בטח אל ה' בכל ליבך, ואל בינתך אל תישען

מקורות ופירושים נוספים

הפסוקים בהקשרם מעלים כמה שאלות:

• מה הקשר בין "בטח אל ה' בכל ליבך" לבין "ואל בינתך אל תישען"? מדוע ישנו ניגוד בין אדם שבוטח בה' לבין אדם שנשען על בינתו? והרי, דווקא מי שבוטח בה' בכל ליבו יכול לחשוב, שה' יעזור לו להגיע למסקנות הנכונות, ולכן הוא יכול להישען על בינתו!
• מה הקשר בין "אל בינתך אל תישען" לבין "בכל דרכיך דעהו"?

המפרשים התייחסו לשאלות אלו בכמה דרכים:

1. יש אומרים שהכוונה בטח אל ה' בכל ליבך - בעניינים חומריים, ואל בינתך אל תישען - בעניינים רוחניים, ולכן: "פזר מעותיך לבקש לך רב ללמוד ממנו" (רש"י).

• אולם, קשה למצוא בפסוק ראיה לכך שהצלע הראשונה מדברת על עניינים חומריים והצלע השניה מדברת על עניינים רוחניים (ולפי דבריו, היה ראוי לכתוב משהו כמו "בטח אל ה' בהונך, ותן מהונך לקנות בינה").

2. ייתכן שהפסוק מתייחס למצב של ניגוד בין דבר ה', בפי הנביא, לבין הבינה הפרטית של האדם; כך למשל היה בימי ישעיהו, כאשר אחז מלך יהודה רצה לכרות ברית עם אשור, אולם ישעיהו הנביא הוכיח אותו וקרא לו לחכות לעזרת ה', ישעיהו י20: "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא לֹא יוֹסִיף עוֹד שְׁאָר יִשְׂרָאֵל וּפְלֵיטַת בֵּית יַעֲקֹב לְהִשָּׁעֵן עַל מַכֵּהוּ, וְנִשְׁעַן עַל ה' קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל בֶּאֱמֶת" (דעת מקרא).

• אולם, הכתוב אינו מזכיר את דברי הנביא, אלא מדבר על בטחון בה' באופן כללי.

3. יש אומרים, שמשמעות הביטחון בה' היא, לא להיות בטוח שה' יעזור, אלא להיות בטוח שה' יכול לעשות הכל; לפי זה, מי שבוטח בה' יודע שהמצב יכול להשתנות בן רגע בניגוד לכל חישוב הגיוני, ואינו מייחס ודאות מוחלטת למסקנות שהגיע אליהן בבינתו: "כאשר ייראה לך בשכלך ובתבונתך כי המעשה אשר תעשה יצליח על-דרך עצת לבך ותחבולות אשר תחשוב, אל תבטח על זה, כי הכל תלוי בידי שמים... בכל פועל אשר תבקש לעשות, זכור את ה' יתברך וקווה אליו להצליחך בו..." (רבי יונה).

• אולם, פירוש זה אינו מתאים למשמעות המקובלת של הפועל בטח שהיא סמך עליו שיעזור; אם אדם סומך על ה' שיעזור, אז הוא בכל מקרה בטוח שיצליח - הוא בטוח שה' יעזור לו שישתמש בבינה בצורה נכונה! (לפי פירוש זה היה ראוי לכתוב משהו כמו "דע כי ה' הוא האלהים, אין עוד מלבדו, ועל בינתך אל תישען").
  

4. יש אומרים שמשמעות הפסוק היא בתחום המחשבה בלבד - האדם צריך להיות בטוח שיצליח, אבל לא בגלל שהוא חכם ונבון, אלא בגלל שהוא בטוח שה' יעזור לו; כי העיקר הוא שהאדם ייחס - במחשבתו - את כל הפעולות לה' ע"פ רלב"ג, אם הבנתי נכון).

לפי זה, ייתכן שהמשמעות המעשית של הפסוק היא תפילה: האדם צריך להשתמש בבינתו כשהוא שוקל את דרכיו, אך לא להישען על בינתו, אלא גם ליצור קשר עם ה', ולבקש מה' שידריך אותו בדרך הנכונה, וכך תהיה דרכו ישרה וללא מכשולים.

5. וייתכן שהמשמעות המעשית של הפסוק היא בתחום הלימוד והחכמה: בטח אל ה' בכל לבך - שהחוקים והמצוות שנתן בתורה הם נכונים; ואל בינתך אל תישען - אל תסמוך רק על המסקנות שאתה מגיע אליהן בעצמך;   בכל דרכיך דעהו - בכל המידות ותכונות האופי תלך לפי ציווי ה' בתורה, והוא יישר אורחותיך - והוא יעזור לך לעשות את הדבר הנכון גם בפרטים המעשיים הקטנים (ע"פ מלבי"ם).

• אולם, בפסוק לא נזכרו תורה ומצוות אלא דעת ה', שהיא מושג כללי יותר, קשר קרוב עם ה'. 

6. ייתכן שהכוונה בטח אל ה' בכל ליבך - גם כשהמצב קשה, ואל בינתך אל תישען - גם כשבינתך אומרת לך שאין לך סיכוי, בכל-זאת אל תפחד ואל תתייאש, אלא המשך לבטוח בה'.

