פירוש שד"ל על בראשית פרק לו

קוד: שד"ל בראשית לו בתנ"ך

סוג: תוכן_מפורט

מאת: הקלדה: ברק רוזנפלד

אל: מימון: אראל סגל

חומש בראשית – פרק לו'

[ב] את ערה בת אילון החתי: היא הנזכרת למעלה (כ"ו ל"ד) בשם בשמת בת אילון החתי (ראב"ע). אמנם יהודית בת בארי החתי לא נזכרה כאן כי לא נתקיים לה זרע ואחריה לקח את אהליבמה זאת (רשב"ם). אהליבמה בת ענה בת צבעון החוי: יש שתשבו להגיה: בן צבעון, וכן הגיהו השומרונים; והנכון כי צבעון מת והיו לו נשים הרבה, ואחת מהן נשארה בלא בנים, ובא ענה בנו ולקחה לו לאשה וייבמה והוליד ממנה בת, ויקרא שמה אהל יבמה, וקמה על שם אביו המת, ונקראת בת צבעון, אך היא באמת בת ענה (אאז"ל, ועיין "בכורי העתים" תקפ"ט עמוד 115, ועיין למטה פסוק כ"ד). ויעקב חי פארדו מקשה כי הייבום הוא להקים שם לאיש שמת בלא בנים, לא לאשה שאין לה בנים, כי יכולה היא להינשא לכל מי שתרצה. ואני אומר שהיתה אצלם עגמת נפש אם תהיה אשת המת החוצה לאיש זר, והיה חביב להם שתינשא לאחד מבני המשפחה; ומליצת הכתוב לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר (דברים כ"ה ה') סיוע לזה. ודעת הרמב"ן עיין למטה פסוק כ'. ולדעת רבנו תם (בבא בתרא קט"ו ע"ב ד"ה מלמד) ענה אשה היתה.

[ג] ואת בשמת בת ישמעאל: למעלה (כ"ח ט') נקראת מחלת, ונ"ל כי שני השמות ענינם אחד, כי מחלת לשון מתוק בל' ארמית, תרגום של מתוק חלי (כגון: שופטים י"ד י"ח) וכן בשם בארמית ענין מתיקות. ברש"י כ"י שבידי כתוב: עונותיה (לא עונותיו).

[ו] וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו: גם קודם שחזר יעקב מפדן ארם כבר היה עשו בארץ שעיר, אך נראה שלא קבע שם דירתו עם כל בני ביתו, אך הניח נשיו ובניו ומקצת מקנהו וקנינו אצל יצחק אביו בארץ כנעה והוא היה גר בארץ שעיר ורועה שם שאר מקנהו, כדרך הרועים שהיו הולכים ממקום למקום. ואולי היתה עמו בשעיר אהליבמה שהיתה בת ענה החורי מיושבי הארץ. ומה שכתוב אלה בני עשו אשר יולדו לו בארץ כנען ייתכן שהוא חוזר על רובם, ולא על בני אהליבמה. והנה קודם מיתת יצחק בא עשו אצל אביו והיה בקבורתו, ואז ראה כי אין הארץ רחבת ידים למקנהו ולמקנה יעקב, ולקח נשיו וקנינו וקבע דירתו בהר שעיר.

[ יב ] ותמנע: תמנע בפתה היא אשה ובקמץ הוא איש, חוץ מאחד, ואחות לוטן תמנע (למטה כ"ב) שהוא בקמץ מפני ההפסק.

[ יט ] הוא אדום: בני עשו ואלופיהם הנזכרים הם הם האומה הנקראת אדום, (אח"מ).

