קוד: שמחת נצחון בתנ"ך
סוג: כלל
מאת: אראל
אל: סגלות משלי
וַיּוֹשַׁע ה' בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם, וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם. וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם, וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה', וַיַּאֲמִינוּ בה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ. אז ישיר משה ובני יִשְׂרָאֵל אֶת השירה הזאֶת לה'... אשירה לה' כי גאה גאה, סוס ורכבו רמה בים..."
וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְיִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הִצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם. וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ 'בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרָיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה, אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הָעָם מִתַּחַת יַד מִצְרָיִם'."
וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה וּבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר: בפרע פרעות בישראל, בהתנדב עם, ברכו ה'..."
וַיִּשְׁמַע דָּוִד כִּי מֵת נָבָל, וַיֹּאמֶר 'בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר רָב אֶת רִיב חֶרְפָּתִי מִיַּד נָבָל, וְאֵת עַבְדּוֹ חָשַׂךְ מֵרָעָה, וְאֶת רָעַת נָבָל הֵשִׁיב ה' בְּרֹאשׁוֹ'...".
וַתַּעֲלֶה הַמִּלְחָמָה בַּיּוֹם הַהוּא, וְהַמֶּלֶךְ הָיָה מָעֳמָד בַּמֶּרְכָּבָה נֹכַח אֲרָם, וַיָּמָת בָּעֶרֶב, וַיִּצֶק דַּם הַמַּכָּה אֶל חֵיק הָרָכֶב. וַיַּעֲבֹר הָרִנָּה בַּמַּחֲנֶה כְּבֹא הַשֶּׁמֶשׁ לֵאמֹר: 'אִישׁ אֶל עִירוֹ וְאִישׁ אֶל אַרְצוֹ'".
נָחָה שָׁקְטָה כָּל הָאָרֶץ, פָּצְחוּ רִנָּה. גַּם בְּרוֹשִׁים שָׂמְחוּ לְךָ, אַרְזֵי לְבָנוֹן: מֵאָז שָׁכַבְתָּ, לֹא יַעֲלֶה הַכֹּרֵת עָלֵינוּ" (פירוט).
לְקַיֵּם עֲלֵיהֶם לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וְאֵת יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה; כַּיָּמִים אֲשֶׁר נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מאיביהם, וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב; לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה ומשלח מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לאבינים".
דאמר מר: עד שלא כלו מתי מדבר, לא היה דבור עם משה, שנאמר (דברים ב) ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות וידבר ה' אלי - אלי היה הדבור".
בשניים בשבט יום טוב, ולמה שינה זה מזה? אלא שבראשון [תשעה בכסלו] מת הורדוס ובזה מת ינאי המלך, ששמחה היא לפני הקב"ה כשהרשעים מסתלקים מן העולם. אמרו: כשחלה ינאי המלך שלח ותפס 70 זקנים מזקני ישראל, נטלם וחבשם בבית האסורין, ואמר לשר בית האסורין: "אם מתי - הרוג את הזקנים הללו, ועד שישראל שמחים לי, ידוו על רבותם". אמרו: אישה טובה היתה לינאי המלך ושלמציון המלכה שמה, וכשמת סילקה טבעתו..."
השמחה והשירים התחילו רק לאחר שהמלחמה נגמרה, והתוצאות החיוביות של אבדן הרשעים כבר היו גלויות ומוחשיות:
על כל הטובה אשר עשה ה' לישראל", וכן מזכיר שלוש פעמים שה' "
הציל" את ישראל.
הכריתו את יבין מלך כנען" לגמרי, השתחררו מהשיעבוד לכנענים, והראיה, שבשירה נזכרים אירועים נוספים שאינם נזכרים בתיאור המלחמה, וכנראה קרו מאוחר יותר (ראו שירת דבורה - סיכום המלחמות עם הכנענים); ובסוף השירה נאמר "
ותשקט הארץ ארבעים שנה".
