קוד: ביאור:דברים ז26 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
דברים ז25: "פְּסִילֵי
אֱלֹהֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ; לֹא תַחְמֹד כֶּסֶף וְזָהָב עֲלֵיהֶם
וְלָקַחְתָּ לָךְ פֶּן תִּוָּקֵשׁ בּוֹ, כִּי
תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ
הוּא.
"
דברים ז26: "וְלֹא תָבִיא
תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ, וְהָיִיתָ חֵרֶם כָּמֹהוּ; שַׁקֵּץ תְּשַׁקְּצֶנּוּ
וְתַעֵב תְּתַעֲבֶנּוּ, כִּי חֵרֶם הוּא
"
השורש
תעב קרוב לשורש
תעה. גם חז"ל פירשו תועבה כנוטריקון "תועה אתה
בה
". והתרגום הארמי הוא "מְרָחֵק
". לפי זה
תועבה היא דבר הגורם לנו לתעות בדמיונות-שווא ולהתרחק ממציאות ה'. וזו הטענה העיקרית כלפי עבודת האלילים - שהיא גורמת לנו לתעות ולהתרחק מאחרי ה' אדון כל הכוחות, ולקשר את עצמנו לכוחות פרטיים וחלקיים.
הפסוקים מתארים כמה דרגות של הרחקת עבודה זרה (ע"פ רמב"ן).
א. פסילי אלהיהם תשרפון באש - קודם-כל יש לשרוף את האלילים עצמם; אלה הפסלים שהשחיתו את כוח הדמיון האנושי וגרמו לו לייחס כוחות לגופים פרטיים ומצומצמים במקום לה' אדון הכל.
ב. לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך - כשאדם שורף את הפסלים, הוא עלול לחמוד את הציפויים שלהם, העשויים כסף וזהב, ולקחת אותם לעצמו, מתוך מחשבה ש"לכסף אין ריח". אולם גם זה אסור. לקיחת כסף וזהב מטשטשת את מהות המלחמה והופכת אותה ממלחמה עקרונית בעבודה זרה למלחמת-שוד שכל מטרתה להרוויח כסף. ועוד, שימוש בכסף וזהב שהיו על אליל, יגרום לך לזכור ולהזכיר אותו, וזה יהיה מוקש רוחני - פן תיווקש בו.
ג.
ולא תביא תועבה אל ביתך - אסור לקחת כל דבר שקשור לעבודה זרה, גם אם לא היה על האליל עצמו, למשל, כלים שהשתמשו בהם להקרבת קרבנות לאלילים, או הקרבנות עצמם: "ל
אסור בהנאה כל עניני ע"ז היא ומשמשיה ותקרובת שלה והנויין
"
(רמב"ן). כדי שלא נתעה בדרך, יש להתרחק מכל עניין הקשור בצורה כלשהי בעבודה זרה.
חכמי דורנו פירשו את האיסור בהרחבה רבה, וכללו בו כל דבר המרחיק את האדם מה' ומצוותיו. למשל, מי שמכניס טלביזיה הביתה - עובר על "ולא תביא תועבה אל ביתך" (ילקוט יוסף). המכשיר עצמו אינו תועבה, אולם יש בו סרטים שהם "תועבה" (- מתעים ומרחיקים את האדם מה'), ולכן אסור להכניסו הביתה.
תִּוָּקֵשׁ - מהשורש יקש, שממנו גם המילה מוקש. מוקש הוא מכשול.
1. הפסוקים שלנו מלמדים שאסור ליהנות מדבר רע - אסור ליהנות מקישוטים של עבודה זרה, גם אם אנחנו לא עובדים אותה. כיוצא בזה נאמר לגבי גניבה,
משלי כט24: "חוֹלֵק עִם גַּנָּב שׂוֹנֵא נַפְשׁוֹ,
אָלָה יִשְׁמַע וְלֹא יַגִּיד
" (פירוט) - אסור ליהנות מרכוש גנוב.
מצד שני, במקרים מסויימים מותר ליהנות מרכוש של אדם רשע, למשל ב
משלי יג22: "טוֹב יַנְחִיל בְּנֵי בָנִים,
וְצָפוּן לַצַּדִּיק חֵיל חוֹטֵא
" (פירוט), וגם על מרדכי נאמר,
אסתר ח2: "וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ אֲשֶׁר הֶעֱבִיר מֵהָמָן וַיִּתְּנָהּ לְמָרְדֳּכָי,
וַתָּשֶׂם אֶסְתֵּר אֶת מָרְדֳּכַי עַל בֵּית הָמָן
". אז מותר או אסור?
- אולי האיסור ליהנות מרכוש של עבריין תקֵף רק כאשר העבריין עדיין חי ופועל; במקרה זה, הנאה מרכוש של עבריין תקטין את המוטיבציה שלנו להילחם בו. אולם אחרי שהעבריין כבר מת והובס, מותר ליהנות מרכושו. ראו האם מותר ליהנות ממעשה רע של אדם אחר?.
2. המצווה לאבד כלים ששימשו לעבודה זרה מופיעה גם ב
דברים יב2: "אַבֵּד תְּאַבְּדוּן
אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם אֶת
אֱלֹהֵיהֶם, עַל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ
רַעֲנָן
"; ראו
לאבד עבודה זרה בלי להרוס את הטבע.
3. עוד מאמרים בנושאים דומים: מוסר במלחמת כנען, לגרש או להחרים?.
"לא תחמד כסף וזהב עליהם - יחסר
אשר: לא תחמוד כסף וזהב
אשר עליהם, והוא נויי עבודה זרה. ציווה תחלה לשרוף עבודה זרה עצמה שהיא
פסילי אלהיהם, ואסר גם כן הנויין שעליהן. והזהיר עוד
ולא תביא תועבה אל ביתך
והיית חרם כמהו, לאסור בהנאה כל עניני עבודה-זרה, היא ומשמשיה ותקרובת שלה והנויין
"
(רמב"ן).