[כ] החורי: שהיו שוכנים במערות, וכתב היירונימוס לעובדיה ד': בכל האזור הדרומי של האדומים יש מקומות מגורים קטנים במערות. לוטן ושובל וצבעון וענה ודישת ואצר ודישן: לדעת הרמב"ן שבעתם אחים בני שעיר, ושני ענה היו, אחד אחי צבעון ואחד בנו, ושתי אהליבמה היו, אחת בת ענה בן צבעון, והיא נקראת בת צבעון, כי בני בנים נקראים בנים, ואחת הנזכרת בפסוק כ"ה היא בת ענה אחי צבעון, ולכך באשת עשו אומר בת ענה בת צבעון להודיע שאיננה בת ענה אחי צבעון. וכבר כתבתי כי לדעתי כל האלופים האלה ענינם משפחה ושבט.

[כד] ואיה: לדעת אא"זל השמיט אהליבמה שהיתה נקראת בת צבעון ולא היתה אלא בת ענה ורמז עליה בוי"ו, ואח"כ פירש ואהליבמה (היא) בת ענה; ולדעת רשב"ם כך היה שמו ואיה כמו: ושתי, ויזתא, ופסי, ולדעת אחרים הוי"ו יתרה. את הימים: אמרו שענינו פרדים; והקשה בושארט כי פרדים שמם ולא ימים, ואני אומר כי ידוע כי שני מיני פרדים יש: אמו סוס ואביו חמור, או אמו חמור ואביו סוס; והנה רוב הפרדים שמשתמשים בהם לרכיבה אמם סוס ואביהם חמור, והם הנקראים פרדים בכל המקרא. ואמנם הימים ייתכן שהם אותם שאמם חמור ואביהם סוס, והנה ענה היה רועה חמורים, וקרה מקרה שאחת או יותר מחמוריו נזדווגו לסוס שמצאו בדרך וילדו ימים. והיירונימוס וראזנמילר פירטו חמין (מים חמים) ואנקלוס ואחריו אחרים מפרשים מלשון אימים כלו' ענקים שבאו עליו וגבר עליהם ועשה לו שם בגבורתו, אך לפי זה אשר הכה היל"ל.

[כה] ואהליבמה בת ענה: נראה כמיותר, אבל ענינו (לדעת אאז"ל) כי גם אהליבמה אעפ"י שנקראת בת צבעון היתה בת ענה.

[ כו ] דישן: הוא דישון, פסוק כ"א. עיין רמב"ן או נתיבות השלום.

[ל] לאלפיהם: חסר וי"ו, ונ"ל כי ראוי לקרוא לאלפיהם.

[לא] ואלה המלכים וגו': הכוונה קודם זמנו של משה, ואעפ"י שבימיו עדיין לא מלך מלך לבני ישראל, אין זה כלום, כי הוא כאומר כל המלכים האלה מלכו באדום ועדיין לא היה מלך לישראל. כן דעת מיכעליס ואחרים. וייתכן ג"כ לפרש לפני מלוך מלך לבני ישראל קודם שיהיו ישראל לעם אחד בארץ וראויים להמליך עליהם מלך, ומיד אחרי משה היו יכולים להמליך עליהם מלך. ורשב"ם וראב"ע ואחרים פירשו כי משה עצמו נקרא מלך, ככתוב ויהי בישורון מלך (דברים ל"ג ה') וזה עולה יפה לפי דעתי ששם מלך נגזר מן מוליך, ומשה היה מוליך ומנהל את ישראל, אע"פ שפסוק ויהי בישורון מלך איננו לדעתי על משה. ויש שואלים והלא מיעקב ועשו עד משה לא היו אלא ד' דורות, ואיך מלכו בתוך כך שמונה מלכים אחרי מות עשו, ומי יודע כמה זמן אחרי מותו התחילו המלכים? לזאת אשיב ראשונה כי במקום אחר אבאר בלא פיקפוק כי א"א שלא עברו יותר מד' דורות מיעקב עד משה, באופן כי בלא ספק ת' שנים שלמות ישבו אבותינו במצרים; והשנית כי המלכים האלה לא היו אב ובנו, אלא כולם בני משפחה אחרת, ומי יודע כמה מלחמות היו באדום וכמה מלכים מתו במלחמה ומלכו אחרים תחתיהם. והנה החכם מיכעליס הנ"ל הביא ראיה ברורה שאין המלכים האלה עד ימי דוד, כי המלכים האלה הם ממשפחות שונות, ולא אחד מהם מלך בן מלך, א"כ לא היתה המלוכה מורשה אצלם, אבל בימי דוד מצאנו שלא היה הדבר כן, כי הדד האדומי היה מזרע המלך (מ"א י"א י"ד), א"כ מלכות אדום לא היתה תכונתה בימי דוד כמו שהיתה בימי המלכים האלה הנזכרים בתורה, א"כ לפני מלוך מלך לבני ישראל אין הכוונה בו עד ומל דוד או שאול, וא"כ לא נכתבה הפרשה הזאת בימי מלכי ישראל ויהודה, כמו שהשבו קצת בעקבות היצחקי שהביא ראב"ע.