וישמע דוד כי מת נבל", ואחרי שהיה ברור לו שהוא לא יצטרך להילחם בו עוד: "
ואת עבדו חשך מרעה".
לאמר: איש אל עירו ואיש אל ארצו" - שמחו על כך שהמלחמה נגמרה ואפשר לחזור הביתה, ולא על הסבל והמוות של אחאב.
נחה שקטה כל הארץ, פצחו רנה" - הרינה היא על המנוחה ועל השקט שבאו לעולם אחרי שהמלך מת; וגם אצל הצמחים - "
גם ברושים שמחו לך, ארזי לבנון: מאז שכבת, לא יעלה הכרת עלינו".
כימים אשר נחו בהם היהודים מאיביהם"; וכבר עמדו על כך ה'משך חכמה' ואחריו הרב אברהם קורמן.
את היד הגדלה אשר עשה ה' במצרים" - ראו בבירור שה' התערב בעולם כדי לעשות דין במצרים; ואכן, ההודיה לה' תופסת מקום חשוב בשירת הים.
עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה' מִכָּל הָאֱלֹהִים, כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם" - המכות שה' הביא על המצרים הוכיחו שה' גדול יותר מכל האלהים שהמצרים האמינו בהם.
וַיַּכְנַע אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַהוּא אֵת יָבִין מֶלֶךְ כְּנָעַן לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" - ראו בבירור שה' התערב בעולם כדי להכניע את הכנענים ששיעבדו את ישראל בחזקה.
ברוך ה' אשר רב את ריב חרפתי... ואת רעת נבל השיב ה' בראשו".
ויאמר ה' 'לא אדנים לאלה, ישובו איש לביתו בשלום...
ויאמר מיכיהו 'אם שוב תשוב בשלום - לא דבר ה' בי'; ויאמר 'שמעו עמים כלם!'". כשאחאב מת, כל העמים ראו שנבואתו נכונה ואמיתית ונתנו כבוד לה' (אמנם, השמחה העיקרית היתה על החלק השני של הנבואה "
ישובו איש לביתו בשלום").
ישמח צדיק כי חזה נקם, פעמיו ירחץ בדם הרשע. ויאמר אדם 'אך פרי לצדיק, אך יש אלהים שופטים בארץ'" - הצדיק שמח כשהוא רואה נקמה צודקת שנעשית ברשעים, כי נקמה כזו מראה לכולם שיש אלהים העושה משפט צדק בעולם (פירוט).
יקום א-להים יפוצו אויביו וינוסו משנאיו מפניו... וְצַדִּיקִים יִשְׂמְחוּ יַעַלְצוּ לִפְנֵי אֱלֹהִים וְיָשִׂישׂוּ בְשִׂמְחָה".
שמחה לצדיק עשות משפט, ומחתה לפעלי און" - הצדיק שמח כשנעשה משפט השובר את כוחם של פועלי האוון (פירוט).
בפשע איש רע מוקש, וצדיק ירון ושמח" - הצדיק שמח כשהרשע מכשיל את עצמו (פירוט).
גַּם אֵל יִתָּצְךָ לָנֶצַח, יַחְתְּךָ וְיִסָּחֲךָ מֵאֹהֶל, וְשֵׁרֶשְׁךָ מֵאֶרֶץ חַיִּים סֶלָה. וְיִרְאוּ צַדִּיקִים וְיִירָאוּ וְעָלָיו יִשְׂחָקוּ".
באבוד רשעים רינה" לבין "
בנפול אויבך אל תשמח": "
והא דכתיב באבוד רשעים רינה - היינו היכי שבא האבוד בשביל הרשעות, שהיו דנין אותו בית-דין למיתה בשביל רשעותו, כדי לסלק הרשעות מן העולם, אבל אם לא היה משום הרשעות רק נפילה אחרת הגיע לרשע - אסור לשמוח" (דרך חיים ד כ).
יש קושיא חזקה נגד דבריו. הרי בסנהדרין אמרו זאת על אחאב, והוא מת במלחמת ישראל נגד אויביו, ולא מחמת בית דין?!