קוד: הכפלת אותיות השורש בתנ"ך
סוג: הגדרה
מאת: אראל
אל:
ישנן מילים שבהן אותיות השורש מוכפלות, למשל "ירקרק", "רכרוכי", "שמנמן". להכפלה זו עשויות להיות שתי משמעויות מנוגדות:
מהי המשמעות המקורית?
מפרשי המקרא נחלקו בשאלה זו:
ירקרק = ירוק שבירוקים, אדמדם = אדום שבאדומים", כלומר, הכפלת אותיות השורש מציינת ריבוי ותוספת;
כפול - לחיסרון", וכן (על שיר השירים א6 - המילה "שחרחרת") "
הכפל - למעט".
במאמר זה ננסה לברר מי צודק - רש"י או ראב"ע? מהי המשמעות של הכפלת אותיות השורש בלשון המקרא - חיזוק או החלשה?
כדי לברר איזו משמעות נפוצה יותר בלשון המקרא, נבדוק כמה מילים שבהן הוכפלו אותיות השורש:
הֲיַהֲפֹךְ כּוּשִׁי עוֹרוֹ וְנָמֵר חֲבַרְבֻּרֹתָיו..." - נובע כנראה, מהשורש חבר, כמו השם "חבורה" = מכה המשאירה סימן עגול על העור. עורו של הנמר מתאפיין בכתמים עגולים, הדומים לסימנים שנוצרים על העור כשמקבלים מכה; יש הרבה כתמים, אך הם כמובן קטנים וחלשים יותר מחבורה אמיתית. אם כך, במקרה זה ייתכן שהכפל מציין ריבוי (= חבורות רבות), וייתכן שהוא מציין החלשה (= חבורות קטנות).
וְדָוִד מְכַרְכֵּר בְּכָל עֹז לִפְנֵי ה'..."
עַל כֵּן מָלְאוּ מָתְנַי חַלְחָלָה צִירִים אֲחָזוּנִי כְּצִירֵי יוֹלֵדָה נַעֲוֵיתִי מִשְּׁמֹעַ נִבְהַלְתִּי מֵרְאוֹת" - כדעת רש"י.
וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל" - ע"פ רש"י, משמעו "קל מאד"; בני ישראל התלוננו על כך שהלחם אינו משביע אותם כי הוא קל מדי. אם כך, גם כאן ההכפלה מציינת ריבוי.
אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת שֶׁשֱּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי שָׂמֻנִי נֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי" - ייתכן שהכוונה "שחורה מאד" ביחס לנשים אחרות, וייתכן שהכוונה "שחורה מעט" - עור שזוף אינו מגיע לצבע שחור ממש (פירוש הפסוק).
שָׁלֵו הָיִיתִי וַיְפַרְפְּרֵנִי וְאָחַז בְּעָרְפִּי וַיְפַצְפְּצֵנִי וַיְקִימֵנִי לוֹ לְמַטָּרָה" - מקורם אינו ברור, אך מהקשר הפסוק נראה שמטרתו להדגיש ולחזק.
הוֹי אֶרֶץ צִלְצַל כְּנָפָיִם אֲשֶׁר מֵעֵבֶר לְנַהֲרֵי כוּשׁ" - המשמעות אינה ברורה, אך יש אומרים שהכוונה לארץ שיש בה הרבה צֵל, כמו ביערות הטרופיים הנמצאים מעבר לנהרי כוש.
לסיכום, נראה שיש פסוקים רבים יותר המתאימים לדעת רש"י - הכפלת אותיות השורש באה לחיזוק ולריבוי.
כדי למצוא את כל המילים הכפולות, יש לחפש את הביטוי הרגולרי "(.)(.)\1\2"; כדי להוציא את אותיות אהו"י יש להשתמש בביטוי "([^אהוי])([^אהוי])\1\2".
ודוד וכל בית ישראל משחקים לפני ה' בכל עצי ברושים ובכנרות ובנבלים ובתפים ובמנענעים ובצלצלים", תהלים קנ5: "
הללוהו בצלצלי שמע הללוהו בצלצלי תרועה"
כל עצך ופרי אדמתך יירש הצלצל", איוב מ31: "
התמלא בשכות עורו ובצלצל דגים ראשו"
והיה כערער בערבה ולא יראה כי יבוא טוב ושכן חררים במדבר ארץ מלחה ולא תשב".
כה אמר ה' צבאות חמות בבל הרחבה ערער תתערער ושעריה הגבהים באש יצתו ויגעו עמים בדי ריק ולאמים בדי אש ויעפו".
ראיתי ההרים והנה רעשים וכל הגבעות התקלקלו".
כי עמד מלך בבל אל אם הדרך בראש שני הדרכים לקסם קסם קלקל בחצים שאל בתרפים ראה בכבד", קהלת י10: "
אם קהה הברזל והוא לא פנים קלקל וחילים יגבר ויתרון הכשיר חכמה".
יככה ה' בשחפת ובקדחת ובדלקת ובחרחר ובחרב ובשדפון ובירקון ורדפוך עד אבדך".
פחם לגחלים ועצים לאש ואיש מדונים לחרחר ריב".