[לב] ושם עירו: עיר מולדתו. דנהבה: היירונימוס כתב שהיה בימיו כפר ששמו דנהבה שמונה מילין מהעיר ער (אשר בארץ מואב) לנחל ארנון. בלע בן בעור: אין ספק שהוא קודם בזמן הרבה לבלעם בן בעור, וא"א שיהיה הוא, מלבד כי בלעם נקרא קוסם ולא מלך, ושם עירו פתור ולא דנהבה.

[ לג ] בצרה: עיר באדום, עיין ישעיה ל"ד ו', וס"ג א'; ועמוס א' י"ב (הרמב"ן) ולדעת חז"ל (בראשית רבא פ' פ"ג ב') ורש"י היא בצרה אשר כמואב, ירמיה מ"ח כ"ד.

[לד] מארץ התימני: שם היחס הנאמר על האומה כמו הכנעני והפריזי, ואולי כן נקראו צאצאי תימן בן אליפז, או יושבי ארץ תימן (דרום), ומצאנו שם תימן לאחת ממדינות אדום בירמיה מ"ט ז' וכ ', ביחזקאל כ"ה י" ג, ובעובדיה ט'.

[לה] המטה את מרין וגו': מלחמה ידועה בימים ההם, והדד עשה לו שם בגבורתו.

[ לט ] הדד: ובדברי הימים א' א' נ' הדד בדל"ת, וכן בס' הכותים, ונראה שהגיהו או טעו לכתוב בדל"ת מפני הדד הנזכר למעלה פסוק ל"ה, ומפני הדד הנזכר במלכים א' י"א י" ד, שהיה באדום מזרע המלוכה, גם טעו בבן הדד שהיה מלך בארם (מ"א ט"ו י"ח). ושם אשתו מהיטבאל: הדר זה היה מלך בימי משה ואשתו גם היא היתה בימי משה, ואולי היתה אשה מפורסמת בעבור מעלותיה או בעבור ייחוסה והאחרון קרוב יותר, מפני שהאריך בייחוסה. בת מטרד בת מי זהב: אולי מטרד שם אשה והיא היתה בת מי זהב, או כי מהיטבאל ע"י שהיתה בת מטרד היתה מזרע מי זהב, שהיה מפורסם בימים ההם, אך לומר שהיה מטרד שם אביה ומי זהב שם אמה, או להפך כמו שכתב ראב"ע, נ"ל שאיננו ע"ד לה"ק, כי אז היל"ל ושם אביה מטרד ושם אמה מי זהב. והנה כל שמות המלכים הקודמים הם באתנח, וזה לבדו בסגולתא, והיה ראוי שיהיה גם הוא באתנח, ומילת פעו בזקף, אבל מפני שנשתנה המלך הזה שהוסיף בו הכתוב שם אשתו ושם ייחוסה, רצו להפריד התוספת מן העיקר, ונתנו את האתנח במקום שהיה שם סוף הפסוק אלמלא התוספת, ושם המלך שהיה בשאר פסוקים באתנח, לא לא הורידוהו שתי מדרגות, מאתנח לזקף, אך נתנו עליו הוד מלכות על ידי הסגולתא שהוא המפסיק הגדול אחר האתנח.

