׁלָל וְלָבֹז בַּז, ולשימו[וּלְשׂוּמוֹ] מִרְמָס כְּחֹמֶר חוּצוֹת
". גם שם זה לא הצליח - מלך אשור לא עשה משפט צדק אלא השמיד עמים שלמים,
ישעיהו י7-8: "וְהוּא לֹא כֵן יְדַמֶּה, וּלְבָבוֹ לֹא כֵן יַחְשֹׁב; כִּי לְהַשְׁמִיד בִּלְבָבוֹ, וּלְהַכְרִית גּוֹיִם לֹא מְעָט; כִּי יֹאמַר 'הֲלֹא שָׂרַי יַחְדָּו מְלָכִים'
".
השאיפה של עם ישראל, החל מימי השופטים ועד ימי הנביאים, היא שה' ישפוט בעצמו בין העמים, וכך לא תהיה עוד מלחמה:
וְאָנֹכִי לֹא חָטָאתִי לָךְ, וְאַתָּה עֹשֶׂה אִתִּי רָעָה לְהִלָּחֶם בִּי; יִשְׁפֹּט ה' הַשֹּׁפֵט הַיּוֹם בֵּין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבֵין בְּנֵי עַמּוֹן" (פירוט).
וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם, וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים; וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים, וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת; לֹא יִשָּׂא גּוֹי אֶל גוֹי חֶרֶב, וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה" (פירוט).