ויאמר משה אל אהרן קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העמר מן והנח אתו לפני ה' למשמרת לדרתיכם".
ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם וכתבת קעקע לא תתנו בכם אני ה'".
ארץ רפאים תחשב אף הוא רפאים ישבו בה לפנים והעמנים יקראו להם זמזמים".
שחת לו לא בניו מומם דור עקש ופתלתל".
עשרה בקר בראים ועשרים בקר רעי ומאה צאן לבד מאיל וצבי ויחמור וברברים אבוסים".
ושמתיה למורש קפד ואגמי מים וטאטאתיה במטאטא השמד נאם ה' צבאות".
ונשאר בו עוללת כנקף זית שנים שלשה גרגרים בראש אמיר ארבעה חמשה בסעפיה פריה נאם ה' אלהי ישראל".
ביום נטעך תשגשגי ובבקר זרעך תפריחי נד קציר ביום נחלה וכאב אנוש".
כי לפני קציר כתם פרח ובסר גמל יהיה נצה וכרת הזלזלים במזמרות ואת הנטישות הסיר התז".
הנה ה' מטלטלך טלטלה גבר ועטך עטה".
בסאסאה
בשלחה תריבנה הגה ברוחו הקשה ביום קדים".
ונחך ה' תמיד והשביע בצחצחות נפשך ועצמתיך יחליץ והיית כגן רוה וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו".
זבחי הבהבי יזבחו בשר ויאכלו ה' לא רצם עתה יזכר עונם ויפקד חטאותם המה מצרים ישובו".
הלוא פתע יקומו נשכיך ויקצו מזעזעיך והיית למשסות למו".
ויעש בבית קדש הקדשים כרובים שנים מעשה צעצעים ויצפו אתם זהב".
לבי סחרחר עזבני כחי ואור עיני גם הם אין אתי".
כמתלהלה
הירה זקים חצים ומות".
ראשו כתם פז קוצותיו תלתלים שחרות כעורב".
אמרתי אעלה בתמר אחזה בסנסניו ויהיו נא שדיך כאשכלות הגפן וריח אפך כתפוחים".
גם מגבה יראו וחתחתים בדרך וינאץ השקד ויסתבל החגב ותפר האביונה כי הלך האדם אל בית עולמו וסבבו בשוק הספדים".
חלם חזית וידחלנני והרהרין על משכבי וחזוי ראשי יבהלנני".
באדין מלכא בשפרפרא יקום בנגהא ובהתבהלה לגבא די אריותא אזל".
וראיתיו מגיע אצל האיל ויתמרמר אליו ויך את האיל וישבר את שתי קרניו ולא היה כח באיל לעמד לפניו וישליכהו ארצה וירמסהו ולא היה מציל לאיל מידו", דניאל יא11: "
ויתמרמר
מלך הנגב ויצא ונלחם עמו עם מלך הצפון והעמיד המון רב ונתן ההמון בידו".
בפורום "עצור כאן חושבים" כתב דגים:
"לצורך חידוש השפה, נאלצו מחדשי השפה לעבוד קשה כדי למצוא מלים מספיקות, שהלא כידוע הלשון העברית המקראית דלה למדי לצרכי השפה היום יומית (וכבר העיר על כך הרמב"ם כשציין את שיקוליו בבחירת הניב שהוא ישתמש בו). רק להזכיר את מלחמת השפות שהיתה בארץ, שהחלה בהחלטה לקבוע את שפת הלימוד בטכניון בחיפה, ובחרו בגרמנית, בטענה שבעברית אי-אפשר ללמד מקצועות מדעיים.
מפני הלחץ זה הדחק, נתחדשו מלים הרבה בעברית המודרנית ובבת אחת, שלא כתהליך הרגיל של קליטת מלים זרות בשפה. מלים רבות נבחרו והוכנסו לשימוש על פי פירוש מסויים למלה מסויימת. היום באים חכמים בעיניהם ומלגלגים על השימוש המוזר של המלה בשפה.
למשל: לא מזמן כתב אחד מבעלי הטורים בעיתון משפחה, מאמר מלגלג ותוקפני מאוד נגד ה'עברית', שהיא כולה המצאה חילונית-ציונית זדונית לקלקל את בני ישראל הכשרים. מצער הדבר, שאם כי יש משהו בטענה זו, מכל-מקום כאשר מישהו אין לו מושג בתורת הלשון ובהתפתחות הלשונות, כל דיונו יוצא נלעג וחסר טעם.
זכורה לי למשל הדוגמה, שנוקט בה הכותב, ומתקצף מאוד, איך העיזו מחדשי השפה ליטול מלים כגון
אדמדם
או
ירקרק
ולהשתמש בהם במובן מוחלש (אדום חלש או ירוק חלש), בעוד רש"י פירש (
ויקרא יג49
):
אדמדם
= אדום שבאדומים,
ירקרק
- ירוק שבירוקים!
אבל לא ידע הכותב, שכך הוא פירושו של רבי אברהם אבן עזרא!
מה פשעם של מחדשי הלשון שהלכו אחר ראב"ע ולא אחרי רש"י בעניין זה?
"