[מ] ואלה שיות אלופי עשו וגו': דעת מיכעליס, כי האלופים האלה אינם אלא תולדות יעוש ויעלם וקרח בני אהליבמה שלא נזכרו להם תולדות למעלה, כי לא היו רבים באוכלוסים, וברוב הימים נתרבו עד כי בימי הדר התפרדו לאלופים. וזה רחוק, כי כאן נזכר אלוף אהליבמה שנראה שכולל כל צאצאי האשה ההיא, ועוד נזכרו כאן אלוף קנז אלוף תימן, ואלה נראה שאינם אלא בני אליפז. ואני אומר כי אלה הנזכרים כאן הם שמות המשפחות שלא היו תחת עול מלך אדום, אלא מרדו בו ועשו עצמן רפובליקה; והנה בימי משה היה מלך באדום על קצת האומה, וקצת מן האומה לא היו תחת המלך כי אם תחת יד נשיאיהם, וזה עלה בדעתי אחרי ראותי דברי רשב"ם בדברים ב' ד': אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו היושבים בשעיר: "לא אלה הם אותם אדום שיצאו בחרב לקראת ישראל (במדבר כ' כ') שהרי באלה כתוב כאשר עשו לי בני עשו היושבים בשעיר, אבל אדום לא מכרו כלום דכתיב בהם ויט ישראל מעליו", ונראין דבריו מוכרחים לבאר סתירת הכתובים, כי מלך אדום יצא לקראתם בעם כבד וביד חזקה, ובבני עשו אמר וייראו מכם, ואמר כאשר עשו לי בני עשו (דברים ב' כ"ט) שנתנו להם אוכל בכסף, ובהפך במלך אדום כתוב ויט ישראל מעליו (במדבר כ' כ"א); והנה האלופים הנזכרים כאן שמותם שונים מאותם הנזכרים למעלה (ט"ו) ורק שנים, תימן וקנז, הם שוים בשני המקומות, ונראה כי המשפחות המורדות במלך אדום היו רובם משמחות חדשות שמתחילה לא היו מרובות באוכלוסין ולא היו נקראות אלופים, ונספחו אליהן בקשר גם שתיים מן המשפחות העתיקות תימן וקנז. ומה שלא נזכר כאן עמלק, אעפ"י שגם הוא מבני עשו ולא היה משועבד למלך אדום; נראה שהוא מפני שלא היה באגודת אלופי עשו, אבל היה לעם בפני עצמו, ונראה שגם בימי משה היה לעמלק מלך מיוחד הנקרא אגג, שכן בלעם אמר (במדבר כ"ד ז'): וירם מאגג מלכו.

