קוד: מבנה חבקוק א בתנ"ך
סוג: הגדרה
מאת: אראל
אל:
ספר חבקוק נחלק לכמה חלקים:
במאמר זה נתמקד בשלושת החלקים הראשונים, המרכיבים את פרק א.
ספר חבקוק נפתח בזעקה של הנביא על המראות הקשים שה' מראה לו:
עַד אָנָה ה' שִׁוַּעְתִּי וְלֹא תִשְׁמָע, אֶזְעַק אֵלֶיךָ חָמָס וְלֹא תוֹשִׁיעַ?"
לָמָּה תַרְאֵנִי אָוֶן, וְעָמָל תַּבִּיט; וְשֹׁד וְחָמָס לְנֶגְדִּי, וַיְהִי רִיב, וּמָדוֹן יִשָּׂא?"
עַל כֵּן תָּפוּג תּוֹרָה, וְלֹא יֵצֵא לָנֶצַח מִשְׁפָּט; כִּי רָשָׁע מַכְתִּיר אֶת הַצַּדִּיק, עַל כֵּן יֵצֵא מִשְׁפָּט מְעֻקָּל!" (פירוט).
חבקוק מתלונן על כך שה' מראה לו
אוון ועמל,
שוד וחמס,
ריב ומדון. הוא רואה מעשים נוראיים של עוול, אלימות וגזל. אפשר לתאר לעצמנו, שהוא רואה חזונות נבואיים נוראים, המבעתים אותו וגורמים לו להתעורר מזיע ורועד מפחד. הוא משווע וזועק אל ה' שיושיע אותו, שיפסיק להראותו לו את החזונות האלה, וחשוב יותר - שהחזונות האלה לא יתגשמו; שהגזירה הנוראה תתבטל. מה בדיוק הוא רואה - נראה בקטע הבא
(דעת מקרא, מבוא).
חבקוק מנבא על עם הכשדים, עם נורא ואיום, העומד להגיע לאיזור ולכבוש ולהרוס את כל הממלכות. כמה ביטויים בקטע זה מקבילים לביטויים בקטע הקודם. מכאן אפשר להסיק, שזהו החזון המבעית שעליו התלונן הנביא בקטע הקודם:
רְאוּ בַגּוֹיִם וְהַבִּיטוּ, וְהִתַּמְּהוּ תְּמָהוּ; כִּי פֹּעֵל פֹעַל בִּימֵיכֶם לֹא תַאֲמִינוּ כִּי יְסֻפָּר" - כנגד פסוק 3: "למה תראני אוון ועמל תביט ". ואכן, הנאום בהחלט מתאר מעשי אוון ועמל (עוון ועוול; להסבר ההבדל בין המושגים ראו מלבי"ם; ראו גם ישעיהו י01 נט04): הוא מתאר את הכשדים, הלועגים למלכים ולרוזנים, כובשים ערים ומבצרים, אוכלים אנשים ומקומות, ומייחסים את כל הצלחותיהם לאליליהם.
כִּי הִנְנִי מֵקִים אֶת הַכַּשְׂדִּים הַגּוֹי הַמַּר וְהַנִּמְהָר; הַהוֹלֵךְ לְמֶרְחֲבֵי אֶרֶץ לָרֶשֶׁת מִשְׁכָּנוֹת לֹּא לוֹ" - כנגד פסוק 3: "ושוד וחמס לנגדי". אמנם המושג 'שוד' לא נזכר בפירוש, אבל "לרשת משכנות לא לו" זה בהחלט שוד.
אָיֹם וְנוֹרָא הוּא; מִמֶּנּוּ מִשְׁפָּטוֹ, וּשְׂאֵתוֹ יֵצֵא" (פירוט) - כנגד פסוק 4: "על כן יצא משפט מעוקל". העם הכשדי כל-כך מפחיד כי הוא קובע את החוקים והמשפטים: הוא לא כפוף לאף חוק שמקובל ביחסים בין עמים, אלא מתנהג לפי המשפט שהוא בעצמו קבע, שהוא משפט מעוקל. הוא גם אינו זקוק לכך שעמים אחרים יכבדו וינשאו אותו - מספיק לו להיות רם ונישא בעיני עצמו.
וְקַלּוּ מִנְּמֵרִים סוּסָיו, וְחַדּוּ מִזְּאֵבֵי עֶרֶב, וּפָשׁוּ פָּרָשָׁיו; וּפָרָשָׁיו מֵרָחוֹק יָבֹאוּ, יָעֻפוּ כְּנֶשֶׁר, חָשׁ לֶאֱכוֹל".
כֻּלֹּה לְחָמָס יָבוֹא; מְגַמַּת פְּנֵיהֶם קָדִימָה, וַיֶּאֱסֹף כַּחוֹל שֶׁבִי" - כנגד פסוק 3: "ושוד וחמס לנגדי" (חמס = קלקול והשחתה).
וְהוּא בַּמְּלָכִים יִתְקַלָּס, וְרֹזְנִים מִשְׂחָק לוֹ; הוּא לְכָל מִבְצָר יִשְׂחָק, וַיִּצְבֹּר עָפָר וַיִּלְכְּדָהּ".