• אולם, פירוש זה אינו מתאים למילה "תישען", שמציינת ביטחון; אדם שמפחד ומתייאש אינו "נשען" על בינתו - הוא לא נשען על שום דבר (ולפי דבריו, היה ראוי לכתוב משהו כמו "בטח אל ה' בכל ליבך, ומבינתך אל תחשוש").

7. יש אומרים, שהמשמעות המעשית של הפסוק נמצאת בפסוק 6 "בכל דרכיך דעהו, והוא יישר ארחתיך": "אל תחשוב 'בוודאי אצליח הואיל ונעשה הדבר בבינה', כי הכל ביד ה' ולא ביד בינת אדם... תן דעתך לחשוב לעשות מעשיך למען יבוא בדבר תועלת לקיים דבר ה', ואז הוא יוליכך באורח מישור ותצליח בה" (מצודת דוד). לפי זה, לפסוק יש משמעות מעשית עבור אדם שמתכונן לאירוע מסויים, למשל מתכונן למלחמה. מי שנשען על בינתו, יעשה רק הכנות הגיוניות - הכנות שנובעות מ בינה (= כושר החשיבה והסקת המסקנות); אבל מי שבוטח בה', יעשה, בנוסף להכנות ההגיוניות, גם הכנות הקשורות לה' - יקבע את מטרות המלחמה באופן שיביא תועלת גם לקיום דבר ה' בעולם, ואז יבטח בה' ש יישר אורחותיו = שיעשה את דרכיו מישוריות וללא מכשולים. לפי זה: בטח אל ה' בכל לבך - האמן בו שיעזור לך אם תדע אותו בכל דרכיך; ואל בינתך אל תישען - אל תאמין שהבינה תציל אותך אם לא תדע את ה' בכל דרכיך.

8. ולענ"ד, הניגוד הוא בין בכל לבך לבין בינתך: בלב האדם חולפות מחשבות רבות; אדם נבון נוטה, לפעמים, להתעלם מהמחשבות הללו כאשר הוא מקבל החלטות, ולסמוך רק על הבינה - רק על השיקולים ההגיוניים והרציונליים; אולם, לפעמים ה' שולח לו מחשבות לא-רציונליות, לא מובנות, מעין איתותי-אזהרה שנועדו לסמן לו שהוא פספס שיקול חשוב. הפסוק מלמד את האדם שלא יתעלם מהמחשבות הללו: בטח אל ה', כי ה' נמצא בכל ליבך, בכל המחשבות העוברות בליבך עשוי להיות רמז מה', ואל בינתך בלבד אל תישען;

בכל דרכיך דעהו

הפסוק מדגיש שיש לשמור על קשר עם ה' בכל הדרכים: "יש הרבה אנשים שמאמינים בקב"ה, ואפילו מתפללים כל יום ומניחים תפילין ושומרים שבת, אבל כשהם עסוקים בענייני החול, בעבודה או במסחר או בדברים אחרים - אינם משייכים את זה לשמירת התורה, נראה להם שהתורה היא משהו קדוש ועליון שהמפגש איתו הוא רק בבית הכנסת או בבית המדרש ובעניינים דתיים בלבד, ואילו חייהם היום יומיים אינם קשורים לדת ועבודת ה', וזו היא טעות חמורה מאד!!... אצלנו, כל חיי החול, וכל המעשים שנראים לכאורה פשוטים ולא שייכים לקודש - אצלנו הכל קשור ומשתלב יחד לדבר אחד גדול ועצום - לחיות עם בורא עולם. תורתנו היא תורת חיים! היא דרך שאנחנו צועדים בה רגע רגע, בכל מצב! בכל שניה! בכל נשימה ונשימה!!... לפני כל מעשה שאתה עושה עליך לחשוב: האם תהיה מזה תועלת בעבודת ה' או לא?... מה שיקדם אותנו בעבודת ה' - נעשה,  ומה שמפריע לעבודת ה' - נתרחק ממנו. כך יהודי חי - הוא מכניס את בורא עולם בכל פעולה ופעולה..." (הרב רונן חזיזה, חמש דקות תורה ביום, ט סיון ה'תשס"ט).

ובתלמוד "דרש בר קפרא: איזוהי פרשה קטנה שכל גופי תורה תלוין בה? בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחותיך. אמר רבא: אפילו לדבר עבירה" (בבלי ברכות סג.), כלומר, גם כשאדם עובר עבירה, הוא צריך להישאר בקשר קרוב עם ה', לבקש ממנו הדרכה איך להיחלץ מהעבירה, ולבטוח בו שיעזור לו לחזור בתשובה שלמה.

הרב יונה גירונדי, בפירושו על משלי ב, הביא כמה פירושים שונים למושג דעת ה'.

פסוקים דומים וקשורים

הסכנה שבבטחון עצמי מופרז נזכרת גם ב משלי כח26: "בּוֹטֵחַ בְּלִבּוֹ הוּא כְסִיל, וְהוֹלֵךְ בְּחָכְמָה הוּא יִמָּלֵט" (פירוט).

פסוקים 5-6 מגבילים את כוח התבונה, והפסוקים הבאים - פסוקים 7-8 - מגבילים את החכמה (פירוט). לדיון בהבדלים בין הפסוקים ראו חכמה, בינה, יראה ואהבה.