[מג] הוא עשו אבי אדום: זה סיפור מה ששייך לעשו אבי אדום ותולדותיו, וכיוצא בזה הוא אהרן ומשה (שמות ו' כ"ו) ועיין למטה ל"ז ב'. אלה אלופי: המתרגמים והמפרשים כולם פירשו שרים ומושלים, וכן תירגמתי ופירשתי גם אני עד היום הזה, ועתה בתשרי תרי"ט, בהיותי עוסק בהגהת תרגומי לשלוח אותו אל המדפיס המוציאו לאור בעיר מולדתי, ראיתי כי יותר נכון ויותר קרוב אל הדעת הוא שלא תהיה הכוונה במילת אלוף על השר והמושל אלא על המשפחה והשבט. כי הנה אחר שהזכיר בישראל (למעלה ל"ה כ"ב) ויהיו בני יעקב שנים עשר בני לאה וגו' בני בלהה וג ' ובני זלפה וגו', ואלה השנים עשר היו אח"כ למשפחות גדולות שנקראו בשם מטות ושבטים, יזכיר גם באדום שמות נשי עשו ושמות בני כל אחת ואחת; אבל מפני שקצת מבני עשו נפרדו לכמה משפחות ושבטים, יזכיר ג"כ (פסוק ט"ו עד י"ח) שמות אלופי בני עשו, כלו' שמות המשפחות שהיו באדום כמו השבטים בישראל: אלא שבאדום נקראו בשם אלוף, והמלה נגזרת מן אלף (כדעת אחדים, אלא שלדעתם האלוף הוא שר האלף ונשיא המשפחה), ובלשון הקודש מצאנו (שופטים ו' ט"ו) הנה אלפי הדל במנשה, והכוונה משפחתי ובית אבי. והנה מליצת אלופי בני עשו ענינה כמליצת מטות בני ישראל (במדבר ל"ו ט'), וכמו שמטה יוסף נחלק למטה אפרים ומטה מנשה, ככה זרע אליפז נחלק לשבעה אלופים, ומשפחת רעואל נפרדה לארבעה אלופים, ורק שלושת בני אהליבמה נשארו שמותם על צאצאיהם אלוף י עוש, אלוף יעלם, אלוף קרח, כמו שנשארו שמות בני יעקב על מטותם, וחתם ואמר (פסוק י"ט) אלה בני עשו ואלה אלופיהם הוא אדום, כלו' אלה הם תולדות עשו, ואלה הם שמות השבטים והאלופים שעמדו מהם, קצתם נקראו על שם בני עשו עצמם, כי צאצאי כל אחד מהם נשארו דבקים ואגודים יחדיו, וקצתם נקראו על שם בני בניו, כי נפלגו למשפחות שונות, וקיבוץ כל המשפחות האלה הוא הנקרא אדום, כלו' אומת אדום כוללת כל השבטים האלה. ואח"כ הזכיר שמות בני שעיר החורי ובני בניו והודיע כי הבנים לבדם נקראו אלופים, ולא בני הבנים, גם נ"ל כי כמו שבלה"ק קראו אלף לחלק מן השבט, כן גם בלשון בני שעיר היה האלוף נחלק לאלפים, וזה טעם (פסוק ל') אלה אלופי החורי לאלפיהם, חסר וי"ו, והכוונה לומר לאלפיהם, והנה משפחות אדום ואלופיו (בזמן מן הזמנים) הסכימו כולם או רובם להעמיד עליהם מלך, ומשה הזכיר שמות המלכים ההם עד אותו שהיה בימיו, ואח"כ חוזר ומזכיר (פסוק מ') שמות אלופי עשו, ואינם הנזכרים למעלה, שהיו כלולים במלכות אדום, אבל הם שמות משפחות חדשות (חוץ מקנז ותימן), שנפרדו מממלכת אדום, ונקראו אלופי אדום. ובימי משה היו אלופי אדום (שמות ט"ו ט"ו) והם אלה, והיה ג"כ מלך אדום, ובעל דברי הימים טעה והשב כי האלופים האלה קמו אחרי המלכים (וימת הדד, ויהיו אלופי אדום, שם א' א' נ"א). וכאן ראוי להתבונן במליצת למקומותם בשמותם (פסוק מ') שהיא מליצה קשה מאד (ואלה שמות בשמותם), ולא ראיתי מי שהתעורר על זה אלא בעל בוצר עוללות הי"ו, והוא פירש שהיו מושלים בשם עצמם ולא בשם מלך אדום; אך נ"ל שאיננו מדרך לשון הקודש לומר על ההוראה הזאת "מושלים בשמותם ", מלבד כי כאן לא נזכר לשון ממשלה, ופירושו מיוסד על