אָז חָלַף רוּחַ וַיַּעֲבֹר וְאָשֵׁם; זוּ כֹחוֹ לֵאלֹהוֹ".
להסבר מפורט על החזון ועל הכשדים, ראו
שיחות בספר חבקוק: "כי הנני מקים את הכשדים הגוי המר והנמהר" / יהושע רוזנברג, 'קול ישראל' ואתר 'דעת'.
בתרגומים ובחלק מהפירושים, ניתן למצוא פירוש חלופי לשני החלקים הראשונים:
אולם, בפרק לא נזכרו כלל בני ישראל או ממלכת יהודה - הפרק מכוון לכל העמים.
חבקוק זעק ושיווע, אבל החזונות הנוראים לא נפסקו. ולכן הוא הפסיק לזעוק, והחל למתוח ביקורת עניינית על התוכנית של ה'. חבקוק מבין שה' שלח את בבל, אבל טוען שמלך בבל חורג מהשליחות שלו. כשה' נותן עוצמה לעם כלשהו, הוא צריך להשתמש בעוצמתו כדי לעשות משפט בין העמים, להוכיח ולהעניש את העמים החוטאים:
הֲלוֹא אַתָּה מִקֶּדֶם, ה' אֱלֹהַי קְדֹשִׁי, לֹא נָמוּת; ה', לְמִשְׁפָּט שַׂמְתּוֹ, וְצוּר לְהוֹכִיחַ יְסַדְתּוֹ" (פירוט).
בפסוקים הבאים טוען חבקוק חמש טענות על כך שהבבלים חורגים מתפקידם ואינם עושים משפט צדק:
טְהוֹר עֵינַיִם מֵרְאוֹת רָע, וְהַבִּיט אֶל עָמָל לֹא תוּכָל; לָמָּה תַבִּיט בּוֹגְדִים, תַּחֲרִישׁ בְּבַלַּע רָשָׁע צַדִּיק מִמֶּנּוּ?!" (פירוט) - הכשדים הם רשעים יותר משאר העמים. הם בוגדים ומפרים בריתות והסכמים - בניגוד למקובל ביחסים בין עמים; הם בולעים ומשמידים עמים שלמים - ולא מסתפקים בשלל ובז. לא ייתכן שהשופט יהיה רשע יותר מהנשפט: "
הכשדים אינם ראויים להיות מבצעי משפט ה', הואיל והם גרועים מאלה שעליהם הם מטילים את עונשי שמיים" (דעת מקרא).
וַתַּעֲשֶׂה אָדָם כִּדְגֵי הַיָּם, כְּרֶמֶשׂ לֹא מֹשֵׁל בּוֹ" (פירוט) - הכיבוש הכשדי משחית את האנושיות: הכשדים מתייחסים אל כולם כאילו הם דגים בים ורמשים ביבשה, כאילו אין אף מושל המשגיח עליהם, ואין בהם אף מושל חכם, אין כל ערך לחייהם, וכל אחד יכול לקחת אותם לעצמו. "
למה השפלת בני-אדם, וגזרת עליהם דין דגי ים והרמש?" (דעת מקרא).
כֻּלֹּה בְּחַכָּה הֵעֲלָה, יְגֹרֵהוּ בְחֶרְמוֹ וְיַאַסְפֵהוּ בְּמִכְמַרְתּוֹ; עַל כֵּן יִשְׂמַח וְיָגִיל" (פירוט) - הכשדים צדים ומשמידים את כולם - ולא רק את החוטאים; והם עושים את זה בשמחה והנאה - ולא באימת-הדין: "
אין זה מדרכם של שופטים לשמוח לאידם של הנדונים" (דעת מקרא).
עַל כֵּן יְזַבֵּחַ לְחֶרְמוֹ וִיקַטֵּר לְמִכְמַרְתּוֹ, כִּי בָהֵמָּה שָׁמֵן חֶלְקוֹ וּמַאֲכָלוֹ בְּרִאָה" (פירוט) - הכשדים אינם מכירים בכך שה' שלח אותם - אינם עובדים את ה' אלא זובחים לכלי-הנשק שלהם, שבהם הם מצליחים לכבוש גויים ולקחת את רכושם: "
לאחר שהכשדים מבצעים את משפט ה', הם מוסיפים תפארת לאליליהם ולא לה'... לא למען הצדק פעלו הכשדים, אלא כדי להשמין משלל אויביהם... נמצא שהצלחת הכשדים גורמת לחילול השם." (דעת מקרא).
הַעַל כֵּן יָרִיק חֶרְמוֹ, וְתָמִיד לַהֲרֹג גּוֹיִם לֹא יַחְמוֹל" (פירוט) - אם המצב יימשך כך - לא יהיה משפט צדק, כי הכשדים - מרוב שמחה על הצלחתם - ימשיכו לנצח ללכוד ולהרוג עוד ועוד גויים, בניגוד למטרה שלך - ש"
לא נמות".
בפרק הבא, ה' עונה לטענותיו של חבקוק אחת לאחת; ראו
מבנה חבקוק ב.