דעת האומרים כי אלוף ענינו משל, ואין כן דעתי. ולדעתי למקומותם בשמותם הכוונה בו שהמקומות נקראו על שם האלופים, כמו שמצאנו (פסוק ל"ד) מארץ התימני, על שם אלוף תימן, וכיוצא בזה בישראל אומרים ארץ יהודה, ארץ אפרים, הארצות על שם השבטים. ומילת למשפחותם ענינה (כמו בשאר מקומות) שהאלופים נחלקו למשפחות שונות, וכמה משפחות קטנות היו נכללות במשפחה גדולה הנקראת אלוף, והנה מילת אלוף בלשון שעיר החורי (ומן החורי קיבלו אותה בני עשו) היא נגזרת מן אלף, וענינה משפחה ושבט, אבל בלה"ק היא שם התואר נגזר מן הפועל אלף וענינו מכיר, מיודע ואוהב ואמרו אלופי ומידעי (תהלים נ"ה י"ד) כמו שאמרו ולנעמי מודע לאישה (רות ב' א'), איש מאת מכרו (מלכים ב' י"ב, ו' וח '). וכן אל תאמינו ברע אל תבטחו באלוף (מיכה ז' ה') ענינו אוהב ומכיר, וכן העוזבת אלוף נעוריה (משלי ב' ט"ז), וכן ונרגן מפריד אלוף (שם ט"ז כ"ח), וכן ושונה בדבר מפריד אלוף (שם י"ז ט'), ואח"כ אמרו כבש אלוף (ירמיה י"א י"ט), והוא (כדעת בושארט) תואר לכבש בייתי היודע קונהו ואוהב אותו ומלומד ללחוך בגדו, וכן הוא בלשון ערבית. אבל אלופי יהודה שבזכריה י"ב ה', ו' אין לברר פירושם, כי המקראות ההם סתומים מלבד שהם כתובים בלא וי"ו; וכן והיה כאלוף ביהודה (שם ט' ז') הוא סתום וחתום, וגם הוא חסר וי"ו. לא נשאר רק פסוק א' בירמיה י"ג כ"א ואת למדת אותם עליך אלופים לראש, שנראה כמסייע למה שחשבו עד היום במילת אלוף, וגם אני לא היה עולה בדעתי לפרש מה שפירשתי כאן בענין אלופי אדום, לולא שכבר זה כ"ו שנים בפירושי לירמיה נטיתי בפירוש הכתוב ההוא מפירוש המפרשים. עיין מה שכתבתי בירמיה י"ג כ' וכ"א. אחרי כתבי כל זה מצאתי כי רש"י ז"ל כתב כאן: אלה אלופי בני עשו ראשי משפחות. נראה שהיתה דעתו כדעתי, אלא שלא הוסיף לבאר כי המשפחות אח"כ נקראו על שם אבותם, כמו שמטות ישראל נקראו על שם ראובן ושמעון ושאר בני יעקב. אבל הרא"ם לא רצה להבין דברי רש"י כמשמעתם, כי ראה שהם מתנגדים לדברי רז"ל (סנהדרין צ"ט ע"ב) שאמרו כל אלוף מלכותא בלא תגא, ופירש ראשי משפחות, שרים ונשיאים כל אחת על משפחה אחת, ונ"ל שאם היתה כוונת רש"י לפרש כן, היה מביא סיוע מן התרגום ומן התלמוד, אבל אם היתה כוונתו כפירושי, ונגד התרגום והתלמוד, בחכמה קיצר לשונו, וגילה דעתו ברמז קל. ולמטה פסוק מ' פירש וכתב: והראשונים הנזכרים למעלה הם שמות תולדותם. אח"כ מצאתי כי גם מיכעליס אמר כי האלופים הם המשפחות. ובענין מליצת ואלה שמות... בשמותם, מצאתי כי עוד במקום אחד היא כתובה בתורה (ולא בשום מקום אחר בתנ"ך), והוא בבני ישמעאל (כ"ה י"ג) ואלה שמות בני ישמעאל בשמותם לתולדותם, וכאן פירשו רש"י ואחרים שהשמות מסודרים כסדר שבולדו הבנים, ויהיה דיקדוק המילות כאילו כתוב ואלה שמות בני ישמעאל בהזכרת שמותם על סדר תולדותם; אלא שלפי זה יותר היה ראוי שיאמר כתולדותם בכ"ף, כמו (שמות כ"ח י') ששה משמותם על האבן האחת... כתולדותם, והנכון שהכוונה לומר שהשמות האלה הם השמות שנשארו לתולדותם, שהמשפחות שיצאו מהם נקראו על שם אבותם משפחת נביות, משפחת קדר, משפחת דומה וזולתן (ט' מרחשון תרי"ט).